ברית יעקב חלק א קעח

וה' לפי שפטר עצמו מכלום עד שבאו עדים. והמגיד משנה כתב דפסק כרב המנונא בב"ק (דף ע"ה) דאמר רב המנונא מסתברא מלתא דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן. אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום. וכן ס"ל לרב אשי הכי. ותמה בזה המשנה למלך דהרמב"ם כאן פסק כרב וכרב המנונא. ובפ"ט מה' שבועות (ה' ד') המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועות התורה מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס יפטר מלשלם. וע"כ מיירי הרמב"ם במידי דהוי קנס לחודי. דאל"כ ודאי חייבין העדים משום כפירת ממון דאית ביה. ולפי מה שפסק הרמב"ם במידי דהוי קנס לחודי אם מודה לא יפטר אם אח"כ באו עדים שהרי פטר עצמו מכלום

וד תמה המל"מ משבועות (דף ל"ג) איבעיא להו משביע עדי קנס אליבא דרבי אליעזר ב"ר שמעון לא תבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו. כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרו מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. וכרבנן דהכא דאמרי גורם לממון לאו כממון דמי. מאי כיון דאלו מודה מפטר לאו ממונא קא כפר ליה. או דלמא השתא מיהו לא אודי. ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא כמ"ד פלגא נזקא ממונא. והא היכי דפטר עצמו מכלום אליבא דכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. והיכי דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לא תבעי לי' כדאמר אליבא דר"א ב"ר שמעון לא תבעי לך. א"כ מאי פריך מחצי נזק הא חצי נזק פטר עצמו מכלום. ותי' המל"מ דסוגיא זו דשביעית אזלא אליבא דשמואל בב"ק (דף ע"ה) דאמר דר"א ב"ר שמעון ורבנן פליגי בזה אי מודה בקנס ואח"כ באו עדים דרבנן ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. וראב"ש דאמר יבואו עדים ויעידו ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כדאמרינן התם. ושמואל אמר לך לאו ר"א ב"ר שמעון דקאי כוותי. ורבנן ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ואליבייהו בעי בשבועות אבעי' משביע עדי קנס מהו. ומוכרח הוא דאליבא דשמואל אזלא בשבועות מדקאמר אליבא דרבי אליעזר ב"ר שמעון לא תבעי לך. ולרב לא פליגי רבנן ור"א ב"ר שמעון בזה. אלא דלכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ורבי אליעזר ב"ר שמעון דאמר יבואו עדים ויעידו דוקא היכי דמודה משום בעתותא דעדים. אבל הכא דמודה בעצמו אפילו רבי אליעזר ב"ר שמעון מודי כדאמרינן התם בב"ק שם

ודבריו דחוקים דמניין להש"ס לשמואל דאמר דרבנן ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אפי' היכי דפטר עצמו מכלום ובאו עדים פטור ופליגי בזה ג"כ על רב. ודלמא ס"ל לשמואל ג"כ כרב דלרבנן דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הוא דוקא היכי דחייב עצמו בקרן ולא היכי דפטר עצמו מכלום. והיכי פריך בפשיטות מחצי נזק קנס. והנה כבר עמד בזה הרש"ל ביש"ש בב"ק (דף ע"ה) בסתירת דברי הרמב"ם וסוגיית הש"ס דשבועות (דף ל"ג). וע"כ יצא לחלוק על הטור והר"ן והפוסקים דכל מודה בקנס אע"ג דלא מחייב עצמו במידי דהוי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. רק הכא באומר תחילה לא גנבתי ואטביחתו הודה. א"כ הודאתו הי' כדי לפטור עצמו מקודם שיבואו העדים. כה"ג מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ע"ש

ולעד"נ ליישב לפמ"ש הרב המ"מ (בפ"ט מה' נזקין ה' י"א) ניזק אומר הגדול הזיק את הגדול והקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק את הגדול וגדול את הקטן כו' המוציא מחברו עליו הראיה כו' ואם תפס הניזק הרי משלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן כמו שהודה המזיק. וכתב המ"מ והוא ודאי בשניהם תמין. ואע"ג שהמודה בקנס פטור כבר תירץ הראב"ד בפירושו דפלגא נזקא שאני משארי קנסות שאם תפס אין מוציאין מידו והוא דעת רבינו ז"ל. וטעמא של הראב"ד בזה משום שכל הקנסות לא הוי פסידא לתובע כמו אונס ומפתה דמשלם בושת ופגם וגם משלם חמשים סלעים או בטביחה ומכירה דאע"ג דמשתלם הקרן חייבה התורה אותו ביותר בד' וה'. משא"כ בפלגא נזקא דהוי פסידא לתובע דהניזק מפסיד פלגא נזקא ע"כ מהני תפיסה אע"ג שהודה המזיק. וגם הרשב"א בחידושיו בב"ק (דף ל"ה) כתב בשם הראב"ד דפלגא נזקא קנסא שאני משארי קנסות דעלמא. דהכא קרנא הוא וכי אתי לב"ד ומודי זיל שלים אמרינן ליה. ומפרש הרשב"א דבריו דזיל שלים אמרינן לי' אבל כפויי לא מכפינן דאינו משלם עפ"י עצמו בע"כ רק לצאת ידי שמים מחוייב ע"ש ולא דמי לשארי קנסות דאמדינן בירושלמי דכתובות (פ"ג ה' יוד) דאין אומרים בקנסות צא ידי שמים. דהכא כיון דהפסידו קרנא ע"כ אפי' פלגא נזקא דהוי קנסא אי אודי נפטר מ"מ לצאת ידי שמים חייב

והנה הרמב"ם (פכ"א מה' עדות ה' ד') כתב העידו שסימא את עין עבדו ואח"כ הפיל את שינו והוזמו ונמצא הדבר בהיפך שהאדון הפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו משלמין דמי עין לעבד. (והוא כיון שהעידו שסימא את עינו ואח"כ הפיל שינו בסימא את עינו יוצא לחירות וכשהפיל שינו אח"כ אינו נותן לו רק דמי מועט בעבור שינו. והפסידו הרבה שהי' חייב ליתן לו דמי עינו כשהי' המעשה שהפיל שינו ואח"כ סימא את עינו ע"כ צריכין לשלם ההפרש שיש בין דמי שינו לדמי עינו). וכתב הכ"מ אעפ"י שהרמב"ם פסק (פ"ד מה' חובל ומזיק ה' י"א) כל עבד שיוצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנס כו' לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו. ואם תפס אין מוציאין מידו. משום דהוי אבעי' דלא אפשיטא בגיטין (דף מ"ב) מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס. וזהו השגת הראב"ד על הרמב"ם). משום שהרי הפסידוהו אפילו יתפוס לא יועיל ודבר קרוב הוא לתפוס דתפיסה בעדים הוא דבר קל. וכיון שכן משלמין לו העדים ע"ש. ורש"י כתב בב"ק (דף ע"ה) בד"ה שהרי פטר עצמו מכלום. כלומר אין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום בהודאתו דיודע הוא דמודה בקנס פטור. הלכך לפטור עצמו נתכוין. א"כ יש לומר דזהו דוקא בשארי קנסות דלא מהני תפיסה אחרי שהודה בקנס דפטור. משא"כ בפלגא נזקא קנסא דאע"ג דהודה בזה ומודה בקנס פטור מ"מ אם תפס אין מוציאין מידו כמ"ש הה"מ. א"כ לא מקרי פוטר עצמו מכלום שהרי בהודאתו מתחייב דאם יתפוס אח"כ הניזק אינו מוציאין מידו אע"ג דליכא עדים כלל על הנגיחה ותפיסה בעדים הוא דבר קל כמ"ש הכ"מ שיכול לתפוס אפילו בעדים. א"כ מתחייב עצמו בהודאתו לגבי תפיסה דהניזק בעדים דאין מוציאין אותו מידו: ולפ"ז לדברי הראב"ד בחצי נזק קנס דהוי הפסד בקרנא מהני תפיסה אע"ג שהודה המזיק לא מקרי מודה בקנס דפטור דלא יועיל תפיסה. א"כ ה"ה בשלשים של עבד מהני ג"כ תפיסה אע"ג שהודה בקנס. דלא מבעיא אם העבד היה שוה יותר א"כ מפסיד בעל העבד. ודמי ממש לחצי נזק קנס דמהני תפיסה משום דיש לומר קרנא אית ליה גבי. אלא אפילו דהעבד הי' שוה רק סלע מ"מ מהני תפיסה לדמי העבד. דזה לא הוי קנס דהא הפסידו דמי העבד ומהני תפיסה. א"כ כה"ג ג"כ לא מקרי פוטר עצמו מכלום דמתחייב בהודאתו לגבי תפיסה שיתפוס בעל העבד אפי' בעדים דהוי דבר קל אחרי הודאתו

וא"כ א"ש הסוגיא דשבועות (דף ל"ג) דאבעי' להו משביע עדי קנס מהו כיון דאלו מודה מפטר לאו ממונא קא כפר לי'. מיירי בהני קנסות בחצי נזקא קנסא או בשלשים של עבד דכה"ג לא מקרי פוטר עצמו מכלום דמהני הודאתו למפטר משום מודה בקנס משום דמתחייב עצמו לגבי תפיסה. ע"כ אם הודה ואח"כ באו עדים פטור. [והא דפריך בשבועות (שם) מהא דמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שהוציא איש פלוני שם רע על בתי חייבין. הודה מפי עצמו פטור. (דקס"ד דאפי' באו לאחר שהודה פטור וקתני המשביע את העדים קודם הודאתו חייבין אלמא משביע עדי קנס חייבין כמ"ש רש"י). אע"ג דמוציא שם כולה קנס א"כ פטר עצמו מכלום הוא. יש לומר כיון דקיי"ל דמוציא שם רע שותה בעציצו ולא יוכל לשלחה כל ימיו וחיובא דלו תהי' לאשה א"כ מתחייב הוא בהודאתו בהא דשותה בעציצו אפי' חגרת וסומא. ושוויא נפשה חתיכה דאיסורא דלא יוכל לשלחה. דדוקא לענין קנס פטר רחמנא מודה בקנס. א"כ לא הוי פוטר עצמו מכלום בהודאתו וא"ש]. וכן הרמב"ם (בפ"ט מה' שבועות ה' ד') דמשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת התורה מפני שאם קדם הנתבע והודה