ברית יעקב חלק א ריא

אותו תדיר דרך הילוכו. כמ"ש הרא"ש בב"ב (דף נ"ט). ועתה רוצה לעשות החלון למעלה מארבעה אמות. שהבעל החצר אינו יכול להשמר ממנו. שאינו רואה אותו שישמר ממנו. א"כ הוי מוסיף בהיזק ראי'. אבל היכי דהי' החלון למטה הרבה מארבעה אמות מקרקע הבית והחצר. ורוצה להגביה החלון אבל יהי' החלון הכל בתוך ד' אמות. דאינו מוסיף בהיזק ראי' דסוף סוף בתוך ארבעה אמות הבעל החלון רואה אותו תדיר דרך הלוכו בחצר. אינו יכול בעל החצר לעכב. ומה שמתחילה הי' רואה כנגדו. ועתה שמגביה חלונו יראה כנגד החלון באויר יותר למעלה לא מצי חברו לעכב עליו. דכיון היכי דליכא היזק ראי' אינו יכול לעכב לפתוח חלון על גגו של חברו מכוסים ברעפים שאינו מקום תשמיש עליו. אלא דאין לו חזקה כיון דאינו יכול לעכב עליו לדעת הרא"ש. ולדעת הרשב"א דיכול לעכב הוא מטעם דלמחר יבנה ביתו ויזיקנו בהיזק ראי' ע"כ לא ניחא לי' למיקם בדינא ודיינא אבל בלא"ה לא מצי לעכב. כמבואר בחו"מ (סי' קנ"ד סעי' ט"ז). ועיקר חזקת חלון הוא מה דחברו אינו יכול לבנות נגדו לסותמו. ויש לו שעבוד על חצר חברו. כמ"ש הרשב"א הביאו הב"י והסמ"ע (סי' קנ"ד ס"ק כ"ה). וכיון דבין כך וכך בעל החצר אינו יכול להשתמש כנגד החלון דבעי אצטנועי מיניה. כיון דגם השתא הוי בתוך ד' אמות סוף סוף אינו מוסיף לו בהיזק ראי'

ולפ"ז עולה לנו במי שהי' לו חזקת חלון בחצר חברו למעלה מד' אמות. ורוצה למלאות ביתו עפר ויהי' החלון למטה מארבעה אמות מקרקע הבית. אע"ג שעושה בתוך שלו בביתו ואינו משנה מקום החלון. יכול חברו למחות בידו דהשתא מוסיף בהיזק ראי' שיראה אותו תדיר בחצרו. אע"ג דקיי"ל כרבי יוסי דזה חופר בתוך שלו. הא מודה רבי יוסי בגירי דיליה. והיזק ראיה הוי גירי דיליה. אבל היכי דהי' לו חזקת חלין בחצר חברו למטה מארבעה אמות. וחופר זה בביתו ומעמיק עד שיהי' גובה החלון למעלה מארבע אמות מקרקע הבית דהשתא ממעט בהיזק ראיה שאינו רואה אותו תדיר רק מה דלא יוכל להשמר ממנו אם מותיב שרשיפא תותי וקיימא. אינו יכול לעכב עליו כיון דהחלון הוא במקום הראשון וגם הוא ממעט בהיזק ראי'. ולעמוד על שרשיפא ולראות בלא"ה איכא איסורא כמ"ש הרשב"א אפילו למ"ד שיש חזקה להיזק ראי' היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החלון לסתמו או למחות בו אבל הוא אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חברו. והביאו הרמ"א (בסי' קנ"ד סעי' ז'). ואם יעלה לפעמים לצרכו בסולם ויראה לחצרו. הלא גם חברו יוכל לראותו כיון שהוא בתוך ארבעה אמות מצד החצר. כן נלע"ד בדינים אלו: ידידו הדו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק נאוורהראק יע"א. סימן קד תשובה לרב אחד

בדבר שאלתו ראובן שאל שני כלים משמעון בבעלים. שהי' שמעון במלאכתו של ראובן. והניח ראובן עליהם משוי כבידה מה שאין דרך אותן הכלים לסובלן. ועל כלי אחד הי' שוגג שלא ידע שכלי עומד שם שהי' מכוסה בבגד. ועל כלי השני הי' פושע. נסתפק מעכ"ת בזה. אם יש לראובן דין אדם המזיק דלא נפטר בבעלים. או דלמא לא מקרי אדם המזיק. אלא היכי דכחו הוא דאזקיה. אבל הכא כח המשא הוא ששיבר והוא לא עשה רק ההנחה וההיזק בא לאחר זמן. ואינו חייב רק מחמת חסרון שמירתו דמפטר בבעלים

נלע"ד דדמיא האי דינא להא שכתב הרא"ש בתשו' (כלל פ"ז) והובא בחו"מ (סי' ש"ז סעי' ג'). ראובן שכר בית משמעון ונתן בו חטים. כי הי' אוצר עשוי לכך ומחמת שהיו החטים ימים רבים קלקלו כותלי העליה. כי היתה מכבדת עליהם ונפלו כותלי העליה וגם כותלים אחרים של השכנים. וכתב הרא"ש דהוי פושע וחייב לשלם כל ההיזק שעשה לבעל הבית ולשכנים דהוי גירי דיליה. שהכביד משאו על הכתלים רעועים שלא היו יכולים לסובלן והפילן כו'. ולא דמי לכותל ואילן לדבר זה שנתנו התוס' דין בור אף למה שהזיק דרך נפילתם. משום דהתם אי אפשר לדמותו לסכינו ומשאו שהניחן בראש גנו. ונפלו ברוח מצויה והיזיקו דרך הילוכן. דהתם תחילת עשייתם ע"י כח אחר. אבל כותל ואילן מחמת רעותן נפלו. אחרי שהתרו בו הלכך מדמי להו לבור. אבל האי ממוניה הוא ודמי לדליל דאית לי' בעלים ונקשר ברגל התרנגול והזיקו דבעל דליל חייב בכולי נזק כדאיתא בב"ק (דף נ"ט) עכ"ל. ודבריו מחוסרי הבנה. דמאי קשיא להרא"ש מהא דכותל ואילן. וכבר עמד בזה בנתיבות עי"ש. ונראה ביאור דברי הרא"ש בזה. דקשיא לי' כיון דכתבו התוס' דכותל ואילן דין בור יש להם ובבור פטור בו קרקעות כדאיתא בריש ב"ק בירושלמי תני רבי ישמעאל והמת יהי' לו יצאו קרקעות שאינן מטלטלין. [וצריך לומד הא דבעינן קרא למעט קרקע הא כל מידי דלאו בעל חיים הוי ככלים כדאמרינן בב"ק (דף מ"ח) דהוי מים כלים משום דשאני קרקע דהזיקן לאו היינו מיתתן ע"כ בעינן קרא למעוטי שאינן מטלטלין]. וכותל הוי קרקע א"כ לפטר ראובן מקלקול הכותלים כי החטים דין בור יש להם. ע"ז קאמר הרא"ש דשאני כותל ואילן דמחמת רעותן נפלו. ומתחילה הי' כראוי אלא דאח"כ נתרועעו ונתקלקלו ליכא לדמות לאבנו וסכינו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך נפילתן. דהתם מתחילתן נעשים ע"י כח אחר. אבל הכא דהניח חטים ימים רבים דמכבידים על הכותל רעועים שלא היו יכולין לסבלן לא הוי עלייהו דין בור ודמי לדליל שנקשר ברגל התרנגול דאזיק בשעת גרירה דהוי דין אש דחייב אפי' בנזקי כלים כמ"ש הטור בחו"מ (סי' ש"צ ובסמ"ע שם ס"ק כ"ה). ואשו משום חיצו והוי גירי דיליה וחייב באש אפילו על נזקי קרקע כדאיתא בב"ק (דף ס'). לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו. וכ"כ הש"ך בחו"מ (סי' ש"ז ס"ק א'). דחטים המכבידים על הכותלים הוי גירי דילי' הוי כאדם המזיק בידים עי"ש. א"כ מבואר דאע"ג דלאו כחו הוא דאזקי' אלא ממוניה כיון דעשה תחילת מעשה ההנחה. הוי גירי דיליה והוי כאדם המזיק ואשו משום חצו

עוד יש להביא ראיה מהא דב"ק (דף יו"ד) גבי הכשרת מקצת נזקו. דפריך רב ששת והא איכא מרבה בחבילות. וקאמר היכי דמי (וגרסת הרמב"ם הכי) אי דבלאי איהו לא הוי אזלא פשיטא. ואי בלאו איהו נמי אזלא מאי קעביד. ומפרש הרמב"ם (בפ"ו מה' חובל ומזיק ה' י"ד). בחמשה שהניחו חמשה חבילות על הבהמה ולא מתה. ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה. אם היתה מהלכת באותן החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב. ואם מתחילה לא היתה מהלכת האחרון פטור עכ"ל. א"כ מטעם אדם המזיק חייב אע"ג דעשה רק מעשה הנחה והי' יכול לסלק מיד החבילה דכיון דעמדה ולא הלכה. וידוע דמכח האחרון היא מתה חייב דהוי גירי דיליה. וכמאן דמזיק בידים אע"ג דלאו כחו הוא דאזקיה. דאפילו היתה הבהמה מהלכת כשהוסיף האחרון חבילתו ומתה האחרון חייב אם ידוע מחמת חבילתו הוא. כמ"ש הרמב"ם אם אינו ידוע כולן משלמין בשוה. דהוי אדם המזיק כל היכי דהוי גירי דיליה והוי כאשו דהוי כחיצו. ועדיפא מינה אשכחן בהני דיני דב"ב (פרק לא יחפור) בהא דמרחיקין את הזפת והחול והזבל והמלח והזיקא דמתונתא מכותל חברו שלשה טפחים אם סמך במקום שהי' לו להרחיק והזיק דחייב לשלם. משום דהוי גירי דיליה והוי כמזיק ממש. דהכא מייתי מחמת ליחות שהכותל מתלחלח ונופל מעצמו נמצא שהוא מזיק ממקומו וגפת ומלח וסיד שהני מחמת חמימותן מזקי לכותל במקומן. וכן כולם גירי נינהו כמ"ש הנימוקי יוסף שם. וכ"כ הרמב"ן בדיני גרמי שלו. דהזיקא דמתונתא וסלעים לא אמרינן הרי לא הזיקו בידים. אלא ששם באותו כותל סלעים ונשתהו שם עד שהזיקו הכותל מחמת הבלא. וכן הנך משום מתונתא הוא דוקא לרבי מאיר דדאין דיני דגמרי דחייב. אבל לרבנן דרבי מאיר פטור מלשלם. אלא הנך אפילו לרבנן חייב שקרירותן מחמת עצמן הוא. ולמה זה דומה למניח גחלת על בגדו של חברו שהוא מבעיר והולך חייב אף כאן הם מחלחלים ומלקין את הכותל עד שנופל וחייב כו'. וכן בהנך דהוי משום הבלא דהסלעים מחמת עצמן חמין. אלא שאין חמימותן ניכרת עד שנשתהו וכל אחת ואחת כגחלת דמי אלא שאינו מזקת עד זמן