ברית יעקב חלק א קסד

גבי פדית עבד מברי הנמכר לישראל ישיב לרבות שוה כסף דלא נימא דנחמיר עלה עדרי ב"ח

[ואין להקשות לפום ס"ד דעבד עברי הנמכר לנכרי לא מהני שוה כסף דבתבואה וכלים לא מקני בי'. ליכא קושיא הא דפריך דישיב לרבות שוה כסף היינו דלמה לי רבוי ע"ז נילף מנזקין דעבד עברי הנמכר לישראל מהני שוה כסף. דאי לא הוי כתיב ישיב לרבות שוה כסף גבי עבד עברי הנמכר לישראל הוי ס"ד דנילף מעבד עברי הנמכר לנכרי דלא מהני ביה שוה כסף בין לענין קני' ובין לענין פדיה. מדכתיב והי' כסף ממכרו כמ"ש בירושלמי. דזה אינו דהא בכולי דוכתי הוי שוה כסף ככסף כמו דאמרו בירושלמי בכל אתר שוה כסף ככסף. וגבי עבד עברי הנמכר לנכרי לא אמרינן שוה כסף ככסף ששנה הכתוב עליו. וע"כ הוי גבי עבד עברי הנמכר לנכרי גזה"כ. דאי משום דאחמיר עלה מדריב"מ דלא מהני שוה כסף. א"כ גבי קניית עבד עברי הוי למימר דיועיל בכל דבר לקנות שזהו מזבחו שיומכר לעבדות בקל משום שנשא ונתן בפירות שביעית. ואי משום כדי שלא ישמע בין העכו"ם ע"כ לא נקנה בשוה כסף בנמכר לנכרי א"כ בפדיית ע"ע מן הנכרי הי' להיות להיפך דיפדה בכל דבר כדי שלא יטמע בין העכו"ם. א"כ הוי גזה"כ והיכי דגלי גלי. א"כ לא נוכל למילף בעבד עברי הנמכר לישראל דלא מהני בי' שוה כסף. ע"כ פריך ישיב גאולתו לרבות שוה כסף. א"כ ליכא למימר דלא נקנה בשוה כסף. דא"כ לא לכעי קרא דנילף מנזקין דאי משום דלא נחמיר עלה מדריב"מ לא מהני שוה כסף גבי פדיה. א"כ גבי קנית עבד לנכרי הוי לאממורי דיועיל בכל דבר אפילו בשוה כסף כמ"ש]

ומה שכתב הלח"מ ועוד דמנא להרמב"ם לחלק כן. דקרא דישיב גאולתו דמרבה שוה כסף בנמכר לעכו"ם כתיב. וכן כסף ממכרו ומכסף מקנתו ביה כתיב. ומניין לו לאוקמי חד בנמכר לישראל וחד בנמכר לעכו"ם. תמוה דהא מבואר כן בתורת כהנים ובירושלמי דקידושין. והנה בירושלמי דקידושין (שם) אף רבי חייא בר אדא מודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא בתבואה וכלים. והוא תמוה דלעיל אמר בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בשוה כסף. (והמפרש פני משה פי' דלעיל מיירי שגואל מכל שניו. וקרא דבתרי' דישיב גאולתו הוא שמגרע לפי שניו ונותן לרבו כשנים הנותרות נגאל אפי' בתבואה וכלים. אינו נכון כלל. והרמב"ם כתב בהדיא אפי' בדין גרעון אינו מגרע בתבואה וכלים). ונראה דהכי גרסינן בירושלמי אף ר"ח בר אדא מודה דבישראל אם בא לגרע שמגרע ויוצא בתבואה וכלים. ומה שאמר (שם) רבי יודן אבוהו דרבי מתנא הדא דתימא בשלא עשאן דמים אבל עשאו דמים ככסף היא כרב יוסף בש"ס דידן דבעינן דוקא דקייצי ואינו נגאל בשוה מיירי דלא קייצי כדאמרינן בקידושין (דף ח') לרב יוסף

סימן עד תשובה לחכם אחד

בדבר מה שהקשה בערכין (דף ל"א) דפריך לא יצא ביובל למה לי (הואיל וכתיב לצמיתות) אמר רב ספרא לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו. סד"א ליפוק ביובל קמ"ל לא יצא ביובל. דהא לעיל (דף י''ח) אמרי' עד תום שנת ממכרו שנת ממכרו שלו ולא שנת של מניין עולם. א"כ היכי ס"ד דפגע יובל בתוך שנתו. דהא מיד כשיגע ר"ה דיובל נגמר שנתו דיכול לגאול ותו לא מצי לגאול ולא משום יובל הוא דמפקיע רק מחמת שכלה שנתו דיכול לגאול. א"כ לא לבעי קרא דשנת ממכרו ולא שנת של מניין עולם. דהא מדאצטרך למכתב לא יצא ביובל דהוא מיותר דהא כבר כתיב לצמיתות. וע"כ משום דסד"א דפגע יובל בתוך שנתו דסד"א דליפוק ביובל א"כ מוכח דשנה דבתי ערי חומה דמונה שנתו מיום שמכר לו ולא של מניין עולם. דאי חשבינן שנתו ממניין שנת עולם א"כ מיד מר"ה נגמר שנתו ואינו יכול לגאול עוד

ולענ"ד מהא לא איריא דלא קשה מידי דלעיל (דף כ"ט) אמרינן המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה (והלוקח אובד מעותיו). ושמואל אמר אינו מכורה כל עיקר מה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. (והמעות חוזרין). והנה אי נימא דגם בתי ערי חומה יוצאה ביובל א"כ אם מכר בית בבתי ערי חומה ביובל עצמה אפי' לשמואל אמרינן בזה דהוא מכורה ויוצאה (והמעות אבודין). וא"כ אי לאו דגלי משנת ממכרו שנת ממכרו שלו ולא שנת של מניין עולם הוי ס"ד דשנתו של בתי ערי חומה מיד כשיגיע ר"ם דיובל כלה שנתו שלא יוכל לגאול והיכי דמכר בית בבתי ערי חומה בשנת היובל מכורה ויוצאה והמעות אבודין דהשתא ליכא ק"ו מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. דהתם דמכורה כבר דיוצאה לאו משום יובל הוא דיוצאה אלא משום דכלה שנתו שיוכל לגאול דשנה למניין עולם הוא דמנינן. אבל היכי דמכר בשנת היובל עצמה הוי מכורה ויוצאה לכ"ע והמעות אבודין קמ"ל קרא דלא יצא ביובל דגבי בתי ערי חומה לא מהני כלל יובל להפקיע לבעליו. ואם כן אם מכר בית בשנת היובל בעינן ג"כ להשלים שנתו. ע"כ בעי קרא דשנת ממכרו שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם

אך עדיפא הוי למעכ"ת להקשות למה לי קרא דשנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם. דהא ידעינן זה מהא דקאמר עד מלאת לו שנה תמימה דאמרינן (שם דף ל"א ע"ב) אינו מונה שנה אלא משעה שמכר שנאמר עד מלאת לו שנה. ובגמ' ת"ר שנה איני יודע אם שנה לראשון או שנה לשני (אם מכר ראובן לשמעון בניסן ושמעון מכר ללוי בתשרי דה"א דראובן מחשב עם לוי ויהי' לו רשות לגאול עד תשרי הבא) כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי שנה לראשון. ואי נימא דמונין השנה לשנת של מנין עולם לא בעינן כלל קרא דמלאת לו. דהא אפי' השני לקח משמעון שקנה הבית מראובן בתמוז כיון דנכנס ר"ה דשנת עולם נחלט הבית. וע"כ דשנתו שלו מונין דס"ד כיון דמכר שמעון ללוי בתשרי והי' מחשב ראובן המוכר השנה מתשרי קמ"ל קרא דעד מלאת לו דמראשון מונין ולא לשני

ונראה לי ליישב זה דהנימוקי יוסף בב"מ (דף נ"א) בפרק הזהב כתב בשם הרשב"א הא דקאמר בב"מ (דף ע"ט) מיתבי יבש האילן או נקצץ שניהם אסורים בו. כיצד יעשה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות. והא הכא כיון דקא מטי יובל קהדרא ארעא למרי' וקא כלי' קרנא. הכא במאי עסקינן דזבין ליה לשיתין שנין כו' הא דלא דחו דמכר לי' שדהו ע"מ שלא יחזרנו ביובל כדאמרינן במכות (דף ג') על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמעתו. על מנת שלא תשמענו בשביעית אין שביעית משמטתו ש"מ דלא מהני תנאי ביובל כלל וטעמא דאין לו זכות כדי להתנות עליה משום שאינו שלו שהיא קודש לד' דכתיב כי לי כל הארץ עכ"ל. וא"כ גבי בתי ערי חומה אם מכר בית בבתי ערי חומה והתנה עמו שיהי' יכול לפדות אותו בשתי שנים ולא יחליטנו אחר שנה מהני כמו דמהני תנאי בשביעית. דליכא טעמא דרשב"א בזה שלא יהי' יכול להתנות בזה. וכמו דמהני תנאי באונאה על מנת שאין. לך עלי אונאה וא"כ א"ש אפילו דנימא דשנה דבתי ערי חומה משנת עולם מנינן אפ"ה בעינן קרא דעד מלאת לו לראשון ולא לשני היכי דמכר בית בבתי ערי חומה והתנה שיהי' רשות לו לפדות בתוך משך שנה מעת לעת מעת מכירתו. וגם סתם שנה אמרינן בנדרים (דף ס') הוי שנה מעל"ע. דהי' מהני תנאי בזה. קמ"ל עד מלאת לו שנה דסד"א אם מכר ראשון לשני יחשב השנה לשני קמ"ל דלראשון מנינן

ובזה מיושב גם קושיא הראשונה דמאי בעי קרא דשנת ממכרו שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם. דהא מוכח מהאי קרא דלא יצא ביובל למה לי וע"כ הוא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו סד"א ליפוק ביובל ע"כ משנתו מונין ולא של מנין עולם. לפמ"ש יש לומר דהאי קרא אתי אפי' היכי דשנה של שנות עולם מנינן מכל מקום היכי דהתנה שלא יחליטנו רק יהי' רשות לפדות כל משך שנה מעת המכירה מהני תנאי ולא נחלט הבית כשיגיע ר"ה דמנין עולם ואם מגיע היובל בתוך שנתו ליפוק. דלגבי יובל לא מהני תנאי כמ"ש הרשב"א. קמ"ל קרא דלא יצא ביובל דגבי בתי ערי חומה לא מהני כלל יובל א"כ אפי' אם לשנות עולם מונה השנה היכי דהתנה שיפדנו בתוך משך שנה מהני. ואפי' פגע יובל בתוך שנתו לא נפיק ואינו נחלט הבית רק אחר שנתו כפי תנאו: ולכאורה