ברית יעקב חלק א יז

כהונה. אבל היכי ששחט ישראל בהמתו ואע"ג דלא הוי לי' מכירי כהונה מ"מ ממונא דכהן הוא והיכי שנאבד קצת מן המתנות מחוייב ליתן המותר דהוי ממונא דידהו אע"ג דהוי ממון שאין לו תובעים. וכן בהמה שחסרה ידה ימינה דחסר יד דכשר אע"ג דליכא זרוע ימנית מחוייב ליתן לכהן הלחיים והקיבה וה"נ אם שותף כהן בראש הוי כנאבד מתנות הראש דמחוייב ליתן המותר דהוי ממונא דכהן. אבל גבי מצות אכילה שפיר י"ל דחצי שיעור דמצוה לאו כלים היא. והא דפליגי רב הונא וחייא בר רב גבי שותף בראש אי חייב ליתן המותר מתנות דחייא בר רב ס"ל דשותפות כהן בראש מתערב בכל הבהמה ע"כ פטור מכולן ורב הונא ס"ל דחלק כהן לא מתערב בכולו רק בראש ע"כ חייב ליתן המותר מתנות. ומש"כ מעכ"ת בעצמו לדחות דבריו. דיש לחלק דהתם בתחילה נעשה שותף רק בראש א"כ לא הוי מתחילה רק קצת מתנות. ע"כ חייב במותר מתנות משא"כ גבי מצות אכילה דהוא חייב בכזית ואין לו השתא רק חצי זית חצי שיעור מלתא היא. אין אני רואה טעם בחילוק זה דא"כ גבי כזית מצה נמי נימא הכי דאם הי' לו כזית לאכול ונאבד ממנו חצי זית חייב לאכול המותר. והיכי דהוא חולה שאינו יכול לאכול מתחילה רק חצי זית אינו חייב בח"ש. ומאי נ"מ סוף סוף דחצי כזית חזי לאצטרופי והוי חצי שיעור דמצוה. ואף דיש לחלק גם בזה. דמ"מ הכא רמי חיובא עלי' לאכול כזית מצה. אלא דאין לו או משום אונסו דחולי שאינו יכול לאכול אבל הכא לא רמי חיובו עלי' מתחילה רק בלחיים וקיבה ולענ"ד שפיר נדחה ראיתו כמ"ש

עוד הביא מעכ"ת ראי' מהא דפסחים (דף פ"ד) דת"ר ועצם לא תשברו בו. בו בכשר ולא בפסול. רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם. ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם מאי בינייהו כו' רב אשי אמר אבר שאין עליו כזית איכא בינייהו. למ"ד כשר הא כשר הוא. למ"ד ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה וליכא. א"כ משמע לת"ק אע"ג בעצם שאין בו בשר כלל שרי לשבור העצם. מ"מ יש בו חצי זית בשר אסור לשבור העצם. וע"כ משום דחצי שיעור דמצוה נמי מלתא הוא ע"כ אסור לשבור העצם אע"ג דהוי עליו בשר פחות מכזית. ולענ"ד זה אינו. דרב אשי לרבותא קאמר דלרבי באבר שאין עליו כזית בשר שרי לשבור העצם. אבל לת"ק אפי' באבר שאין בו בשר כלל אסור משום שבירת עצם. כיון דפסח כשר הוא. דהא אמרינן שם (דף פ"ה) ובזבחים (דף צ"ו). תניא ועצם לא תשברו בו. אחד עצם שיש בו מוח. ואחד עצם שאין בו מוח. ומה אני מקיים ואכלו הבשר בלילה הזה בבשר שע"ג העצם או אינו אלא בבשר שבתוך העצם. ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל ואל תתמה שהרי יבוא עשה וידחה ל"ת כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח יעשו אותו הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. א"כ חזינן דאפי' אם ליכא בשר ומוח בעצם איכא איסורא דשבירת העצם וכ"ש היכי דאיכא מוח ובשר פחות מכזית דאסור לשבור העצם והאי תנא ע"כ ס"ל כת"ק דרבי דבו בכשר ולא בפסול. ועוד יראה מעכ"ת בתשו' אשר שלחתי לו. בענין אכילת קדשים ופסח. דרק כזית אחד הוי מן המצוה ומותר הקדשים המצוה לאכול רק כדי שלא יהי' נותר. ויכולין לאכול המותר אפי' יותר מכדי א"פ א"כ חצי זית נמי הוי מהמצוה דואכלו הבשר כדי שלא יהי' נותר א"כ ליכא ראי' כלל מסוגיא זו: גם מש"כ מעכ"ת לדמות הא מלתא דח"ש דמצוה להא דגיטין (דף ס'). אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה. תורה מגילה מגילה נתנה כו' ור"ש בן לקיש אמר תורה חתומה נתנה כו' ובעי התם אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה. תבעי למ"ד תורה מגילה מגילה נתנה כו'. כותבין או דלמא כיון דאידבק אידבק כו'. כתנאי אין כותבין מגילה להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר כו'. א"כ חזינן למ"ד מגילה מגילה נתנה דכותבין אע"ג דמצות כתיבת ס"ת היא לכתוב ס"ת כולה אפ"ה כותבין מגילה מגילה דחצי שיעור דמצוה נמי מצוה רק למ"ד תורה חתומה נתנה אין כותבין מגילה דהוי כהני דמעכבות זא"ז. נפלאתי עליו בזה כי דבריו תמוהין מאד. דהש"ס איירי רק לענין איסורא לכתוב מגילה לחודי לתינוק. משום כיון דאדבק אידבק או תורה חתימה נתנה ע"כ אסור לכתוב חצי ס"ת. אבל לענין מצות כתיבת ס"ת לא שייכי כלל הא דחצי שיעור דהא ס"ת שחסרה אות אחת פסולה וליכא מצוה כלל ע"כ ל"ל אם אינו יכול לכתוב ס"ת שלימה מחוייב לכתוב חצי ס"ת כיון דס"ת שחסר ליכא מצוה כלל. והא דהביא מעכ"ת מהא דהגיה אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו. היינו דקיים מצות כתיבת ס"ת כמ"ש הב"י ביו"ד (סי' ר"ע). אע"ג דהוי כתיבת מקצת מאות אחת נעשה מצות כתיבת ס"ת. תמוה מאוד. דאדרבה מזה מוכח דח"ש דמצוה לאו כלום. דהא דכותב אות אחת דהוי גמר מצוה לא עשה רק חצי שיעור בתרא וחצי שיעור לא קיים ומצוה איכא בכתיבת ס"ת כולה דיעשה כל שיעור דמצוה. ואמאי אמרינן דהגיה אות אחת הוי כאילו כתבו. וע"כ משום דס"ת דחסר אות אחת פסולה ואסור לקיימה הוי כמאן דליתא ומה שתקנה הוי כאלו כתבה כולה ע"כ באות אחת קיים המצוה. אבל בכתיבת חצי ס"ת לא שייך בזה חצי שיעור כיון דפסולה. גם לפמ"ש האחרונים דהאידנא ליכא מצוה בכתיבת ס"ת משום דלא בקיאין בחסרות ויתירות כדאיתא בקידושין (דף למ"ד). וכה"ג כתב הרמ"א באו"ח (סי' קמ"ג). ע"כ דליכא מצוה בכתיבת חצי ס"ת דאל"כ גם האידנא יהי' מצוה זו. אך אפשר לומר בזה ולדחוק כיון דכולנו אינו בקיאין בחסרות ויתרות. לא חזי לאצטרופי דלעולם לא ימצא מצות כתיבת ס"ת דלמא חסר אות אחת. ע"כ ליכא מצות כתיבת ס"ת האידנא

ומש"כ גם מעכ"ת להביא ראי' דח"ש דמצוה מלתא היא. מהא דמנחות (דף כ"ז) שני שעירים דיו"כ ושני כבשי עצרת ושני מינים שבנזיר והני מילי טובי דמעכבין זא"ז ובכולהי איכא קראי לזה. וע"כ דחצי שיעור דמצוה מלתא היא אע"ג דאינו יכול לקיים כל השיעור דחייבה תורה מחוייב לקיים מה שיוכל. מדבעי בהני קרא לעכובא דמעכבין דאל"כ למה לו קראי בהכי דמהיכי תיתי דנימא דיעשה חצי שיעור דמצוה. יראה מעכ"ת בתשו' אשר כתבתי לדחות זה. ועוד אפשר לומר דאינו ראי' מזה כלל. דהא דאצטריך הני קראי דמעכבות זא"ז דאי לאו קראי סד"א דכל חדא וחדא הוי מצוה באנפי נפשה כגון ארבעה מינים שבלולב וכיוצא בהן. ודמי לתפילין שנחשב לתרתי דתפילין של יד אינו מעכבת לשל ראש. ושל ראש אינו מעכבת של יד. אע"ג דהוי חדא מצוה כמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ז). ואפ"ה אמרינן במנחות (דף מ"ד) אטו מאן דלית לי' תרתי חדא מצוה לא לעביד. ע"כ בעי קרא דמעכבות זא"ז ואינו מחוייב לעשות פלגא מצוה

גם מה שהעלה מעכ"ת לפי דבריו דחצי שיעור דמצוה מלתא ואם אינו יכול לקיים כל המצוה בשיעורו מ"מ מחוייב לקיים בחצי שיעור שיש לו. א"כ בפדיון הבן אם אין לו החמשה סלעים מחוייב ליתן לכהן כמה שיש לו. וראי' מערכין (דף ז') דאם אמר בן עשרים ערכי עלי דנותן חמשים סלעים ואם אין לו חמשים סלעים מחוייב ליתן מה שיש לו. ולא אמרינן כיון דלא מצי לקיים המצוה כשיעור התורה לא לעביד כלל. ומחוייב אף בחצי שיעור דמצוה. ה"נ גבי פדיון הבן מחוייב ליתן לכהן אף פחות מחמשה סלעים כפי שיש לו. מטעם דחצי שיעור במצוה מלתא היא עכ"ד. ולענ"ד אינו כן. וראיתו מערכין תמוה. דהתם כתיב אשר תשיג יד הנודר דנידון בהשיג יד ואם הוא עני ואין לו הערך שנדר אם נותן כעת מה שיש לו נפטר מערכו. אפי' העשיר אח"כ. כדאיתא בערכין שם נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. משא"כ בפדיון הבן. ועוד דהתם גבי ערכין מחוייב ליתן לאלתר משום בל תאחר. ואם לא יקיים יש עליו איסור נדר דהוי איסור ל"ת כדאמרינן בר"ה (דף ה') לד' אלקיך אלו הערכין כו'. ע"כ מחוייב ליתן מה שיש לו מיד משא"כ בפדיון הבן. כיון שיכול לדחותו אינו מחוייב ליתן השתא לכהן כיון שאין לו כל החמשה סלעים ליתן בזמנו. ועי' במג"א (סי' תקס"ח ס"ק יו"ד) שכתב כעין זה בדברי התוס' דמוע"ק (דף ח') ע"ש. ועוד דבבכורות (דף מ"ח) אמרינן דחמש ולא חצי חמש. א"כ אינו יכול ליתן פחות מחמש. ואפי' למאי דס"ד מעיקרא דפליגי בזה רבי מאיר ורבי יהודא. ורבי יהודא ס"ל דחמש אפי' חצי חמש. שאני התם משום דכבר נתחייבו נכסי' ליתן קודם שחלקו החמשה סלעים. ע"כ אפי' השתא דחלקו ואחין