ברית יעקב חלק א קפא

אבל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע דמה בכך הא לא מפסל לעדות וע"כ אע"ג דלא נפסל לעדות מ"מ רשע דאורייתא הוא. ותמוה דהתומים סותר את דבריו מה שכתב (בסי' ל"ד) דהיכי דלא מפסל לעדות משוי נפשו רשע]. ולפ"ז ע"כ הא דכתב הג"א בפ"ק דב"מ (באות ג') הא דאמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע הני מילי דלא פסיל נפשי' לעדות. אבל הכא איכא למימר שעשה תשובה שאינו רוצה להביא חולין בעזרה. לאו דוקא דלא פסיל נפשי' לעדות דאפי' היכי דלא מפסיל לעדות בעבירה זו ג"כ אינו נאמן לפסול נפשו לומר שעשה שלא כתורה לגרוע חזקת כשרות דידי'

גם יש להוכיח מדברי הראב"ד הובא בר"ן כתובות (דף ע"ב) גבי עוברת על דת דמאכילתו שאינו מעושר פריך היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע. וכתב הראב"ד הא דלא מוקי לה במודה משום דאינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע. והר"ן כתב ולא נראה דלהפסיד כתובתה ודאי דנאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי. א"כ מוכח מדברי הראב"ד אפי' באשה אמרינן אין אדם משים עצמו רשע אע"ג דאשה בלא"ה פסול לעדות. וע"כ דלעולם אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולא תלי' אם מפסיל עדות משום זה או לא. (ומזה מוכח ג"כ לפמ"ש הה"מ (בפרק כ"ד מה' אישות ה' י"א) דמאכילתו שאינו מעושר מיירי אפי' בזמה"ז דהוי מדבריהם. ועי' בחמ"ח באע"ו (סי' קט"ו ס"ק ב'). ולהראב"ד הא דלא מוקי במודה משום דאין אדם משים עצמו רשע א"כ מוכח אפי' באיסור דרבנן ג"כ אמרינן הכי]. אך אפשר לומר בזה דגם באשה אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע דפוסלת עצמה לעדות שהאשה כשרה לה כמו בעדות סוטה אחרי קינוי וסתירה ולעדות מיתה שמת בעלה של פלוני דהאשה נאמנת בזה ורשע דאורייתא אינו נאמן גם פוסלה עצמה לשבועה

ולכאורה יש להקשות בהא דיבמות (דף כ"ה) דקאמר התם הרגתיו לא ישא את אשתו. הוא ניהו דלא ישא את אשתו הא לאחר תנשא. והאמר ר"י פלוני רבעני לרצוני וכו' והתורה אמרה אל תשת רשע עד. לפמ"ש דרב יוסף ס"ל דאדם משים עצמו רשע. רק דאינו מעיד על הרובע משום דהוי רשע. הא זהו דוקא במידי דבעי עדות גמור בב"ד. ע"כ כיון דהוי רשע פסול לעדות. אבל גבי אשה שמת בעלה דבעינן רק אמיתת הענין והוכחה שמת בעלה ע"כ כל הפסולין כשר לעדות זה. וכיון דאמרינן דאדם משים עצמו רשע ומהמנינן לי' בזה ע"כ הענין אמת. ע"כ בהרגתיו תנשא לאחר. וכן בהא דקאמר וכ"ח שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והאמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דדב"ת פסול לעדות אשה. קשה הא אפילו דגזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה מ"מ זהו מוכח דבעדות אשה לא בעי עדות גמור. דהא קרובים ואשה לאו בני עדות נינהו. גם מסל"ת אקילו בה רבנן דלא הוי רק הוכחה בעלמא דמת בעלה משום דהכא בעינן אמיתת הענין ולא עדות גמור. א"כ כיון דמהמנינן לי' שהרגו והענין אמת דמשוי נפשי' רשע א"כ ממילא מותרת להנשא לאחר

ואי אמרינן דרב יוסף ס"ל ג"כ דאין אדם משים עצמו רשע. אלא דס"ל דלא פלגינן דיבורו. ומתוך שאינו נאמן על עצמו אינו נאמן גם על חברו. וכיון דמשקר על עצמו דלא מהימנינן ליה דאין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן גם על גוף הענין דמת פלוני. אכתי תקשי הא דקאמר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן. וכן הא דקאמר אמר לך רב יוסף אנא דאמרי אפי' לרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן. ורב מנשה דאמר כרבי יהודא. ורב יוסף לית ליה דרב מנשה. הא כיון דס"ל לרב יוסף דאין אדם משים עצמו רשע. א"כ לא מהני מה דרשע כשר לעדות אשה כיון דא"א משים עצמו רשע ולא מהימנינן כלל שהרג ולא פלגינן דבורו. ומתוך שאינו נאמן על עצמו אינו נאמן גם על חברו

גם אי נימא דרב יוסף ס"ל דאין אדם משים עצמו רשע ולא פלגינן דיבורו. ומתוך שנאמן על חברו מהימן גם על עצמו רק משום דהוי רשע דפסול לעדות ע"כ לא מהני בפלוני רבעני לרצוני כמ"ש הנודע ביהודא. א"כ קשה מאי פריך מהא דאמר רב יוסה פלוני רבעני לרצוני רשע הוא. וכן מאי דקאמר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והאמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשם גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה כיון דבעדות אשה לא בעינן עדות גמור רק הוכחה ואמיתת הענין. ורב יוסף מתוך שנאמן על חברו נאמן על עצמו אלא שהתורה אמרה אל תשת רשע עד. וכיון דנאמן שהרגו מתוך שנאמר דמת פלוני ונהרג ע"י אחר נאמן גם על עצמו א"כ הענין אמת. א"כ ממילא כה"ג אע"ג דהוי רשע דאורייתא מועיל העדות

וכה"ג קשה לי לפרש"י והרמב"ם בפירוש המשניות דרבי יהודא דאמר הרגתיו לא תנשא אשתו. משום דס"ל אדם משים עצמו רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ורב מנשה דאמר גזלן דבר תורה פסול לעדות אשה ס"ל כרבי יהודא. כיון דמהמנינן לי' לעשות עצמו רשע ואמרינן דהענין אמת במה דמשים עצמו רשע. א"כ ממילא מותרת להנשא בעדותו. דלא בעינן הכא רק אמיתת הענין והוכחה דמת בעלה

לכן נראה לענ"ד דאע"ג דאמרינן אדם משים עצמו רשע היינו דיכול לפסול עצמו לעדות כמו דמהני הודאת בע"ד בממון. מכל מקום לא נקטינן כל דבורו מה שאמר כדי שיועיל עדותו. דא"כ הוי בגדר עדות וכיון דמחזקינן ליה לרשע פסול לעדות וחיישינן למשקר. וע"כ באומר הרגתיו אע"ג דמהימן לעשות עצמו רשע מכל מקום לא מהמנינן לי' כל הענין בשלימות וחיישינן אע"ג שהרג אדם והוי רשע דיכול לפסול עצמו מחזקת כשרות דידי'. לא מאמינין לו שהרג בעל אשה זו. וכן בפלוני רבעני לרצוני אמרינן דלמא אחר ולא אותו פלוני. ולסמוך על דבריו הוי בגדר עדות דלא מהמנינן לרשע דאורייתא. וכן נראה מירושלמי דמתניתין (פ"ב ה' י"א) הרגתיו מה נפשך קטלי' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. לא קטלי' בחיים הוא (והוא טעמא דרבי יהודא מפרש דאמר הרגתיו ולא תנשא). והוא תמוה מאי דקאמר קטלי' חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. דזהו בחשוד מעיקרא על איסור זה אמרינן דאינו דנו ומעידו באותו דבר שהוא חשוד עליו ולא מהמנינן לי' עוד בזה אבל הכא דמהמנינן לי' לעשות חשוד מה שאמר הרגתיו א"כ ממילא לא בעינן עדותו בזה דבעינן רק הוכחה שמת. כיון דבזה הוי גופא שחשוד על הדבר דקטלי'. וע"כ דאמרינן דקטלי' ונעשה חשוד שהרג אדם מכל מקום לא מהמנינן לי' שהרג בעל אשה זו. ודלמא אחר שהרג כמ"ש. ונדחה בזה דברי הנו"ב עי"ש

ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשויץ חופ"ק סעמייאטיץ יע"א. סימן פה גם זה להרב הנז'

ראיתי בתשו' נודע ביהודא (סי' ע"ב שם) שתמה הרבה טל תשו' הרשב"א. שכתב באומר אני זניתי עם אשתך. לא פלגינן דיבורו שאם תסלק דבורו אני זניתי. אין להנשאר בעדותו טעם. ויסודו מדאמר בסנהדרין (דף ט') פלוני רבעני לרצוני פלוני. בא על אשתי. ולא נקט רבעתי את פלוני ובאתי על אשת פלוני וע"כ משום דכה"ג ליכא למימר דפלגינן דיבורו. שלא הי' ברצונו אלא לאונסו. דאין קישוי אלא מדעת ואם שכב מדעת הי'. ואם תאמר אכתי אפשר לאונסו דאמר לי' התקשה ואי לא קטילנא לך אכתי רשע דחייב להרג ולא יעבור. ותמה הנודע ביהודא איך נעלם ממנו מקור הגמרא במקומו דהרי שם בגמרא נקט בדין זה פלוגתא דאמוראי דרב יוסף סבר דפלוני רבעני לאונסי נאמן. לרצוני רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ורבא חולק עליו וסובר דאדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דיבורו. והנה ברבעתי את פלוני אי אפשר להמצא לאונסו. דאין קישוי אלא מדעת כמ"ש הרשב"א בתשו' ההיא. וא"כ מוכרח הגמרא למנקט פלוני רבעני משום דעת ר"י דמחלק בין לרצונו ובין לאונסו. ונסתרה ראי' ראשונה של הרשב"א ז"ל עכ"ל. ואני תמה על הנודע ביהודא בזה. דהא הרשב"א בתשו' כתב ואם תאמר אכתי אפשר לאונסו. דאמרו לי' התקשה ואי לא קטילנא לך. לא היא דאפילו בהא משים עצמו רשע שאם עבר מתוך האונס מ"מ חייב הוא להרג ולא יעבור ואם עבר רשע הוא. ואם אכתי נפלוג ונימא לא לרצון אלא לאונס וכגון שנתקשה לאשתו והדביקוהו עליה לא היא דדבר רחוק הוא