ברית יעקב חלק א קסה

ולכאורה קשה למה לי קרא דעד מלאת לו שנה תמימה דלראשון מנינן ולא לשני. מהיכי תיתי לומר דלשני מנינן השנה משעת קנייתו משמעון ויהי' ראובן המוכר יכול לפדות מלוי אע"ג דכבר כלה שנתו של שמעון שקנה מראובן דמה מכר ראשון לשני כל הזכות שלו. וכיון דלגבי ראשון לא הי' יכול לגאול עוד כשהגיע שנתו והי' נחלט לו. א"כ גם השתא שהבית מכר ללוי כיון שהגיע השנה נחליט לו ואינו יכול המוכר לגאול עוד אע"ג שהוא בתוך שנתו שקנה לוי משמעון מהיכי תיתי נימא שיכול לגאול עוד כיון שכבר כלה שנתו שהי' יכול לגאול

ואפשר לומר דסד"א כיון דשמעון הי' יכול לגאול מלוי שמכר לו בתשרי עד תשרי הבא. א"כ המוכר ראשון שמכר בניסן וכלה שנתו בניסן הוי ס"ד כיון דללוי לא נפקא מינה דבלא"ה יכול שמעון לגאול ממנו עד תשרי דהוא בתוך שנתו של שמעון המוכר לו. א"כ הוי אמינא דגם המוכר ראשון ראובן יכול לגאול מלוי כל שנתו של שמעון קמ"ל קרא דלראשון מנינן. והא דקאמר רבי יוחנן התם דחלוט לשני משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. היא השתא דכתיב עד מלאת לו שנה דלראשון מנינן. וכיון שבא שנתו שלו שקנה שמעון מהמוכר ראובן שוב אינו יכול לגאול עוד. א"כ גם שמעון אינו יכול לגאול עוד מלוי אע"ג דהוי בתוך שנתו שמכר ללוי. כיון שמכר לו שמעון שנסתלק שמעון מהמכירה דקודם שנשלם השנה שמכר ראובן לשמעון שמעון אינו יכול לגאול מלוי. רק ראובן יכול לגאול מלוי ולא שמעון דלא ביתו מקרי דאכתי לא נשלם שנתו של ראובן המוכר. א"כ אח"כ כשהגיע שנתו של ראובן המוכר שלא גאל אע"ג דהשתא הוי בתוך שנתו של שמעון שמכר ללוי אמרינן דשמעון שמכר ללוי מכר לו כל זכות שתבוא לידו, היינו הזכות שיבוא לידו אחר שנתו של ראובן מכר ללוי. אבל אי לאו קרא עד מלאת לו שנה הוי סד"א כיון דשמעון יכול לגאול ממנו גם המוכר ראשון שמכר לשמעון דלדידי', לא נפקא מינה יכול לגאול ג"כ מלוי ע"כ גלי קרא דעד מלאת לו שנה דלראשון מונין

ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק גאזוהרדאק יע"א. סימן עה

גרסינן בזבחים (דף קי"ו) דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין העכו"ם מצווין על שחוטי חוץ לפיכך כל אחד ואחד בונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה. אמר רב אחא ב"ר יעקב אסור לסייען ולעשות שליחותן. בתוס' ד"ה אסור לסייען תימה לרבי יוסי דאמר לעיל בפרק בית שמאי (דף מ"ה) דקדשי עכו"ם השוחטן חייב. לא הוי לי' למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פרק בתרא דיומא דחייב כרת לית לי' למיתני אסור. ויש לומר דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא עכ"ל, קשה לי דביומא פריך אסור ענוש כרת הוא. אמר רבי אילעי ואיתימא רבי ירמיה לא נצרכא אלא חצי שיעור כו'. ואיבעית אימא כי קתני אסור אשארא (היינו משום רחיצה וסיכה דליכא כרת). א"כ תי' התוס' הוא כאיבעית אימא דיומא. אבל לתי' קמא דלא נצרכא אלא לחצי שיעור ס"ל היכי דהוי איסור כרת אע"ג דשארי דברים רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל לא הוי איסור כרת כיון דאוכל ושותה הוי איסור כרת ליכא למיתני אסור באכילה ושתי' רק בעי למיתני באוכל ושותה חייב

ולענ''ד נראה ליישב דאיתא ביומא (דף ס"ב) שני שעירי יו"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם. משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל ופריך עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם למאי חזו. אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ופריך מאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחוסר עבודת היום. קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום. אמר רב הונא השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי. הא דאמר רב יהודא אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור מאי טעמא מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי. ובתוס' שם ד"ה שלמים ששחטן בחוץ ובזבחים (דף נ"ט) הקשו תימה הא דאמר רבי יוחנן בזבחים (דף ק"ז) המעלה בזמן הזה בחוץ חייב. ואמאי הא אינו ראוי לפתח אוהל מועד כיון דנהרס המזבח דאפילו נפגם המזבח אמרינן בזבחים (דף נ"ט ודף ס"ב) כל הקדשים שנשחטו שם פסולין והוי לי' מחוסר זמן. ואפילו מחוסר פתיחת דלתות פטור כל שכן מחוסר מעשה גדול. ותי' דרבי יוחנן דאמר דחייב במעלה בחוץ בזמה"ז מיירי בהעלאת קטורת דלא בעי מזבח. דאמרינן בזבחים (דף נ"ט) מזבח שנעקר מקטיר קטורת במקומו. אי נמי בהעלאת מנחה דדוקא במיני זבחים אמרינן מזבח שנפגם שפסולין דנפקא לן מוזבחת עליו בזמן שהוא שלם ולא שהוא חסר ע"ש. [וכיון דעל השחיטה פטור גם בחוץ. א"כ ממילא גם על העלאה פטור כמו שאמר ריה"ג השוחט בחוץ והעלה בחוץ פטור במתניתין זבחים (דף ק"ז) והכא אליבא דריה"ג קיימינן]. א"כ א"ש הכא דמיירי בזה"ז דקאי אמתניתין ועכו"ם בזמה"ז רשאין לעשות כן ליכא חיובי כרת בשוחט חוץ כיון דליכא מזבח ומחוסר מעשה גדול. א"כ לא הוי רק איסור בעלמא. ע"כ קאמר רב אחא בר יעקב רק אסור לסייען ולעשות שליחותן ולא חיוב כרת ומהאי סוגיא דיומא (דף ס"ב) לכאורה יש לתמוה על התוס' דעירובין (דף ב') ד"ה שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל שהקשו הא דאמר רב יהודא אמר שמואל שלמים ששחטו קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אוה"מ בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול תיפוק לי' דקודם תמיד שחטו כיון דלא נפתחו דלתות ההיכל לא היה התמיד נשחט כדתנן בתמיד לא היה השוחט שוחט עד שהיה שומע קול השער הגדול שנפתח. ואמרינן מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר וערך עליה העולה עולה ראשונה ע"ש מה שתי'. דהא אי מחמת שנשחט קודם התמיד הי' אשמעינן דפסול. א"כ אם הי' נשחט שלמים בחוץ קודם לתמיד היה חייב כרת דאין מחוסר זמן לבו ביום כדאמרינן ביומא. אבל השתא דגלי קרא דבעינן פתח אוה"מ בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול. א"כ שלמים ששחטן בחוץ פטור דמחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי כדאמרינן ביומא שם

ויש לומר דהתוס' לא הקשו דל"ל קרא ושחטו פתח אוהל מועד לומר בזמן שהוא פתוח דתיפוק לי' דנשחט קודם התמיד. דתמיד גופא דלא היה נשחט קודם שנפתח דלתי ההיכל גמרי מהאי קרא דשלמים דכתיב פתח אוהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול. אלא דהקשו ארב יהודא אמר שמואל דלמה לי' למימר דפסול משום האי קרא לימא דשלמים שנשחטו קודם לתמיד פסולין כיון דבלאו האי קרא פסול משום שלא יקדים דבר קודם לתמיד והוי למימר תמיד שנשחט קודם שנפתח דלתי ההיכל פסול. וממילא שלמים שנשחטו קודם פתיחת ההיכל פסול משום שלא יקדים לתמיד ועי' בתוס' יומא (דף כ"ט) ד"ה עולת העוף ובמהרש"א

אך יש ליישב קושית התוס' ע"כ לא אמר רב יהודא אמר שמואל שלמים שנשחטו קודם לתמיד אלא אמר שלמים שנשחטו קודם שנפתחו דלתות ההיכל. דנפקא מינה היכי שלא הי' לציבור כבש זכר להקריב תמיד של שחר כלל. דרשאין להקריב קרבן אחר. כיון שלא יקריבו היום תמיד של שחר. וכמו דאמרינן בערכין (דף י"א) מאי שנא עולת חובה דלא הוי להו ועולת נדבה הואי. הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאתרמיא להו. אפ"ה אם שחטו השלמים קודם פתיחת דלתי ההיכל פסולין היינו דהוי שלמים פר בן בקר דאינו ראוי לתמיד

סימן עו

הרמב''ם (בפ"ד מה' עבדים ה' ג') כתב אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה. מפני שצריך לקנותה בדמים שראוין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא. והקשה בכסף משנה דהא לא ילפינן עבד עברי דנקנה בכסף אלא מדכתיב והפדה והוקש עברי לעבריה. ומהא ילפינן נמי גרעון כסף. א"כ הי' לנו לומר דגם עבד עברי נמכר