ברית יעקב חלק א קצו

סימן צד תשובה לחכם אחד

בדבר שאלתו הנני להשיבו כי נידון שאלתו דינו מבואר באע"ז (סי' קיב סעי' ב'). מי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה ויש עליו בעלי חוב. אם זמן שניהם שוה או דלא הניח אלא מטלטלין יתנם לבע"ח אפי' הוא מאוחר ולאשה לא יהבינן. וכתב הרמ"א שם ואין חילוק בזה בין מלוה בשטר או מלוה על פה הידועה עי"ש א"כ גם הכא כיון דהאלמנה מודית שחייבים עדיין לבע"ח. אע"ג דלא מהימני כלל לגבי יורשים כמבואר בחו"מ (סי' ק"ח סעי' א') מתשו' הרא"ש אם הוציאו הוצאות בחליו אינה נאמנת אשתו לומר שלא נפרעו מכל מקום לגבי דידה מהימנא לחייב את עצמה. א"כ הוי כמלוה הידועה דהדין נותן לדחות האשה מכתובתה ולשלם לבע"ח אפילו הוא מאוחר

אך אם נשאר בית מעזבון בעלה א"כ הוי כקרקע דאיכא בהו דין קדימה א"כ האשה קודמת לגבות דזמנה מוקדם ואין לבע"ח כלום. דלגבי יתומים האלמנה אינה נאמנת. ולגבי דידה אע"ג דהודית דעדיין חייבים היורשים לבע"ח ולא פרע אביהן. מכל מקום היא מוקדמת לגבות דזמנה קידם. וקרקע הוי דין קדימה ובית הוי כקרקע. ואע"ג דהרמ"א בחו"מ (סי' צ"ה סעי' א') הביא שני דעות אי תלוש ולסוף חברו בקרקע הוי כקרקע דבעל העיטור ס"ל לאו כקרקע ויש חולקין ולכן אם שאל בית ונשרף פטור. אך הש"ך חולק (שם) דבית הוי כקרקע לכל מילי לכ"ע וחולק על הרמ"א והוכיח בפשיטות דבית הוי כקרקע. דהא נקנה בכסף ושטר וחזקה כקרקע. וגם מקרי נכסים שיש להן אחריות לענין עשור נכסי ושעבוד וקדימה עי"ש. ועי' בבאר הגולה (סי' ש"א) עי"ש

ולכאורה יש להביא ראי' להש"ך מכתובות (דף ס"ט) אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוי מגבינן אפילו מעמלי דביתא ועי' שם ברש"י ותוס'. א"כ מוכח דבית הוי כקרקע לענין שעבוד וגביה וה"ה לכל דיני תורה. אבל לענ"ד יש לחלק ולומר דדוקא לענין שעבוד וגבי' יש לומר דבית הוי כקרקע ותלוש ולסוף חברו הוי כקרקע. אבל לגבי שארי דיני תורה אפילו בית הוי כתלוש ולא כקרקע. והטעם בזה דמטלטלין אין בהם שעבוד דלא סמך דעתא דמלוה עליהם דיכול להבריחם כמ"ש הפוסקים. אבל דבר המחובר לקרקע דאין מזיזין אותו ממקומו הוי כקרקע דסמך דעת המלוה ע"ז דלא יעקרם מחיבורם. אבל לשארי דיני תורה כמו בשבועה ושומרים יש לומר דגם תלוש ולסוף חברו הוי כמטלטלין. וכה"ג כתב הש"ך (בסי' צ"ה ס"ק ט' ובסי' קצ"ג ס"ק א' ובסי' שס"ג ס"ק ב') לחלק אפי' בעבדים דלדיני תורה הוי כקרקע מכל מקום לענין ב"ח שאני הוי עבדא כמטלטלי דלא סמך דעת המלוה עליו דיכול להבריחו עי"ש

ובזה נראה לפרש דברי בעל העיטור שכתב אבל רבינו חננאל אומר מדשלח רב נחמיה לאגבויי עישור נכסי אפילו מאצטרובלי דאינין מטלטלין קבועין בקרקע (כתובות דף ס"ט). שמע מינה דסוגיא דשמעתתא כרבי אליעזר אתיא. דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע ולא אתברר לן שפיר וכתב הש"ך לפרש מה שכתב בעל העיטור לא אתברר לן שפיר. דהא משמע התם בב"ב (דף ס"ה) דגם חכמים מודים דאצטרובלי מכורים עם הבית ולא פליגי אלא בשארי מטלטלין עכ"ל. דבריו תמוהים דבש"ס בעי התם לרבנן אי אצטרובלי כקרקע לענין הכשר זרעים או דהוי כתלוש. וכתב הרשב"ם דטעמא דרבנן דאמרי דאצטרובלי מכור לא משום דחשוב מחובר דהא גבי מכר מכתשת חשבי ליה לתלוש ולסוף חברו כתלושים. ואצטרובלי נמי תלוש ולסוף חברו היא. אלא טעמייהו משום דעיקר עשייתו לקביעות בקרקע טפי ממכתשת תשיב כבית לענין מכירת בית דומיא דכותלי בית דחשיבי תלוש לענין הכשר זרעים ולגבי מכר הרי הן בכלל בית וחשיבי כקרקע עי"ש. א"כ אמאי קשי' לבעל העיטור על רבינו חננאל כיון דטעמייהו דרבנן באצטרובלי דהוי בכלל בית ולא משום דדינו כקרקע א"כ שפיר הוכיח מהא דאגבה עישור נכסי מאצטרובלי דסלקא שמעתתא כרבי אליעזר וכבר השיגו הקצוה"ח להש"ך

בזה

[ומש"כ הקצוה"ח לפרש דברי בעה"ע דאפשר לחלק דין שעבוד מעישור נכסי. לפי מה שאמרו (שם) גבי צינר שחקקו ולסוף קבעו דאתיא כרבנן. ושאני שאיבה דרבנן עי"ש בסוגיא. וכיון למ"ד שעבודא דאורייתא מטלטלין נמי משעבדי מן התורה וכמ"ש הרשב"א אלא מדרבנן מטלטלין לא משעבדי. וא"כ במידי דרבנן מודים חכמים דהוי כקרקע אבל שומרין ושבועה דהוי מן התורה לא אמרי' דהוי כקרקע אפי' בית כדמשמע שם אפי' בית הוי בכלל תלוש ולסוף חברו עי"ש. ודבריו אינן נראין לי. דשאני גבי שאיבה דרבנן. דמדאוריית' להני פוסקים דאפילו כולו שאוב בכלי כשר מדאורייתא אבל בשלשה לוגין שאובים לכ"ע הוי מדרבנן. כמ"ש התוס' שם והרא"ש והר"ש בה' מקואות דשאיבה הוי מדרבנן דמדאורייתא אינו פסול כלל. וכיון דהוי רק מדרבנן הקילו גבי צינור שחקקו ולסוף קבעו ואוקמא אדאורייתא משום דהוי כקרקע. אבל הא דגבי מעישור נכסי' (או למ"ד שעבודא לאו דאורייתא) דהוי כולו מדרבנן דמן התורה אינו גובה כלל דעיקר חיובו הוי רק מדרבנן ומן התורה אפי' ממקרקע גמור אינו יכול לגבות א"כ היאך החמירו חכמים בדבריהם אפי' בתלוש ולסוף חברו מה דלא הוי כקרקע לומר דזה דיינינן כקרקע מה דמן התורה אפי' בקרקע אינו יכול לגבות וא"כ אתיא הא דאגבי עישור נכסי' מאצטרובלי כרבי אליעזר אתיא דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע דמי]

אך לפמ"ש א"ש דברי בעה"ע שכתב על רבינו חננאל ולא אתברר לן שפיר. משים דליכא לאוכוחי מהא דאגבי עישור נכסי מאצטרובלי לכל דיני תורה דתלוש ולסוף חברו הוי כמחובר לקרקע. משום דשאני שעבוד וגבי' דהטעם דמטלטלי לא משעבדי. דלא סמך דעת המלוה עליו דיכול להבריחם. והיכי דהוי מחובר לקרקע אע"ג דהוי תלוש ולסוף חברו תו אינו יכול להבריחם דהוי דבר קיים לעולם כקרקע. אבל לכל דיני תורה שפיר יש לומר דתלוש ולסוף חברו לא הוי כקרקע. א"כ ליתא לאוכוחי מהא מדהוי לשעבוד וגבי' וקדימה כקרקע לכל דיני תורה לשומרין ושבועה

גם הא דמייתי הש"ך מהא דבית נקנה בשטר וחזקה כקרקע. לאו ראי' היא כמ"ש המג"א באו"ח (סי' תרל"ז ס"ק ז') דיש לומר כיון דהקרקע ניקנית בכסף ושטר וחזקה נקנית הבית עמו. דמטלטלי נקנה אגב קרקע גם י"ל דנקנית מטעם חצר

גם מש"כ הקצוה"ח ראי' מתוס' ב"מ (דף ס"א) שכתבו דריבית בקרקע שרי והקשו מהא דאמרינן בערכין רבית בבתי ערי חומה ריבית והתורה התירתו עי"ש ואי נימא דבית הוי כמטלטלין לא מקשי מידי. ג"כ אינו ראי' דהא אמרינן בערכין (דף ל"ב). דגם בורות ושיחין ומערות הוי בכלל בתי ערי חומה. וזה הוי קרקע גמור ע"כ מקשי התוס' שפיר. ועי' כה"ג בע"ז (דף מ"ו) בתוס' ד"ה ואי משום בית מה שכתבו ליישב פרש"י עי"ש, וא"כ לפמ"ש דלענין שעבוד וגבי' לכ"ע הוי בית כקרקע וכל תלוש ולסוף חברו הוי כקרקע. א"כ הוי דין קדימה להאשה בכתובתה ואין לבע"ח כלום

ואין לומר כיון דהיתומים מסלקים להאלמנה במעות הוי כמו בדברים שאין להם דין קדימה. דזה אינו דהוי רק כמו שהאלמנה מכרה להיתומים חלקה בהבית דהוי כקרקע. כיון דהמעות שנותנים היתומים לא ירשו מאביהם רק מעות שלהם כמו שמבואר בחו"מ (סי' ק"ז סעי' ו'). א"כ אין לבע"ח כלום. אלא אם נשאר ג"כ מטלטלין מאביהן מעיזבון בטלה וזה ג"כ משועבד לכתובה. א"כ אעפ"י שהיתומים נתנו לאלמנה מעות שלהם נותנין ג"כ בעד המטלטלין. אם לא אמרו בפירוש שרוצים להגבות לאלמנה מהקרקע א"כ מחוייבת האלמנה לשלם מכתובתה אם נשאר מטלטלין כערך החוב. דיכולה לחייב את עצמה כמ"ש א"כ יש לבע"ח דין קדימה ואפילו אם תפסה קיי"ל דמוציאין מידה

עוד יש לדון בנ"ד מהא דכתבו הח"מ והב"ש (באע"ז סי' ק"ב סעי' ב' ס"ק ח'). לכ"ע אם האשה נושאת ונותנת ובאו המעות לידה חייבת מדין ערב. לפ"ז אפילו אם היא מוקדמת ויש קרקע חייבת לשלם. אע"ג דבחו"מ (סי' צ''ו) פסק בנושאת ונותנת בתוך הבית וחייבת לאחר אינו צריך הבעל לשלם עבורה דשם לא באו המעות ליד הבעל רק לידה עכ"ל. ומדנקט הח"מ והב"ש להלכה פסוקה. ע"כ אתי' אליבא. דכ"ע. אפי' להך דס"ל בחו"מ (סי' ע"ז סעי' ב') דאם שותף לא ציוה לשותפו