ברית יעקב חלק א רח

א"כ בעינן דוקא קנין מעכשיו ובד"ח לסלק אסמכתא

עוד יש לומר דאינו מועיל מחילת הפועל דמי שכירותו אם יאבד הפועל הכת"י אע"ג דמפרש המשכיר בשעת השכירות משום דהוי כמוחל דבר שלא בא לעולם דלא מהני מחילה כמ"ש הר"ן בתשו' והובא בחו"מ (סי' ר"ט ספי' ד') דאם מוחל החוב קודם שלוה ממנו לא מהני המחילה הקודמת להפקיע החוב שמלוה אח"כ ה"נ לא יועיל מחילה הקודם לשכירותו שעשה מלאכתו שיהי' אח"כ כשיקח הכת"י ויאבד. אך יש לומר בפועל כיון דיכול לחזור בו אפי' בחצי היום א"כ אמרינן כל שעתא ושעתא אדעתא דהכי נשכר לו על תנאי הראשון כמ"ש הריב"ש בתשו' (שע"ז) הובא בחו"מ (סי' של"ג). א"כ עד פ"א נוכל לומר אדעתא דהכי נשכר לו ולא הוי כמחילה דבר שלא בא לעולם. וגם המשכיר לא משתעבד נפשי' לשלומי. ודמי למתנה בשואל להיות כש"ח. אבל הכא במלאכת הפאבריק הפועלים קבלנים המה שמשלמים מכל חתיכה וחתיכה שיעשו לא שייך זה דקבלן אינו יכול לחזור בו

וכ"ז אם הי' תנאי מפורש בשעת שכירות הפועלים או דידע הפועל מנהגי' דאיכא בפאבריק של המשכיר וידוע להמשכיר שפועל יודע בזה. אבל אם הפועל אינו יודע מזה הדבר ברור דלא יוכל המשכיר להפסידו דמי השכירות שלו אם יאבד הכת"י ומחוייב המשכיר לקבל שובר ויחרים על הפועל שנאבד כת"י שלו כמבואר בחו"מ (סי' נ"ד סעי' ב'). לכן נראה דיתנה בפירוש עם הפועל בשעת שכירות הפועל בקנין מעכשיו דאם יאבד הכת"י יפסיד שכירותו ומהני אפילו בקבלן דלא הוי כמוחל על דבר שלא בא לעולם על שכירותו שיהי' אח"כ דכה"ג דהכא אדעתא דהכי שעבד נפשי' דאם יאבד הכת"י לא יקח שכר פעולתו

ידידו מברכו ירכיבהו ד' על במתי הצלחה במעשה ידיו כנפש תדרשנו לטובה. ברוך מרדבי ליבשיץ פה וואלקאוויסק יע"א שנת תקצ"ט לפ"ק שביעי לתשובה. סימן קב תשובה לחכם אחד

בדבר אשר הקשה לשאול להשיבו על קושיות שהציע לפני במכתבו כי גם רבותינו בעלי התוס' וראשונים מצינו שנשארו בחימה בהרבה מקומות בש"ס. גם בש"ס מצינו שעמדו בקושיא מי יערב לבבו אשר בידו ליישב כל קושיא ותמיה. אך כל הוגי תורה ועמליה בכל זמן יראו ליישב דברי הש"ס והראשונים אשר דעתם רחבה מני ים ולבן של ראשונים כפתחו של אולם ומד' אבקש עזר יאיר עיני בתורתו להשיבו כיד ד' הטובה ואת אשר יראני ד' אותו אדבר

(א) בתוס' ב"ק (דף ז') ד"ה שור רעהו הביאו ירושלמי דתני רבי חייא נזקין להדיוט ואין נזקין להקדש משמע דלא משכחת נזקין בהקדש לא בשן ורגל ולא באדם המזיק אלא באומר הרי עלי מנה לבדק הבית. וכן משמע במתניתין לקמן (דף ט''ו) נכסים שאין בהם מעילה ואכולהו אבות קאי ואפילו נזקין דאדם למאן דאמר מבעה זה אדם והא דאמר שמואל בב"מ (דף צ"ט) כי יאכל פרט למזיק דלא משלם חומש. ומשמע קרן מחייב היינו מדרבנן עכ"ל. וכ"כ התוס' בב"מ (דף צ"ט) ד"ה פרט למזיק ע"ש. ותמה בזה א"כ למאי בעינן קרא דרעהו למעט הקדש מדין שמירה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם. דהא אפילו מזיק בידים פטור מדאורייתא פשיטא דשומר פטור אפילו מפשיעה וכ"ש מגניבה ואבידה עכ"ד. לענ"ד יש ליישב שפיר לפמ"ש הרמב"ם (בפ"ב מה' שכירות ה' ה') הפקיד הקדש ואח"כ פדהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מיד השומר אי שהשאילן חולין ואח"כ הקדיש ביד השואל. וכן עכו"ם שהפקיד ואח"כ נתגייר כל אלו אין בהן דין השומרין עד שיהיה תחילתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל. וכתב הרב המגיד במכילתא וכי יתן איש אל רעהו וכתיב ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש ולא לאחרים. פי' בעינן לרעהו בשעת נתינה ובשעת תשלומין ופי' אחרים עכו"ם עכ"ל. ועי' בחו"מ (סי' ש"א סעי' ט') שהובא דברי הרמב"ם ועי' בסמ"ע שם (ס"ק י"ב וי"ג) א"כ לק"מ דבעינן רעהו למעט הקדש שהי' בשעת נתינה ואח"כ פדהו דהשתא הוי חולין דאולי הזיקו השתא חייב דחולין הן. מ"מ פטור דכיון בשעת נתינה הי' הקדש והשתא חולין אין בהם דין שמירה

ובזה מיושב ג"כ קושיה התומים (סי' צ"ה ס"ק א') גבי נכסי עכו"ם דממעטינן מרעהו. דלמה לי קרא, הא הפקעת הלוואתו מותר ומה טיבה של שבועה לו יהי' דאמת. ולפמ''ש באע"ז (סי' כ"ח) משמע אפילו פקדון יש בו הפקעת הלוואתו ע"ש. ולפמ"ש א"ש דנפקא מינה אפילו היכי דהי' עכו"ם כשהפקיד ואח"כ נתגייר פטור וא"צ שבועה ואינו חייב בדין שומרים: ובזה א''ש ג"כ מה שהקשה בב"ק (דף קי"ג) אבידת עכו"ם מותרת שנאמר וכן תעשה לכל אבידת אחיך ולא אבידת עכו"ם וכי תימא הני מילי דלא מטי לידי' דלא בעי לאהדורי ולאטרוחי בתריה אבל אתי לידיה חייב להחזירה ת"ל ומצאתה דאתי לידיה משמע. דמהיכי תיתי בעינן קרא היכי דלא אתי לידיה דלא בעי אטרוחי בתרה דהא עכו"ם לא מעלין ולא מורידין א"כ לא יהא ממונו חמור מגופו. דודאי לא בעי לאטרוחי ולאהדורי ממונו לידיה. דיש לומר כמו דאמרינן בב"מ (דף כ"ז) אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה אע"ג שחזרה והוקרה דשוה פרוטה אפ"ה פטור מלהחזיר האבידה אשר תאבד כתיב ובשעת אבידה לא הוי ש"פ. א"כ יש לומר נמי הכי לכל אבידת אחיך פרט לאבידת עכו"ם דלא בעי לאהדורי ולאטרוחי בתרה אע"ג דאח"כ נתגייר העכו"ם דהוי ישראל מעליא. דאי משום דלא יהא ממונו חמור מגופו הוי בעי לאהדורי בתרה. דהשתא ישראל מעליא הוא קמ"ל קרא לכל אבידת אחיך פרט לאבידת עכו"ם כיון דבשעת אבידה הי' עכו"ם פטור מלהחזיר אבל דאתי לידי' אפילו אבידת עכו"ם בעי לאהדורי ת"ל ומצאתה דאתי לידיה משמע. [ואין להקשות בסנהדרין (דף ע"ג) אבידת גופו מניין ת"ל והשבותו לו. (ועי' בתוס' שם ד"ה להצילו בנפשו) דלמה לי קרא להכי כיון דממונו מחוייב להשיב. א"כ כ"ש גופו דמחוייב להשיב דיש לומר דבעינן קרא להני גווני דפטור להחזיר אבידת ממונו כגון בזקן ואינו לפי כבודו או בשלו מרובה משל חברו דאינו חייב להשיב אבידתו אבל בהשבת גופו חייב ולזה בעי קרא דוהשבותו לו. והש"ס בסנהדרין פריך דגם השבת גופו מלא תעמוד על דם רעך. למה לי דנפקא מהשבותו לו]

ולכאורה קשה לי הא דקאמר בב"ק (דף פ"א) גבי עשרה תנאין שהתנה יהושע התועה בין הכרמים מפסיג ועולה ומפסיג עד שיעלהו לעיר או לדרך ופריך הא דאורייתא היא דתניא השבת גופו מניין ת"ל והשבותו לו ומשני דאורייתא הוא דקאי בי מצרי אתא הוא ותיקן מפסיג ועולה ומפסיג ויורד דעדיין קשה לפמ"ש בסנהדרין שם מניין לרואה בחברו שהוא טובע בנהר או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך הא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מניין ת"ל והשבותו לו. ומשני אי מהתם הוי אמינא הני מילי בדנפשי' אבל מטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל. א"כ מחוייב להפסיד ממונו כדי להציל גוף חברו. א"כ מאי בעי יהושע לתקן דיהא מפסיג ועולה ומפסיג ויורד. אבל לא קשה מידי לפמ"ש הרא"ש שם בסנהדרין דאם יש להניצול ממון מחוייב לשלם להמציל מה שהוציא ממונו ע"ז. והכא דמפסיג ועולה ומפסיג ויורד לא בעי לשלם כלל. ועוד אפילו יכול להקיף הכרם ולא יפסיד אפ"ה מותר לפסג ועולה ומפסג ויורד

[וכה"ג אמרתי ליישב מה שהקשו בתוס' ב"מ (דף קי"א) ד"ה מגרך זה גר צדק. דאמאי איצטרך גרך למימר גר צדק דמאחיך נפקא. דגר צדק הוי אחיך לכ"ע לרבי יהודא ורבנן בב"ק (דף פ"ח) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות. דאפשר לומר דגרך אתא לרבות היכי דשכרו לעכו"ם למלאכה ולא תבעו השכירות בעודו עכו"ם דעושק מקרי היכי דתבעו השכירות או הלואה והוא אינו רוצה ליתן לו. ובין בך נתגייר העכו"ם ותובעו השכירות השתא מה שעשה לו בעודו עכו"ם. דסד"א דכה"ג דבעכו"ם אינו עובר בכל תעשוק א"כ אפילו השתא דנתגייר ליכא משום בל תעשוק אפ"ה אתי קרא דמגרך זה גר צדק כיון דתובעו השתא שהוא גר צדק הוי בבל תעשוק]

(ב) בב"מ (דף ק"י) ת"ר האומר לחברו צא ושכור לי פועלים שניהם אינן עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתן אצלו. וכתב רש"י זה לפי שלא