ברית יעקב חלק א קסו

לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה ואין אני רואה דבר מתיישב בזה ודחק עצמו עי"ש

ולענ''ד נראה ליישב דבקידושין (דף י"א) אמר חזקיה אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר היינו דמגרעה ואזלא עד פרוטה. אלא דיהב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעא. לכאורה קשה אמאי לא נימא דגם בפרוטה שייך גרעון. הא הרמב"ם כ' (ריש ה' גזילה ה' ב') וכן הוא בחו"מ (סי' שנ"ט סעי' א') אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא מדין תורה. והה"מ והסמ"ע כתבו דהוי כדין חצי שיעור באיסורין. ועושק מקרי מה שבא לידו ברצון הבעלים כמ"ש הרמב"ם שם. א"כ אמאי לא שייך גירעון בפרוטה דאסור לגזול ולעשוק אפילו כ"ש מדין תורה בשלמא בגמ' דאמר רבי שמעון כן לקיש טעמייהו דב"ש כדחזקי' דאמר חזקיה אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה כו' אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעא. יש לומר דלטעמי' אזיל דס"ל ביומא (דף ע"ג) דחצי שיעור מן התורה אלא מדרבנן אסור. א"כ ליכא למימר דמיירי קרא בפרוטה דמפרוטה מי מגרעא. אבל הרמב"ם דפסק דפחות מש"פ ג"כ אסור א"כ גם בפרוטה שייך דין גרעון. דמחוייב לחשוב עם אדונה אפילו פחות מש"פ

ונראה כזה דאע"ג דפחות מש"פ אסור לגזול ולעשוק מדבר תורה. מ"מ לא הוי ממון רק איסורא בעלמא הוא דהוי אבל ממון לא הוי דפחות מש"פ אינו חייב להחזיר כמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' גזילה ה' ו') הגוזל מחברו פחות משוה פרוטה אעפ"י שעבר אינו חייב להחזיר. וכיון דלא הוי רק איסור דאורייתא. והאי אמה העבריה ע"כ דלא אייתי שתי שערות. דאי אייתי שתי שערות מאי בעי גביה. וכיון דלא אייתי שתי שערות הוי קטנה דלאו בת אזהורי מאיסורא היא. דבשלמא בשוה פרוטה דממון גמור איכא גבה אינה יכולה לצאת בלא כלום. אבל פחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא רק איסור בעלמא וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא ע"כ לא מיירי קרא דיהיב לה פרוטה

א"כ לפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דאע"ג דעבד עברי הוקשה לעבריה. מכל מקום מאי דהוי נגד הסברא לא אמרינן אין היקש למחצה כדמוכח בקידושין (דף ט"ו). דאמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטרך ס"ד אמינא מוכר עצמו הוא דלא עביד איסורא. אבל מכרוהו ב"ד דעביד איסורא אימא נקנסי' (ולא יצא ביובל דפגע בתוך שש) קמ"ל קרא ושב אל משפחתו. אלמא אע"ג דהיכי ילפינן מגז"ש ואין גז"ש למחצה. אפ"ה היכי דאיכא סברא לחלק לא ילפינן מגז"ש מחמת דאין גז"ש למחצה. וכה"ג כתבו התוס' בקידושין (דף ל"ד) ד"ה גברא בעי חיי. משום סברא דגברא בעי חיי נשי לא בעי חיי מפקא מהקישא דמזוזה לת"ת ומחייבי נשים במזוזה. וא"כ בעבד עברי דלא משכחת בקטן דקטן אינו נמכר בגניבתו. וגם מוכר עצמו לא שייך בקטן. וע"כ בעבד עברי גדול. וכל עיקר ילפותא דאמה עבריה אינה נקנית בפרוטה משום מפרוטה מי מגרעא. משום דפחות מש"פ הוי רק חצי שיעור. והוי רק איסור בעלמא דלא שייך בקטנה דלאו בת אזהורי מאיסורא. אבל בעבד עברי דהוא גדול גם מפרוטה שייך דין גרעון. ע"כ נקנה אפי' בפרוטה משום דאסור לגזול ולעשוק אפילו פחות משוה פרוטה

סימן עז תשובה לחכם אחד

דבריו במכתבו הגיעני ואשר דרש ממני להשיבו במרחב כיד ד' הטובה. למען אהבתו עברתי על כל דבריו והנני בתשובה כאשר הבטחתיו. ראשית דבריו הביא קושיא מהגאון המפורסם ר' עקיבא איגר זצוק"ל. בתוס' נזיר (דף י"א) דאמרינן התם במתניתין. הריני נזיר על מנת שאהי' שותה יין ומטמא למתים. הרי הוא נזיר ואסור בכולן. ומפרש בגמ' דטעמא משום דהוא מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאי בטל. והקשו בתוס' תיפוק לי' דנזירות אי אפשר להתקיים ע"י שליח וכל תנאי דאי אפשר להתקיים ע"י שליח כדאמרינן בכתובות (דף ע"ד) התנאי כטל. ותי' משום כיון דאחרים יכולים להביא קרבנות תחתיו נחשב כאלו המעשה יכול להתקיים ע"י שליח. דאכתי האיך יתורץ הא דנדרים (דף פ'). קונם פירות עולם עלי אם ארחץ קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ. הא נדרים אי אפשר להתקיים ע"י שליח עכ"ד. באמת איכא טובי בנדרים (דף פ"ו). קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. קונה שאת נהנית לי עד פסח אם תלכי לבית אביך עד החג

ולענ''ד אפשר לומר בזה לפמ"ש הראב"ד הובא ברמב"ן במלחמות בביצה (דף כ'). וזה לשונו אגלה לך הסוד שנעלם מבני אדם שהראשונים לא פרשוהו. כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול ובתנאי קודם למעשה. והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בדבר אחד כדאיתא במי שאחזו (דף ע"ה). ומעשה דאפשר להתקיים ע"י שליח. כדאיתא בכתובות (דף ע"ד) בענין חליצה מוטעת. כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד. כענין נתינת הגט וחליצת יבם. שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אלא א"כ נעשה כראוי ובחוזק. כעין תנאי בני גד ובני ראובן שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נתלתם מיד. ועל כן הוצרך משה לכפול התנאים. שאם לא יקיימו אותם יטלו הנחלה מידם. וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהיא חוזק התנאי וכן בהן קודם ללאו. דהואיל המעשה נעשה מיד אם קדם ללאו. אין בו כח לעקור המעשה כו' מעתה כל התנאים שבעולם שהם באים לעקור המעשה. כגון נתינת גט לידה או קידושין וחליצת היבם שנעשו מיד. וכן בנתינת מעות שנתן מיד אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהא לך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני. אם לא כפל תנאי ולא דקדק בעניני התנאים אינו תנאי. אבל אין בו ספק בדבר שלא נעשה בו שום מעשה. כגון זה שאמר תנו מנה לפלוני אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח בתו לא יטול כו'. וכתב הרמב"ן והיינו סומכין את דבריו. ממה ששנינו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט (גיטין ע"ו). אלמא תנאי קיים אע"ג דהוי מעשה קודם לתנאי. ומצאתי עוד ראי' לדבריו בירושלמי בקידושין (פ"ג ה' ג'). דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו ובין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו. הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים. ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת כו' רבי חגי בעי הן אם לאו כלאחר הוא. אמר ליה שאני היא שהיתה הארץ נכבשת לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. ופירושו ברור שהירושלמי ס"ל באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שא"צ לכפול תנאו. לפי שלא חלין הקידושין עכשיו. והרי כאלו לא נעשה בו שום מעשה. והקשו וזה האם של תנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו לאו כלאחר הוא. ואעפ"כ הוצרך הכתוב לכפול תנאו. ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם. הם מוחזקין בה מעכשיו. לפיכך כפל משה רבינו התנאים. שאם לא יקיימו אותן יטלו אותה הנחלה מידם. וכן כקידושין כיון שהגיע הקידושין לידה. אין במשמע האם לבטל הקידושין עד שיכפול. אלא התנאי בטל והקידושין חלין מעכשיו. אבל במפרש לאחר אינו צריך כפל. מעתה נסמכו דברי הרב ז"ל שכל שלא הוחזקה המתנה בידו. הרי האם שלו כלאחר. וא"צ לתנאי כפול אפילו לרבי מאיר וה"ה לשארי חומרי דתנאי בני גד ובני ראובן והוא אמת ונכון עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם (בפ"ט מה' גירושין ה' א' ד'). המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע. והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי כו' לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול תנאו וזה אינו צריך לכפול דברו ולא לשאר משפטי התנאים. (ובהלכה ד') וכן אם תלה הגירושין במעשה. דינו כדין מגרש לאחר זמן. כיצד כגון שאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתן לי מאתים זוז. הרי זו מתגרשת אחר שתתן וא"צ לכפול התנאים ושאר משפטי התנאים שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינו גומרן עד שיתקיים התנאי כו'. אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או שתעשה המעשה. וכן הוא בש"ע אע"ז (סי' קמ"ו)

וא"כ בנדרים שתולה נדרו במעשה כגון קונם רחיצת עולם