ברית יעקב חלק א קעג

ק"ע שכתב דהמל"מ הקשה זה אמאי בעי קרא בירושלמי להכשיר הפסח שנשחט על חמץ. דהא אמרינן במנחות (דף נ"ו) דפריך רבינא אימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מפסלי ומשני מצה תהי' עכובא ע"ש. ולי נראה בזה כדאמרינן במנחות (דף י"ט) אמר רב כל מקום שנאמר חוקה אינו אלא לעכב. וגבי פסח כתיב ג"כ חוקה אחת יהי' להם ע"כ בעי קרא להכשיר. גם ראיתי בק"ע שם שכתב ואין להקשות לרבא דאמר אי עביד לא מהני. א"כ בכל מקום דאמר תינח למצוה לעכב מנ"ל נימא כיון דמצותו בכך ממילא אי עביד לא מהני. דיש לומר דדוקא היכי דלקי הוא דאמרינן הכי דלא מהני ע"ש. ותמוה דבתמורה פריך על רבא מהא דאין תורמין מן הרעה על היפה וכן מאין תורמין ממין על שאינו מינו אע"ג דלא הוי רק איסור עשה ולפמ"ש לעיל א"ש

ויש לי מקום עיון הא דאמר רבא בזבחים (דף ע"ג) אמר רבא השתא דאמרו רבנן לא נקריב אם קריב לא מרצה משום דבע"ח נדחין. דקשה הא תנינן בזבחים (דף ע"ט) נתערב בדם פסולין ישפך לאמה בדם התמצית ישפך לאמה רבי אליעזר מכשיר. אם לא נמלך ונתן כשר וקאמר בגמ' א"ר זביד בגוזרין גזירה במקדש פליגי דמ"ס גוזרין גזירה במקדש ומ"ס אין גוזרין גזירה במקדש רב ספרא אמר דכולי עלמא גוזרין גזירה במקדש והכא בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש פליגי מר סבר שכיח ומר סבר לא שכיח. וא"כ לת"ק אסור לזרוק הדם ואפ"ה אמר אם לא נמלך ונתן כשר. אמאי לא אמרינן כיון דרבנן אסרו לזרוק א"כ הוי דחוי ושחוטין לכ"ע נדחין. דהתם בזבחים (דף ע"ב) ספריך והא שחוטין לכ"ע נדחין. ותנן רבי אליעזר אם קרב ראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים. ומשני הוא דאמר כחנן המצרי דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם בכוס מביא חברו ומזווג לו. והכא הוי סתמא דמתניתין ושחוטין לכ"ע נדחין. אמאי אם לא נמלך ונתן כשר. וכן בזבחים (דף פ') הניתנים למטה שנתערבו בדמים שניתנין למעלה רבי אליעזר אומר יתן למעלה ורואין את התחתונים למעלה כאלו הן מים ויחזור ויתן למטה. וחכמים אומרים ישפך לאמה. ואם לא נמלך ונתן כשר. ובזבחים (דף ק"ד) נטמא בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים רבי אליעזר יזרוק רבי יהושע לא יזרוק. ומודה רבי יהושע שאם זרק הורצה. ובמנחות (דף כ"ג) קומץ שנתערבה במנחה שלא נקמצו לא יקטיר ואם הוקטר זו שנקמצה מעלה לבעלים וזו שלא נקמצה לא עולה לבעלים נתערבה קומצה בשיריה או בשיריה של חברתה לא יקטיר. ואם הקטיר עולה לבעלים. ובמנחות (דף מ"ח) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנו ובין לאחר זמנו הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק. ואם זרק הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב. ובמנחות (דף נ"ו) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה. ואמרינן ביבמות (דף צ') מדאורייתא ארצויי מרצה. דתניא על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג ובין במזיד כו' ואמר רבי יוסי בר חנינא מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו בו. וקשיא כל הני לרבא כיון דאמרו רבנן לא יזרוק ולא יקטיר א"כ הני דחוי ושחוטין לכ"ע נדחין. דאטו נוקמי כל הני כמנן המצרי. ועוד הא בביצה (דף כ') איבעיא להו למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט עבר ושחטינהו רבא אומר זורק הדם ע"מ להתיר בשר באכילה. ורבה בר רב הונא אמר על מנת להקטיר אימורין לערב. ופריך מהא דמנחות (דף מ"ח) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן כו' ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב דיעבד אין לכתחילה לא. בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשי' א"כ רבא גופ' משמע דס"ל כהך בריית' תקשי לדידי' דאמר כיון דאמרו רבנן לא יזרוק א"כ הוי דחוי ושחוטין לכ"ע נדחין

וכה"ג קשה לי בע"ז (דף מ"ז) אמר רב דימי באשירה שבטלו קמבעיא לי' אי יש דיחוי אצל מצות או לא. נפשוט לי' מדתנן כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה כו'. אמר רב פפא ואת אומרת אין דחוי אצל מצות. דרב פפא גופי' מבעיא ליה אי לא שנא לקולא לא שנא לחומרא. או דלמא ספוקי מספקא לי' לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן. הא לפי מה שאמר רבא כל היכי דאמרו רבנן לא נקריב אי קרב אינו מרצה משום דהוי דחוי. א"כ הא דתנן אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני לא יטול ואם נטל כשר כיון דאמרו רבנן לא יעול אם כן הוי דחוי אי אמרינן גם כן דיחוי אצל מצות ואמאי אמרינן ואם נטל כשר. וכן קשה מר"ה (דף כ"ח) שופר של עכו"ם לא יתקע ואם תקע כשר. אך בזה אפשר לומר דאע"ג דאסור לתקוע באותו שופר מכל מקום קול שוכר שלא הי' בעולם לא נדחה ע"כ לא הוי דחוי אך מהא דאמר רבא לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל כשר. קשה דנימא דהוי דחוי כיון דאמרו רבנן לא יטול לא מהני אפילו נטל כדאמר רבא בזבחים. ועי' בתוס' סוכה (דף ל"ב) ד"ה באשירה ובר"ן בע"ז וצ"ע]

ומש"כ בענין מצוה הבאה בעבירה והביא דברי הירושלמי שהובא בטור יו"ד (סי' ש"מ) הקורע בשבת על מתו אעפ"י שחילל שבת יצא ידי קריעה. ופריך הרי מצה גזולה אינו יוצאין בה בפסח. ומשני התם תמן גופו עבירה. ברם הכא הוא עבר עבירה. כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא יד"ח בפסח. וכתב הרמב"ן שמעינן מהכא הקורע בחלוק הגזול לא יצא ידי קריעה. ופי' הב"י בשם הרמב"ן בס' תורת האדם הירושלמי דפריך כשם שאינו יוצא במצה גזולה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה אף הקריעה שקרע בשבת מצוה הבאה בעבירה. ומשני התם דלא דמי' למצה גזולה דהתם גוף המצוה היא העבירה אבל הכא גוף החלוק אינו עבירה. אעפ"י שהמעשה שעשה בו הוא עבירה לא מקרי מצוה הבאה בעבירה כי היכי דהוציא מצה מרה"י לר"ה אעפ"י שעבר עבירה יוצא בה ידי חובתו בפסח. לפי שהיא עצמה אינה עבירה. ומכאן למדנו שהקורע בחלוק גזול לא יצא ידי חובת קריעה. והגאון רע"א ז"ל הקשה עלה לפמ"ש התוס' בסוכה (דף למ"ד) אם גזל בהמה ונתייאשו הבעלים והקדישו למ"ד יאוש כדי קנה לא הוי מצוה הבאה בעבירה. דבעידן המצוה היינו הקדש כבר כלתה העבירה. א"כ מאי מייתי הירושלמי ראי' מהמוציא מצה מרה"י לר"ה. הא התם בעידן המצוה כבר פקעה עבירה דהוצאה ואין עתה עבירה. משא"כ קורע בשבת דבעידן המצוה דקריעה ישנו להעבירה. וכתב מעכ"ת ליישב זה דטעם מצוה הבאה בעבירה דאינו יוצא הוא מטעמא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. וכיון דהוי כמו שלא עשה העבירה א"כ ממילא לא עשה המצוה. ולפמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' ר"ח) והט"ז שם דהיכי דיכול לעשות המעשה בהיתר לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. כיון דהאיסור משום היום א"כ ה"נ לא הוי מצוה הבאה בעבירה כה"ג. וזהו הפי' בירושלמי תמן גופו עבירה שא"א המעשה להיות בהיתר. ברם הכא הוא עבר עבירה. דמעשה קריעה יכול להיות בהיתר והאיסור משום היום כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא ידי חובתו בפסח כיון דהאיסור משום הזמן טכת"ד. אינו נראין לי דבריו דא"כ לאביי דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע מהני לית ליה מצוה הבאה בעבירה כלל. הא רבי יוחנן בסוכה (דף למ"ד) מפקא לי' מקרא והבאתם את הגזול ואת הפסח. ועוד לפמ"ש המוהרי"ט בתשו' דכל היכי דלא יתוקן האיסור אע"ג דנימא אי עביד לא מהני דאיסורא דעביד עביד לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. א"כ אמאי אמרינן בירושלמי מצה גזולה אינו יוצא ידי חובתו בפסח הא לדידי' כה"ג לא הוי מצוה הבאה בעבירה כיון דהכא דלא יתוקן האיסור שנעשה כיון דכבר גזל המצה ואכל והפסידו. ואע"ג דישלם לו ההפסד מכל מקום חבול ישיב רשע גזילה ישלם. ולא יתוקן האיסור שנעשה א"כ לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני

ולענ"ד נראה לפרש הירושלמי (לא כפי' הממב"ן וק"ע) וזה לשון הירושלמי בשבת (פי"ג ה' ג') הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין. ובגמ' בעין קומי רב בא. היאך מה דאמרת תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת. (פי' מפני שחילל שבת ע"כ מביא אחרת על שגגת שבת). ואמר אוף הכא לא יצא ידי קריעה (פי' בתמיה כמו דהתם דאמרינן בשוחט חטאת בשבת דכיפר ה"נ יוצא ידי קריעה א"כ הוי מתקן ואמאי פטור בקורע על מתו). אלא כרבי שמעון דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. (והוא כפרש"י בשבת (דף ק"ה) דלר"ש אפילו בקורע על מתו פטור משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה אע"ג דהוי מתקן פטור. ואע"ג דהכא צריך לגופו לקרוע על מתו מ"מ מקרי אינו צריכא לגופו כדמסיק בירושלמי את גרמת לו. מן השמים בא לו שמת לו מת) בעון חבריא קומי רבו יוסי לא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון ב"ר יהוצדק מצה גזולה אינו יוצא ידי חובתו בפסח. (פי' דקאי על הא דאמר השוחט חטאת בשבת כיפר. רק דמביא אחרת משום שגגת שבת ששחט חטאתו בשבת. אמאי כיפר הא הוי מצוה הבאה בעבירה כמו מצה גזולה אינו יוצא ידי חובתו)