ברית יעקב חלק א טז

אם מטיל לג' כמו הניתן במתן ד' שנתן במתן אחד דעובר על בל תגרע אע"ג דכל הניתנין במתן ד' שניתן במתן א' כיפר ע"ש

ולפ"ז לא קשי' כלל מה דהקשה מעכ"ת דלימא איכא בינייהו אם אין לו ד' ציצית רק ב' וג' ציצית דלת"ק פטור מלהטיל הציצית שיש לו ולרבי ישמעאל מחוייב להטיל הציצית שיש לו. דלפמ"ש לכ"ע איכא איסורא דבל תגרע אם יטיל ציצית פחות מד'. ע"כ אינו יכול להטיל כלל פחות מד'. והא דקאמר סדין בציצית איכא בינייהו לת"ק אם חיסר ציצית אחד הוי כלאים ולר' ישמעאל לא הוי כלאים. אע"ג דגם לרבי ישמעאל אסור ללובשו משום בל תגרע מ"מ איכא נ"מ אם לבשו לת"ק חייב מלקות משום כלאים כיון דחדא מצוה לא דחי כלאים ולרבי ישמעאל אינו חייב מלקות אם לבשו. ועוד לפמ"ש הר"ש מדריוש הביאו הב"י באו"ח (סי' י"ג) דאפי' בשבת דא"א לעשות בו ציצית. אפ"ה אסור ללבוש הטלית בלי ציצית ועובר בעשה. א"כ אפי' לרבי ישמעאל אסור ללבוש הטלית שיש בו ג' ציצית משום דמבטל מצ"ע מכנף הד'. ולדברי הר"י שהביא ב"י שם דבשבת שא"א לעשות ציצית ליכא איסור ללבוש הבגד דרק בעמוד ועשה קאי וכיון בשבת אינו יכול לעשות ציצית ליכא איסור ע"ש. מ"מ היכי דמטיל ג' ציצית אפי' לרבי ישמעאל אסור ללובשו משום איסור בל תגרע. דלא ילבש כלל הטלית. והא דמשמע בדברי התשו' בשם הר"י והרמ"א באו"ח (סי' י"ג סעי' ג') דאפי' בנפסק ציצית אחת מותר ללבוש בשבת. ולפמ"ש דוקא בלובש בשבת טלית שאין לו כלל ציצית אפשר לומר כיון דלא הוי רק בעמוד ועשה אם בשבת דא"א לעשות ליכא איסור ללבוש הטלית דליכא איסור דבל תגרע במבטל מצ"ע אבל אם יש ג' ציצית דאיכא איסור דאורייתא דבל תגרע א"כ אפי' בשבת אסור ללבוש. דאפי' היכי דהוי אנוס דמוטב שלא יעשה כלל המצוה. יש לומר דכוונת הר"י והרמ"א דיכול ללבוש הבגד ולא יכוין לשם מצוה דמצות צריכות כוונה א"כ אינו עובר בבל תגרע כמ"ש בהא דסי' תרנ"א גבי לולב דנוטל לזכר בעלמא

[ולפמ"ש יש ליישב הסוגיא דערכין (דף ג'). הכל חייבין בתפילין. כהנים ולוים וישראלים. פשיטא כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידיך. והיו לטוטפות בין עיניך. כל דאיתא במצוה דיד איתא נמי במצוה דראש. והני כהנים הואיל וליתא במצוה דיד דנתיב ולבש על בשרו. שלא יהי' דבר חוצץ בינו ובין בשרו. במצוה דראש נמי לא לחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן חפילין של יד אינו מעכבת של ראש. ובש"א (סי' ל"ז) תמה בזה דסותר הסוגיא דזבחים (דף י"ט). אמר רבי אמי לימוד ערוך בידינו. תפילין חוצצין מיתבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורים מן התפלה ומן התפילין מאי לאו אם הניחו אין חוצצין לא אם הניחו חוצצין כו'. והתניא אם הניחו אין חוצצין לא קשי' הא דיד הא דראש. וע"כ הא דתני כהנים פטורין מן התפילין מיירי דראש משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה אע"ג דלא חייצי. והכא בערכין קאמר דכהנים חייבין בתפילין של ראש. והש"א תי' בזה דהכא בערכין עיקר רבותא דתנא לאשמעינן אע"ג דא"א להניח של יד חייבין הכהנים בתפילין של ראש. ולא פטירי משום עוסק במצוה. דמשכחת היכי דמקריבין חטאת העוף הבאה על הספק דקרב ואינו נאכל שמא הוי מליקת נבילה דאינו חייב בזה א"כ היכי שמקריב חטאת העוף חייב בתפילין של ראש. כיון דאפי' בקרבן גמור אם מניח אינו חוצץ. אלא דפטור משום דעוסק במצוה וכיון דבחטאת העוף באה על הספק ואזלינן לחומרא דאינו נאכל משום ספק. א"כ שמא אין כאן מצוה דאינו חייב ולא הוי עוסק במצוה ע"כ חייב בתפילין של ראש עי"ש. והוא חמוה כיון דמן התורה מחוייב להביא קרבן דחטאת העוף על הספק כדיליף בנזיר (דף כ"ט). מקרא והזב את זובו לזכר ולנקבה. א"כ הוי עוסק במצוה כיון דמחוייב להביא קרבן זה א"כ פטור נמי מתפילין דראש

ולכאורה הי' אפשר לומר בזה לפי מה דאיתא ביומא (דף כ"ד). במה מפיסין רב ששת אמר בבגדי קודש. דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותי' מקרי ועביד. וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מה' תמידין ה"א) א"כ בשעת פייס דלא הוי אכתי עוסק במצוה. ואפ"ה תפילין של יד לא מצי להניח. משום דלמא אגב חביבותי' מקרי ועביד ויהי' העבודה פסולה משום חציצה דתפילין של יד. אבל תפילין של ראש חייב להניח בעת הפייס. משום דתפילין ש"ר אינו חייצי כדאמרינן בזבחים שם. אך לפ"ז תקשי על רב נחמן דאמר שם ביומא דמפיסין בבגדי חול משום בעלי זרוע דחמסי ועבדי היכי משכחת האי ברייתא דערכין דחניא הכל חייבין בתפילין כהנים ולוים וישראל דקאי על תפילין של ראש ובשעת עבודה הוי עוסק במצוה דפטור מן התפילין כדאמרינן בזבחים. ולפמ"ש א"ש דכיון דהיכי דמעכבות וא"ז איכא איסורא דבל תגרע אם אינו עושה המצוה בשלמות כחיוב התורה. א"כ יש לומר דהכי קאמר בערכין דסד"א הני כהנים הואיל וליתא במצוה דיד. במצוה דראש נמי לא לחייבו. דס"ד דתפילין של יד מעכבת של ראש. ואיכא איסורא על כהנים להניח תפילין של ראש אע"ג דלא חייצי: דאע"ג דבלא"ה פטורים משום עוסק במצוה מ"מ אם הניחו דאינו חוצץ רשאים להניח תפילין של ראש. אבל כיון דמעכבות זא"ז אסורין להניח תש"ר משום בל תגרע קמ"ל דהכל חייבין בתפילין כהנים כו' משום דתפילין של יד אינן מעכבות של ראש. א"כ איכא חיוב תפילין של ראש בכהנים. ע"כ ליכא איסורא עלייהו דבל תגרע רק המה פטורים משום דעוסק במצוה אבל אם רוצים להניחן רשאין כיון דאינן מעכבות זא"ז]

ומש"כ מעכ"ת להוכיח דח"ש דמצוה מלתא מסוגיא דב"מ (דף למ"ד). אבעי' להו דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו. מי אמרינן השבה מעליא בעינן. וכיון דאין דרכו להחזיר בעיר לא לחייב. או דלמא בשדה מיהא לחייב. וכיון דאחייב לי' בשדה אחייב לי' בעיר והאבעי' הוי כיון דאין דרכו להחזיר בעיר אפי' בשדה לא לחייב. והרי"ף והרא"ש פסקו בשדה חייב להחזיר ובעיר לא יחזור. ואי נימא דחצי שיעור דמצוה לאו מלתא היא א"כ פשיטא דאינו חייב להחזיר בשדה כיון דאינו עושה המצוה בשלימות להחזירו בעיר. ומאי ס"ד דאבעי' היא רק כיון דלא יחזיר בעיר לא יתחייב להחזיר בשדה. תיפוק לי' בלא"ה אינו מחוייב לעשות חצי מצוה. גם היכי ס"ד לומר כיון בשדה מיהא חייב אתחייב נמי בעיר. כיון דבשדה הוי חצי מצוה אינו חייב כלל וע"כ דחצי שיעור דמצוה מלתא היא עכ"ד. דמיונו אינו עולה יפה. דשאני הכא דהוי מצוה להציל ממון חברו מהפסד. א"כ כל שמקרב יותר להצלה עביד ג"כ מצוה א"כ אע"ג דבעיר פטור משום דהוי זקן ואינו לפי כבודו. מ"מ בשדה דלא הוי כנגד כבודו דדרכו להחזיר חייב להחזיר דמצוה קא עביד דמקרב יותר להצלה. דבשדה הוי יותר נאבד מבעיר. א"כ לא שייכי בזה שיעור כלל דהא אם הי' משיג הבעלים בשדה ומסרו לידו הוי עביד כל המצוה וטעמא דאבעי' או דלמא כיון דבשדה חייב איתחיב לי' בעיר הוי טעמא משום דדמי להכישה דמתחייב בה ע"כ מחוייב להחזיר אף בעיר. ולדעת הרא"ש אליבא גירסת הרי"ף הוי האבעי' אי שדה דומה להכישה. ע"כ לא יתחיל כלל כיון דאינו מחוייב בעיר. או דלמא שדה אינו דומה להכישה משום דמוליכה למקום המשתמרת יותר מבשדה עי"ש. ולרש"י ולהנ"י הוי האבעי' אם גריר שדה בתר עיר אם יתחיל בשדה יהי' מחוייב אף בעיר ע"כ לא יתחיל אף בשדה. או כיון בשדה מחוייב מחוייב ג"כ בעיר. וא"כ אינו ענין כלל לח"ש דמצוה

גם מש"כ מעכ"ת ראי' מהא דחולין (דף קל"ב). אמר רב הונא שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע. שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה וחייא בר רב אמר אפי' בשותף באחת מהן פטור מכולן. א"כ לרב הונא דקיי"ל כוותי' דשותפות כהן ונכרי בראש פטור רק מן הלחי וחייב בזרוע וקיבה אע"ג דהוי חצי שיעור דמצוה וע"כ דחצי שיעור דמצוה מלתא הוא אע"ג דליכא לקיומי כל שיעור דמצוה מ"מ מחוייב לקיים חצי שיעור דמצוה מה שיוכל עכ"ד. גם בזה דמיונו אינו עולה יפה. דשאני מתנות כהונה דהוי ממונא דכהנים בעלמא. דודאי אם נאבד קצת מן המתנות. חייב ליתן מותר המתנות לכהן. ולא שייכי בזה לומר דהוי רק חצי שיעור דמצוה דלאו כלום. דרחמנא זכינהו במתנות כהנים. והוי ממונא דכהנים. אע"ג דהוי ממון שאין לו תובעין דע"כ אם אכלן והפסידן פטור מדיני אדם כדאיתא בחולין (דף ק"ל). מ"מ מאי דאיכא גבי' מחוייב ליתן לכהן. ודמי לממון של עניים דנגנבו או פשע פטור משום דהוי ממון שאין לו תובעים ומה דאיכא גבי' מחוייב ליתן להעניים כדאיתא בחו"מ (סי' ש"א). וה"נ מיד שנשחטה הבהמה נתחייב במתנות והוי כמאן דבא ליד כהן ונאבד מהכהן. אע"ג דלא אמרינן דהוי כמאן דבא לידו רק במכירי כהונה היינו דיכול לזכות המתנות לאחרים בעינן מכירי