ברית יעקב חלק א רה

משתעבד וליכא רעותא בשטר כלל. ונפיק קלא דשעבד לו ג"כ הקרקעות שיקנה אחר הלואתו א"כ הלקוחות אפסידו אנפשי' שלקחו המשועבד לחובו. ועי' חו"מ סי' ס"א סעי' ו' וסי' ס"ו סעי' ל"ה). ואי דידעי הלקוחות שחזר מדאקני בעדים. א"כ ידעי העדים שהשטר מאוחר ויכולים להביא העדים

מש"כ הש"ך על ראית הרשב"א מהא דלוה ולוה יחלוקו. ואם אינו יכול לחזור הוי ליה לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד. וכתב הש"ך דהתם לא הוי טעמא משום חזרה. אלא משום דחכמים אמרו דמסתמא הנכסים שקונה אח"כ קונה טפי ממעות אחרון והראשון גופא ניחא לי' דיחלוק כדי שיתן לו השני מעות עי"ש. קשה לי ע"ז דהא מבואר בב"ב שם. דהשבח הוי דאקני וע"כ המלוה גובה רק חצי השבח. אפילו לא הוי רק שבחא דממילא דנתייקרה ארעא. או דקלא ואלים כמבואר בטור בחו"מ (סי' קט"ז והרמ"א שם). גם להש"ך דחולק שם בנתייקרה או דקלא ואלים. מ"מ בחפירה והוי שובלי שלופפי והוי תמרי גם להש"ך המלוה גובה רק חצי שבח. א"כ הכא לא שייך טעמא דכש"ך דהראשון גופא מחיל לי' דנייח לי' כדי שיתן השני מעות. דהא אי הוי גבי לוה השדה הוי ג"כ נשבח האי שבחא דממילא. א"כ מאי ניחותא לראשון בזה דנשבח גבי לוקח כיון דגם גבי לוה הי' נשבח השדה א"כ יהי' הכל לראשון. ועוד א"כ אם ירש אח"כ שדה לימא דלקמא משתעבדי. ודוחק לומר בכל זה משום לא פליג עשו רבנן לעולם דיחלוקו. וע"כ הטעם הוי כמ"ש הרשב"א והרשב"ם כיון שכתב אח"כ דאקני למלוה שני חזר בי' מראשון דכל כמה דלא בא ליד הלוה הנכסים יכול לחזור בו אע"ג שלא פרע לו המעות דלא אלימא קנין דאקני קודם שבא לידו דלא יהי' יכול לחזור בו. ע"כ אין להכריע נגד דעת הרשב"א והרמ"א שהביא שני דעות בדין זה עכ"ד]

סימן צט תשובה להרבנים יושבי על מדין

בדבר אשר נשאלתי מכבודם בעסק משפט בשותפים יהודים ועכו"ם אחד מחזיקי החצר. ורצה יהודי אחד לשכור פאכט מחלב מהעכו"ם ולא הי' יכול לבוא עמו למקח השוה. ובא היהודי אצל השותפים היהודים. והבטיחו לו ליתן הפאכט על חלקם פחות חמשה עשר רובל כסף וניתן לו מכתב להאדון העכו"ם שישכיר לו הפאכט. וסך חמשה עשר רובל מקבלים על חשבונם. ונתן לו העכו"ם קאנטראקט. והי' החיוב שיתנו לו שלשים פרות חולבות כפי שיברור לו הפאכטער. ואח"כ נתנו לו עשרה פרות גרועות ולא רצה הפאכטער לקבלם. וצעק בזה להיהודים השותפים. ודחוהו מיום ליום כי יתפשרו עמו. ובין כך נתן הפאכטער שני טערמינס וכאשר בא הטערמין האחרון סילוק המעות דמי הפאכט. לא רצה ליתן מחמת התביעות שהי' לו על עשרה פרות גרועות שנתנו לו. וטוען שמגיע לו מעות מהאדון העכו"ם. והעביר עליו האדון הדרך ודחה את הפאכטער מכל עסק הפאכט. ועתה ירד הפאכטער לד"ת עם היהודים השותפים ומע"כ נסתפקתם אם צריכים היהודים לשלם חלקו של עכו"ם משום דדמי לשני שותפין שלוו או שלוה אחד לצורך השותפות דהוי ערבאין זה לזה כמבואר בחו"מ (סי' ע"ז). והכי נמי כיון דהוי דבר שלא בא לעולם דלא הוי קנין בזה. א"כ הוי המעות שנתן היהודי הלואה וכיון דעכו"ם גבר אלם שלא ציית דינא מחוייבים השותפים לשלם חלקו של עכו"ם. ובקשתם לחות דעתי בזה ולהשיבם ושלחו אלי את כל הטענות בכתב בארוכה

הנה בתשו' רש"ל (סי' ל"ו) כתב כי באורענדי שלא ימכור אדם יי"ש זולתו. אע"ג דהוי דבר שאין בו ממש ודבר שלא בא לעולם אפ"ה מהני שטר ע"ז ולא גרע מסיטמותא דקני'. וגם בפירות דקל מהני שטר שכתב בשעת מכירה כמ"ש הט"ז (בסי' ר"ט) גם משום דינא דמלכותא. ולכאורה האידנא כיון דהוי דינא דמלכותא שיוכחב קאנטראקט על נייר הערבאווי ויהי' מתותם בערכאות. לא מהני בזה הקנין גבי עכו"ם. אך כיון דחזינן דנהגו כולי עלמא להקנות בכך ובזה נגמר העסק הוי כקנין סיטמותא דמהני אפי' בעכו"ם. כמ''ש הב"י ביו"ד (סי' רל"ט) התוקע כף כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זה זה לקיים המקח כמו שכתב רבינו בחו"מ (סי' ר"א) שפר"ח על הא דאמרנין בב"מ (דף ע"ד) סיטומתא קניא. וכן הוא מנהג העכו"ם באלו המקומות עכ"ל. וכ"כ המחנה אפרים (ה' שלוחין סי' ט"ו) בשם הרמב"ן. ועוד כיון דחזינן דגוים קונים ומקנים בכסף אפילו לא הוי אלא מנהגא בעלמא ישראל מיקני מיניה בכסף והוי כההיא דסטימיתא דקני. אפי' לשיטת ר"ת דישראל מעכו"ם לא קני בכסף עי"ש

ומש"כ כת"ה מהיכי תיתי יהי' קנין הסוחרים עדיפי כיון דקנין דאורייתא אינו מועיל בדבר שלא בא לעולם יש לומר כיון דאם הי' מקנה גוף הבהמה לחלבה הוי קנין דאורייתא כמו במקנה דקל לפירותיו. ה"נ מהני קנין סטימותא כמו דפריש והקנה גוף הבהמה לחלבה ועי' בתשו' רש"ל שם

ומה שנראה מדבריהם דכל דהדרא המעות לדמי הלואה דמי לשותפין שלוו או לקחו מקח אחד שניהם אחראין וערבאין זה לזה. אינו נראה לי דאינו מהדומה. דשאני התם דאדעתא דשניהם נתן הלואה או הקיף הסחורה הוי כאלו אחד ערב בעד חברו. משא"כ אם שותפין מכרו חפץ אחד ונמצא מום במקח דהדרא זבינא אינו מחוייב השותף השני לשלם מצד ערבות. כיון דהוי דרך מכירה ומו"מ ונסתלק אחד החברו. לא הוי על השותף השני דין ערב כי לא נתן כלל אדעת שניהם דכבר נסתלקו המוכר מהקונה. ויש להוכיח זה מהא דכתב הרש"ל ביש"ש בב"ק פ"ה והביאו בחו"מ (סי' רכ"ז ס"ק י"ד). היכי שישראל ועכו"ם אינו לישראל אחד. ובדין עכו"ם אינו יכול לאשתלומי מעכו"ם שאומרים פקח עיניך וראה ליכא לאשתלומי מעכו"ם כלל צריך הישראל להחזיר לו הכל מטעם דקיי"ל כרבי נתן היכי דליכא לאשתלומי מהאי כו'. מכל מקום היכי שנתאנה במקח טעות כגון שחמתית ונמצא לבנה או כסף ונמצא בדיל וכה"ג שכתוב (בסי' רל"ג) דאפילו בדיניהם איכא לאשתלומי מעכו"ם א"כ ודאי הישראל אינו משלם אלא חלקו. אע"ג שהעכו"ם אלים עי"ש. אע"ג דבמקח טעות הוי הדמים דמי הלואה כמו שכתב הרמ"א (בסי' רל"ב סעי' כ"ג) כל מקום דהוי מקח טעות וצריך להחזיר דמיו ואית לי' זוזי צריך ליתן לו מעות דהוי כבעל חוב. וא"כ דהוי עכו"ם אלם יתחייב הישראל לשלם כדין ערב כמו שנים שלוו דהוי אחראין וערבאין זה לזה וע"כ כמ"ש דכיון דכבר נסתלק הקינה מהמוכר אשר סילק מעותיו ולא הימנו כלל. אין לאחד על חברו דין ערב כלל

ועוד נראה אפי' בשני שותפין ישראלים דהוי עליהם חוב להעמיד לו בהמות והוא נתן מעות אדעתא דשניהם דדמי לשנים שלוו או הקיף סחורה. מכל מקום היכי דישראל ועכו"ם שותפין אינו כן. דהא קיי"ל דשותפין הוי כשלוחין זה לזה. וכל מה שעשה השותף הוי כאלו עשה שותף השני כמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' ע"ז ס"ק י"ט). א"כ בעכו"ם דקי"ל דאינו נעשה שליח לישראל. ואין ישראל נעשה שליח לו. א"כ לא הוי כמו עשה השני רק על העכו"ם לבדו חל לקיים ענין העסק ואינו יכול הפאכטער לתבוע כלל מישראל. רק המעות של הפאכטער שבא לכיס השותפות שלא כדין מחויב הישראל להחזיר להפאכטער. אבל ליכא חיוב על היהודי השותף לשלם בעד חלק העכו"ם אע"ג דאמרינן דהוי קנין מעליא מהעכו"ם הקאנטראקט שנתן לו. כיון דעכו"ם לא נעשה שליח לישראל. ליכא חוב על היהודי כלל לשלם מחמת שהעכו"ם מעביר עליו הדרך. ועוד כיון דיהודי אינו יכול כלל לעסוק בעסק החצר כנודע מחוקי המלכות והיהודי כתב להעכו"ם שיעשה העסק עם הפאכטער ואם לא הי' רוצה האדון העכו"ם לא הי' יכול היהודי לעשות מאומה והעכו"ם נתן הקאנטראקט להפאכטער א"כ עיקר סמיכת הפאכטער על העכו"ם

אך כיון שכתבו כת"ה כי היהודים יכולים להוציא בנקל מן העכו"ם כי העכו"ם כפוף להם וצריך להם בעסקים. א"כ מחוייבים היהודים לעשות כן מדין השבח אבידה אבל מדינא אינו חייבים לשלם רק מה שבא לכיס השותפות להיהודים לחלקם. ולא בעד חלק של עכו"ם. ושטר הקאנטראקט יהי' ביד היהודי הפאכטער אולי יהי' מזה תועלת לו להוציא מה מהעכו"ם והיהודים כשישלמו לו יקבלו פטורים ששילמו לו חלקם: ידידם ודורש שלומם ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק סעמייאטיץ יע"א