ברית יעקב חלק א ר

ואין לו מעות אפ"ה צריך המלוה להחזיר לו השומא, דהוי כמו קודם שהגבו לו ב"ד השומא. דאז הי' יכול לסלק המלוה במטלטלין. ע"כ גם אח"כ יכול לסלק במטלטלין ומהדרינן לי' השומא ולא אמרינן זיל טרח ואייתי זוזי

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מב"מ (דף ל"ה). מהא עובדא ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חברא. אמר ליה הב לי כיפי. אמר לי' לא ידענא היכי אותיבינהו. אתא לקמי' דרב נחמן אמר כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים. לא שילם אזל רב נחמן אגביהו לאפדנא מיני' לסוף אשתכח כיפי ואיקר אמר רב נחמן אהדר כיפי למרייהו. והדרי אפדנייהו למרייהו וס"ד דש"ס משום דסבר שומא הדרא. כמו דקאמר למימרא דסבר רב נחמן דשומא הדרא כו'. א"כ מוכח דאפילו במטלטלין מהדרינן שומא. אך יש לומר דשאני התם כיון דשומא אפדני' הוא בשביל חוב דכיפי דמי כמו שמהדר השומא במעות. אם נותן לו הכיפי דאשתכח

שוב ראיתי במל"מ (פכ"ב מה' מלוה ה' י"ו). שכתב הא דשומא הדרא לבעלים לעולם. נראה לי דוקא במעות הדרא אבל בקרקע אחר או במטלטלין לא הדרא. ולפי זה אזדא ראית המוהרש"ל שכתב בתשו' (סי' ב'). דדוקא בחוב שומא הדרא בכתובה לא הדרא והביא ראי' ממאי דאמרינן בכתובות (דף צ"ח) אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרינן מאן שם לך דתיפוק לי' דשומא הדרא אלא ודאי דבכתובה לא הדרא. ולפמ"ש איצטרך לומר מאן שם לך שרוצים לשלם לה בקרקע אחר או במטלטלין עכ"ל

והנה בהא שכתב לדחות דברי מהרש"ל בתשו' כבר קדמו הש"ך (בסי' ק"ג ס"ק י"ח) בזה לדחות דברי מהרש"ל בחד נפקא מינה. אך הש"ך לא כתב רק דנ"מ דאי משום שומא הדרא הוי היתומים צריכים לשלם לה מעות לפדות הקרקע. אבל עכשיו שהשומא לאו כלום הוא נותנים להאלמנה קרקע אחרת איזו קרקע שירצו ע"כ. אבל אם אין להם מעות ויש להם מטלטלין שאינו יכולים לסלק במטלטלין אינו מוכח מדברי הש"ך. ואפשר לומר דבמטלטלין שפיר מהדר השומא כמו במעות. דבשלמא בקרקע אחרת שפיר יש לומר דלא מהדרינן השומא. דמאי עדיפא האי קרקע מקרקע אחרת. ואפילו אם הי' קרקע עדית שגבתה האלמנה שלא הי' רק עדית. אע"ג דלא הוי דינה בזה אפ"ה כיון בשעת הגבי' לא הי' קרקע אחרת והיתה קרקע זו משועבדת לבע"ח או לאלמנה והשתא דרוצה ליתן קרקע אחרת גרוע דלא הוי פרעון טוב ע"כ לא מהדר השומא. אבל מטלטלין דכל מילי מיטב הוא דהוי כמו מעות דמזדבני בכל מקום. ואין לו מעות והוי פרעון טוב שמחזיר לו הלואתו. והוי כמו קודם שגבה מהדרינן השומא אפילו במטלטלין ולא כמ"ש המל"מ

אך אפשר לומר דתליא זה בפלוגתא דרבוותי בדעות הפוסקים. אי בעינן קנין חדש מהמלוה להלוה בהחזרת השומא או דסגי בסילוק בעלמא. להרמב"ן והריטב"א (הובא בש"ך שם ס"ק י"א) דסברי דבעינן הקנאה חדשה ומפרשים הא דב"מ (דף י"ו) אבעי' לך למקרע לשטרא או למכתב שטרא אחרינא עלי' היינו לעשות קנין סודר מחדש מהמלוה להלוה ולקרוע השטר הראשון או למכתב שטרא אחרינא לגמרי א"כ הוי כמכירה דחכמים תקנו דהמלוה מחוייב לחזור ולמכור לו. יש לומר דמחוייב הלוה ליתן מעות מזומנים. ואם אין לו מזומנים אינו מכריחין המלוה לחזור ולמכור בעד מטלטלין. אבל לדעת הרמב"ם והר"ן והנ"י דסגי בסילוק בעלמא ולא בעינן הקנאה חדשה וסגי בהחזרת השטר. רק הש"ס קאמר איבעי לך למכתב שטרא אחרינאי היינו דהברירה ביד הלוה אם דחהו המלוה שאבד השטר יכול ליתן המעות בתורת קנין ויעשה הקנאה חדשה. כמ"ש רש"י דהכותב שטר מכירה אינו טועה בזה דמדינא ארעא לא בעי למהדר רק רבנן אמרו דמהדר משום ועשית הישר והטוב הילכך מרישא הוא דזבין אבעי למכתב שטר זביני. אבל יכול ליתן המעות בתורת פרעון על גוף החוב שהי' מגיע להמלוה קודם גבית השומא ע"כ כיון דחשבינן המעות שנותן בתורת פרעון החוב וסגי בסילוק בעלמא. א"כ אפי' במטלטלין אם אין לו מעות יכול לסלק להמלוה ומהדרינן השומא. ואנן קיי"ל כדעת רוב הפוסקים כמבואר בש"ע חו"מ (סי' ק"ג סעי' ט') דסגי בסילוק בעלמא ועי' בחידושי הר"ן על ב"מ (דף י"ו) שמשיג על הרמב''ן והרשב"א בזה דס"ל דבעינן הקנאה חדשה בחזרת השומא. דמדקאמר אלא אמר רבא משמע דהדר בי' מהא דקאמר מעיקרא דשטר אחלטתא לאו בני פרעון נינהו אלא ודאי בני פרעון נינהו כשטרי הלואה וכל שהחזיר את השטר חזרה שומתו. אלא ס"ל לרבא דבר פרעון הוא ממש כיון דתיקון רבנן דשומא הדרא אף כשהגבוהו מתחילה ע"ד כן הגבוהו. ועוד כיון דבע"כ הדרא לא בעינן הכא דעת מקנה מן הטעם שאמרנו או מפני הפקר ב"ד אינו כתחילת קני' שיצטרך שטר אלא בביטל שומא ראשונה וכל שהחזיר לו השטר חזרה שומתו. וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב שאם הב"ח נותן מעותיו מסלקין אותו מאותה הקרקע א"כ הוי רק סילוק בעלמא עי"ש. א"כ הוי המעות שנותן הלוה רק בתורת פרעון כמו קודם הגבי'

ולפמ"ש יש לדחות דברי הב"י בחו"מ (סי' ק"ב מחודש א'). יורשים שלא הניח אביהם אלא קרקעות. והם רוצים לסלק לב"ח במטלטלין שלהם. נראה שהדין עם בע"ח. דהנך מטלטלין לא היה שעבודו עליהם כיון שלא הי' של הלוה וכן נראה ממה שכתב רבינו (בסי' ק"ו). אבל יורש שמכר כל הנכסים ודאי ב"ח טורף מהלקוחות כו'. ומיהו אם רוצים לסלקו במעות אעפ"י שלא הניח מורישם מעות, משמע דמסלקי לי' שהרי אין דינו אלא במעות אם הניח הלוה מעות וכיון דמטבע אין בו סימן לא הניח כהניח דמי. ועוד שאם רצו היורשים למכור הקרקע וליתן מעות רשאים הם. הלכך שפיר מצי מסלקי ליה במעות עכ"ל. ולדברינו אפי' במטלטלין יכול היורש לסלק לבע"ח וכ"ש במעות. ואינו צריכין כלל לדברי הב"י שטרח ליתן טעם הא דיכולין היורשין לסלק במעות שלהן. אלא כיון דקיי"ל שומא הדרא ליורש כמ"ש הרמב"ם. א"כ אפילו אם הי' הב"ח גובה קרקע בב"ד. היה יכול לכוף את המלוה אח"כ שיחזור לו השומא במעות שלו. א"כ כ"ש קודם הגביה יכול לסלק להב"ח במעות שלו דהפוכי בי מטרתא למה לי. ולפמ"ש אפילו במטלטלין מהדרינן השומא. א"כ קודם הגביה יכול לסלק להב"ח במטלטלין שלו. ועי' ברא"ש בכתובות (דף צ"א) גבי ההוא גברא דהוי מסקי ביה אלפי זוזי. הוי ליה תרין אפדנא זבנינהו חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה אתי בע"ח וטרפא לחדא. הדר אתי קטריף לאידך שקל אלפא זוזי וקא אזיל לגבי'. אמר לי' אי שוויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקיל אלפא זוזי ואסתלק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר אין שומעין להן. א"ל מי דמי התם אית להו פסידא הכא מי אית לי' פסידא אלפא יהיב אלפא שקיל. הוכיח הרא"ש מזה דלוקח שלקח שעבודו של מלוה לא שייך בי' הישר והטוב. כי נכנס לשעבודו של מלוה ולקח במעותיו. יחזור ויקבל מהמוכר מעותיו. וישאר למלוה שעבודו דהא לרמי בר חמא אף כשבא המלוה לטרוף אין הלוקח יכול לסלקו בזוזי. הלכך לרבא נמי נהי דבשעת טרפא יכול לסלקו בזוזי מודה הוא לאחר שירד לקרקע בשומת ב"ד תו לא מצי לסלוקי בזוזי עכ"ל וע"כ דסברת הרא"ש כך הוא דאם איתא דגם ללוקח מהדר השומא. א"כ כיון דאף אחר הגביה יכול לסלק להמלוה בזוזי א"כ כ"ש קודם הגביה דיכול לסלק לבע"ח בזוזי ומאי טעמא דרמב"ח דסבר דאין הלוקח יכול לסלק בזוזי והיא ראי' לדברינו

גם בסמ"ע בפרישה (סי' ק"ז ס"ק ו') חלק על הב"י. בהא שכתב הטור ואם היורש רוצה לסלק המלוה במעות יכול לסלקו מהנכסים שמכר אעפ"י שלא ירש המעות מאביו. וז"ל לכאורה משמע דוקא במעות וכ"כ ב"י (סי' ק"ב סעי' ב' במחודשים) שמדברי רבינו דהכא משמע דוקא במעות יכול לסלקו אבל לא במטלטלי שלהן עי"ש. אבל לא נראה לי כלל דהא תיכף אח"ז כתב רבינו אבל אם אין ליורש משל עצמו לא מטלטלי ולא מעות אלא קרקע כו' משמע דבמטלטלי יכול לסלקו כמו במעות וכן משמע בבעה"ת שהביא הב"ח. ולכן נראה דמעות דנקט רבינו לאו דוקא דכל מטלטלין שיכול להוליכן למכור למקום שירצה שוין הם למעות עכ''ל וכ"כ בסמ"ע