ברית יעקב חלק א יח

שחלקו מחצה יורשים ומחצה לקוחות. ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות דלא הוי רק חמש סלעים כדאמרינן התם. מ"מ ממונא דכהן הוי דמחוייב ליתן המחצה שנשאר דגובה מחצה. אבל הוא אכתי לא נפדה דלא קיים המצוה. וע"כ אינו מוטל עליו ליתן פחות מחמש כלל אם אין לו החמשה סלעים כמ"ש התוס' שם דמצות חמש סלעים רמי רחמנא עלי' ולא מקיימא בפחות אע"ג דיכול ליתן לעשרה כהנים בזא"ז

ואין להביא ראי' דח"ש במצוה מלתא היא ואע"ג דאינו יכול לקיים כל המצוה בשיעורו מחוייב לקיים החצי שיעור שיש לו ויכול לעשות. מהא דמכות (דף יו"ד) אוהב כסף זה משה רבינו שהי' יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען ואמר מצוה שבא לידי אקיימנה. דיש לומר כמ"ש בתשו' גבי מילה דכיון דאח"כ יעשה פריעה והי' נחשב מה דמל עור החתוך למפרע מצוה. אע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל. ע"כ מלו אנשי מדבר אע"ג דלא הי' פורעין משום חולשא דאורחא ע"ש. א"כ כאשר יבחרו השלש שבארץ כנען יהי' נחשב המצוה למפרע השלש שבעבר הירדן שנבחרו. אמר משה רבינו מצוה שבא לידי אקיימנה משא"כ אם לא יבא לידי חיוב כלל שלא יהי' כזית שלם. או בחולה שאינו יכול לאכול כזית גם בחצי שיעור אינו חייב

ומש"כ מעכ"ת לתמוה בקונ' בהא דשבת (דף קל"ג) ת"ר מהלקטין את המילה. ואם לא הלקיט ענוש כרת. מני אמר כהנא אומן. מתקיף לה רב פפא אומן לימא להו אנא עבדא פלגא דמצוה. אתון עבדיתו פלגא דמצוה אלא אמר ר"פ גדול. גדול בהדיא כתיב וערל זכר כו' אלא אמר רב אשי לעולם אומן וכגון דאתא בין השמשות דשבת. ואמרו לי' לא מספקא ואמר להו מספקינא ועבד ולא אסתפק. ואשתכח דעבד חבורה בשבת וענוש כרת. דקשה טובא אמאי חייב אומן דהא אמרינן בשבת (דף ק"ו) למ"ד מקלקל בחבורה פטור הא דאיצטרך קרא למשרי מילה משום דהוי מתקן מה לי מתקן כלי מה לי מתקן גברא. והא דקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב כתבו התוס' (ד"ה חוץ מחובל) אע"ג דהוי מקלקל השתא ולא בא התיקון באותו שעה מ"מ כיון דא"א להתיקון לבוא אלא ע"י הקלקול חייב וא"כ הכא דלא עשה המצוה ואפשר שלא להניח ציצין המעכבין א"כ הוי רק קלקול בלי תיקון אמאי אומן חייב. ולענ"ד נראה דוקא בקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דבשעת הקריעה ומחיקה לא הוי תיקון כלל. ואי הוי יכול לעשות התפירה והכתיבה בלי קריעה ומחיקה הוי ניחא לי' טפי בזה ע"כ צריך לבוא לתי' התוס' משום דא"א זה בלא זה ע"כ לא מקרי מקלקל אבל הכא כיון דבעינן לחתוך כל העור החופה אעפ"י שלא גמר ללקט כל הציצין מקרי תיקון שעשה קצת מן המצוה דהוא מתקן במלאכתו. דאח"כ לא בעי לעשות רק קצת תיקון לחתוך יתר הציצין ואם לא הוי מל השתא כלל הוי צריך אח"כ למול כולו

ובזה נראה לי בהא דאמרינן בשבת (דף ק"ה) הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב ואעפ"י שמחלל את השבת יצא ידי קריעה כגון במת דידי' שחייב לקרוע עליו הלכך קריעה דידי' לאו קלקול אלא תיקון כמ"ש רש"י וכ"כ הרמב"ם (פ"י מה' שבת). אפי' קרע על מתו קריעה בפחות מטפח דלא יצא ידי קריעה כדאיתא במוע"ק (דף כ"ב). אפ"ה חייב מפני שחילל השבת דקריעה גופא הוי תיקון דתיקן השתא בקריעה כ"ש דעשה. דאח"כ לא בעי לקרוע יותר רק לגמור הקריעה עד טפח. וכן משמע דקורע על מתו דומיא דעל חמתו. ובחמתו אפי' קרע כל שהוא משום דמתקן ליצרו. (שוב מצאתי בתשו' שאגת אריה (סי' נ"ב) דהקשה קושית מעכ"ת ותי' כמ"ש והנאני) ומה שכתב מעכ"ת בהא דאומן חייב דוקא לענין כרת מתני' דלענין חטאת פטור משום דהוי טעה בדבר מצוה. אשתמיט לי' דברי הרמב"ם (ה' שגגות פ"ג ה' ו') דכתב להדיא אומן שבא לפנות היום ביום השבת ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול כו' ואמר רגיל אני ובמהרה אמול אם לא השלים אלא עד יציאת שבת ה"ז חייב חטאת שהרי התרו בו. ועי' שם בכ"מ. וקושיתו אינו כלום דבעינן תרתי דעביד ברשות ועביד מצוה ע"ש

גם מש"כ מעכ"ת בקונ' דאין סברא לאסור גזל פחות מש"פ מטעם חצי שיעור דא"כ גבי בן נח דנהרג אפי' פחות מש"פ למה אסור בזה. אשתמיט לי' ג"כ דברי הרמב"ם בה' מלכים (פ"ט ה' ו') ב"נ חייב על בשר מן החי ואבמ"ה בכל שהוא דלא ניתן שיעורין לב"נ. א"כ א"ש דברי הה"מ והסמ"ע דפחות מש"פ אסור משום חצי שיעור כמו באיסורין. רק לב"נ לא נתנו שיעורין

עוד ראיתי בקונ' דמקשה בהא דיבמות (דף ה'). דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם שומע אני אפי' מצורע כן ת"ל ראשו. ומהכא יליף דאתי עשה ודחי ל"ת. והא לדעת הרמב"ם אינו חייב בהקפת הראש אלא בתער. א"כ קשה הא אפשר לקיים שניהם אמאי דחי עשה דמצורע ל"ת דהקפה דיקיף פאת הראש שלא בתער ושאר הראש יגלח בתער דמצורע ונזיר בעינן תער דוקא. וע"כ משום דהשתא יקיים רק חצי שיעור דמצוה מה שיגלח בתער וחצי שיעור דמצוה לאו כלום והאריך בזה

הנה התוס' בשבועות (דף ג') ד"ה ועל הזקן. כתבו כה"ג וז"ל וגם אין להביא ראי' מדאמר ביבמות (דף ה') דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו. משמע דכ"ע מודה דאסור ע"י אשה ועכו"ם דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים שניהם עכ"ל. ודברי התוס' תמוהים לכאורה. כמו שתמה בשעה"מ (ה' עכו"ם פי"ב) הא גילוח מצורע אינו אלא בכהן דוקא. כדאיתא בתו"כ וכ"כ הרמב"ם (פי"א מה' טומאת צרעת ה' ג') דאינו מגלחו אלא כהן. א"כ א"א ע"י אשה ועכו"ם. ונראה בזה דאמרינן בנזיר (דף מ') שלשה תגלחתן מצוה נזיר ומצורע ולוים וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו ב' שערות לא עשה ולא כלום ועי' ב"ק (דף ק"ה). א"כ כיון ששייר שתי שערות לא עשה מצות גילוח כלל. ה"נ אם סך בסם נשא והעביר השער כדאמרינן בנזיר שם. ושייר שתי שערות וגילח השתי שערות מקיים בזה מצות גילוח. א"כ קושית התוס' דאי שרי לרב אדא ע"י אשה ועכו"ם א"כ יכול לגלח כל השערות ע"י אשה ועכו"ם ומניח שתי שערות לגילוח הכהן. א"כ אפשר לקיים שניהם. וע"כ דגם לרב אדא אסור ע"י אשה ועכו"ם. א"כ מוכח דלא כמ"ש מעכ"ת משום דהוי חצי שיעור דמצוה. דמקיים בשתי שערות מצות גילוח

אך א"כ תקשי על התוס' דהא אכתי אפשר לקיים שניהם דיסוך סם נשא על כל הראש וישייר רק שתי שערות לגילוח. או כמ"ש מעכ"ת דיקיף שלא בתער לדעת הרמב"ם והשאר יגלח בתער. (ואין לומר דהכא גלי קרא וגלח כל שערו אפי' היכי דאפשר לקיים שניהם מדכתיב וגלח כל שערו אע"ג לעולם משכחת דאפשר לקיים שניהם. דא"כ היכי בעי למילף מהכא דעשה דחי ל"ת נימא בכ"ד אפי' היכי דאפשר לקיים שניהם דחי עשה ל"ת). וע"כ צריך לומר כמ"ש התוס' בשבועות שם לדחות הא. די"ל דאיצטרך קרא היכי דליכא שם אשה ועכו"ם ע"ש. וכה"ג אמרינן בשבת (דף קל"ג) דליכא אחר. ה"נ יש לומר דאיצטרך דדחי היכי דליכא סם נשא או מספרים שיעבור פיאות הראש בזה. והשאר יגלח בתער וא"ש. [ובזה קשה לי דברי התוס' בנדרים (דף י"ט) גבי הא דאמר רבא כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי' לספיקא דאלו גבי נזיר ודאי מגלת ומביא קרבן ונאכל ואלו על ספיקו לא מצי מגלח. בתוס' ד"ה על ספיקו לא מצי מגלח. וא"ת אמאי לא מצי מגלח יביא עולות ושלמים ויתנה בנדבה ויגלח ואי משום חטאת דנזיר דליכא בנדבה מ"מ מצי לגלח על העולה ועל השלמים כדאמרינן בנזיר אם גילח על אחד משלשתן יצא כו' ור"י פירש דלא מצי לגלח משום דעבד הקפה וכמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה דמספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה הלכך הוי ספיקו חמור מודאי ע"כ לא מחית נפשי' לספיקו עכ"ל. ולפמ"ש אכתי גם בספקו יכול לקיים הקפה דיסוך פאות הראש בסם נשא והשאר יגלח. ויקוים מצות גילוח בשער ראשו וצ"ע]

שוב כתב מעכ"ת שנית. ותמה בדברי הרמב"ם שהבאתי דב"נ חייב על אבמ"ה ובשר מן החי בכל שהוא. דלא נתנו שיעורין אלא לישראל לבד. כיון דאכילה הוי בכזית אמאי יתחייב ב"נ אפי' בכל שהוא כיון דכתיב בהו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואכילה הוי בכזית וע"כ דהרמב"ם ס"ל כדעת ר' אליהו מזרחי שהובא (במל"מ פ"א מה' חמץ) דס"ל דסתם אכילה הוי בכ"ש. והלכתא אתי' ומפקא קרא ממשמעותי' ע"כ לב"נ הקרא כמשמעותי' בכל שהוא. אבל לדעת המל"מ שמשיג על הרא"מ. אלא דסתם אכילה הוי בכזית. ע"כ גם ב"נ בעי דוקא