ברית יעקב חלק א קסג

הדמים לפי השלים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל. כיצד מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשרה שנים. מחשב עשר לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף. ולא תבואה ולא כלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בשוה כסף. וכתב הכ"מ דהכי איתא בתורת כהנים בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים. ובירושלמי פ"ק דקידושין (ה"ב) והי' כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים. בכל אתר את עביד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד שוה כסף ככסף שניא היא ששנה עליו הכתוב כסף בכסף. והלחם משנה תמה בזה דהא בקידושין (דף ח'). אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים. האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקני ביה כלל. ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף (ופרש"י וכיון דמפריק בי' אקנויי נמי מקנה ביה. דכתיב גאולתו מכסף מקנתו). ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי אריא תבואה וכלים אפילו כסף נמי. אלא לאו דאית ביה שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא. ואידך הכי קאמר בתורת כסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ולר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי איכא למימר אלא לעולם דלית בהו שוה פרוטה כו' ולא מבעי קאמר לא מבעי כסף דאם אית ביה שוה פרוטה אין ואי לא לא. אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשי' קמ"ל. א"כ מוכח לכ"ע דנפדה בשוה כסף אפילו בנמכר לעכו"ם. דהא דכתיב מכסף מקנתו בעבד הנמכר לעכו"ם. וא"כ היאך כתב רבינו דעבד עברי הנמכר לעכו"ם אינו נפדה בשוה כסף דהוא נגד ש"ס דילן. דאי בעבד עברי הנמכר לעכו"ם לא מהני לפדות בשוה כסף מאי פריך מישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף עי"ש

ולכאורה אפשר לומר בזה כיון דבתו"כ וירושלמי ילפי דעבד עברי הנמכר לעכו"ם אינו נגאל בשוה כסף. מדכתיב והי' כסף ממכרו. וע"כ קרא דישיב גאולתו מכסף מקנתו דמרבין ישיב לרבות שוה כסף קאי על עבד עברי הנמכר לישראל. וע"כ מכסף מקנתו ג"כ קאי על עבד עברי הנמכר לישראל דכתיב ישיב גאולתו מכסף מקנתו. א"כ היכי נפסיק קרא בסכינא חריפא. דקרא דכסף ממכרו דכתיב גבי ע"ע הנמכר לעכו"ם. וקרא אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו קאי רק על עבד עברי הנמכר לישראל. ועוד והי' כסף ממכרו לא מיירי בפדיון רק קרא קאמר והי' כסף ממכרו במספר שנים וגו' אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו וע"כ דקרא אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו מיירי בין עבד עברי הנמכר לישראל או לעכו"ם. אלא גבי עבד עבדו הנמכר לעכו"ם כתיב ג"כ כסף ממכרו במספר שנים. שנה הכתוב עליו תרי זימני כסף ממכרו ומכסף מקנתו. כדמסיק בירושלמי שנה הכתוב לעכב בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בשוה בסף. א"כ פריך בקידושין שפיר דישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף דקאי ג"כ על עבד עברי הנמכר לישראל כיון דמפריק אקנויי נמי מקני כדפרש"י

אך זה אינו דהא בקידושין (דף י"ד) פריך עבד עברי נקנה בכסף מנא לן. אמר קרא מכסף מקנתו מלמד שנקנה בכסף. אשכחן עבד עברי הנמכר לעכו"ם הואיל וכל קנינו בכסף. עבד עברי הנמכר לישראל מנא לן. אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה. מוכר עצמו מנא לן יליף שכיר שכיר. וא"כ קרא דישיב גאולתו מכסף מקנתו לרבות שוה כסף קאי על עבד עברי הנמכר לעכו"ם וע"ע הנמכר לישראל דמגרע פדיונו ילפינן רק מעבריה ומוכר עצמו ילפינן משכיר שכיר א"כ דברי הרמב"ם תמוהים בזה

ולענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם. דלפרש"י דפריך הא ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף כיון דפריק בי' אקנויי נמי מקני ביה. קשה דלמא דוקא בפדיון אקיל רחמנא למפריק אפילו בשוה כסף. כדי שלא יטמע בין העכו"ם כמ"ש התוס' ריש קידושין (דף ב') בד"ה בפרוטה ובשוה פרוטה. אבל בקניית עבד לעכו"ם אדרבה כדי שלא יטמע אמר רחמנא דלא יועיל כל קניתו אלא בכסף דוקא כדי שלא יהי' נקל קניתו לעכו"ם כדי שלא יטמע בין העכו"ם. ומה שכתב רש"י דכתיב גאולתו מכסף מקנתו מהיכי יליף הגמ' דאפי' בג"ש למידין ומשיבין. ועוד להרמב"ם דס"ל דע"ע הנמכר לישראל מהני לפדות אפי' בשוה כסף ובע"ע הנמכר לעכו"ם לא מהני שוה כסף. א"כ תקשי קושית התוס' במתניתין דמנא לן בקידושין וערכין דשוה כסף ככסף דליכא למילף מע"ע דהא גבי נזקין אמרינן ג"כ בב"ק (דף ז') ישיב לרבות שוה כסף ככסף. א"כ הוי שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ותירוצם דתרווייהו צריכי. דאי כתב רחמנא בע"ע גרידא לא מצי למילף נזקין מיני'. דה"א דדין שנקל עליו דיוכל לפדות א"ע אפי' בשוה כסף כדי שלא יטמע בין העכו"ם. אבל גבי נזקין דלא שייך למימר הכי לא אמרינן הכי. דלהרמב"ם ליכא למימר הכי דע"ע הנמכר לעכו"ם לא מהני שוה כסף לפדות א"ע. רק בע"ע הנמכר לישראל מהני שוה כסף לפדות א"ע

ומש"כ התוס' בתי' קמא דיש לומר דתרווייהו צריכי דאם כתב עבד גרידא לא מצי למילף נזקין מיני' דהוי אמינא לפי שהקפידה תורה לענין מיטב סד"א נמי כסף דוקא ולא שוה כסף להכי איצטרך קרא כסף ישיב גבי נזקין. וגבי עבד עברי איצטרך נמי קרא דלא מצי למילף מנזקין דהוי אמינא עבד דומיא דנזקין ואם מקני בקרקע לבעי מיטב לכך איצטרך תרווייהו זהו דוחק. דדוקא גבי נזקין ה"א הקפידה תורה לשלם ממיטב בע"כ דמזיק כדי שישמור מלהזיק. אבל גבי קנין דשניהם מתרצים בדבר א"כ בכל דבר שמתרצים מהני אפילו בקרקע זבורית אם מתרצים ודאי דמהני. וכן כתב הר' במתניתין סברא זו ע"ש. ואי דמהני גבי פדי' עבד עברי דיוצא בע"כ דאדון לגרוע פדיונו ויוצא הוי אמינא נפדה בקרקע בעי מיטב. וכה"ג כתב הר"ן דהוי אמינא דשוה כסף אינו ככסף דמגרע פדיונו ויוצא בע"כ דאדון. לימא לי' רביה זיל וטרח וזבין ואייתי לי. להכי איצטרך קרא לרבויי. ג"כ הוא דוחק כיון שיכול לפדות עצמו דמי לבע"ח. ובקרקע דינו בזבורית ד"ת. ועוד דהא דליבעי מיטב ילפינן רק מג"ש דתחת נתינה כסף כדאמרינן בב"ק (דף ה')

לכן נראה להרמב"ם יש לומר דלא הוי עבד עברי ונזיקין שני כתובין הבאין כאחד דאין מלמדין משום דתרווייהו צריכי דאי הוי כתיב גבי נזיקין לא הוי ילפינן בעבד עברי דשוה כסף דה"א דנחמיר עליו דבעי כסף ולא שוה כסף אפילו בנמכר לישראל. דנחמיר עלי' מדרבי יוסי בר חנינא לפי שהוא גרם לו למכר משום שנשא ונתן בפירות שביעית כדאמרינן לקמן (דף כ'). וס"ד דנחמיר עליה לומר דוקא כסף ולא שויו כמ"ש התוס' שם. ואי הוי כתיב גבי עבד עברי הוי ס"ד דלא נילף נזיקין מיני'. משום שמצינו שהקפיד הכתוב לענין מיטב גבי נזיקין סד"א דבעינן כסף דוקא ולא שויו כמ"ש ג"כ התוס' זה בתי' קמא

וא"כ יש לומר דהרמב"ם מפרש הא דקאמר היכי דמי אלימא דלא מקני כלל בתבואה וכלים ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף. היינו דקרא ישיב גאולתו קאי על עבד עברי הנמכר לישראל. והי' כסף ממכרו דדרשינן בירושלמי ותו"כ גבי עבד עברי הנמכר לנכרי בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בשוה כסף. ואי נימא דבעבד הנמכר לנכרי לא מקני בתבואה וכלים דלא מהני שוה כסף. א"כ למה בעינן בעבד הנמכר לישראל לרבות שוה כסף ככסף. דהא נילף מנזיקין דהשתא ליכא למימר לאחמורי עלה מדרבי יוסי בר"ח. משום שגרם לו שנשא ונתן בפירות שביעית. דא"כ קנית עבד עברי הי' צריך לאחמורי עליה להיפך. דיועיל בו כל דבר לקנות בו שזהו חובתו דנמכר לעבדות. ומדחזינן גבי קניית עבד עברי הנמכר לנכרי לא מהני שוה כסף לא קפיד קרא עליה להחמיר מדריב"ח שנשא ונתן בפירות שביעית. א"כ לא לבעי קרא גבי עבד עברי הנמכר לישראל לרבות שוה כסף גבי פדיה דלא נחמיר עליה מדריב"ח כיון דחזינן דהתורה לא קפיד עליה גבי קניית עבד עברי להחמיר עליה מדריב"ח שיקנה בכל דבר שזהו חובתו. א"כ למה בעינן קרא כלל לרבות שוה כסף דידעינן מנזקין. והשתא א"ש דש"ס דילן אינו חולק על התורת כהנים וירושלמי. דס"ל ג"כ בעבד עברי הנמכר לנכרי לא מהני שוה כסף גבי פדיה רק בקנית עבד עברי לנכרי מהני שוה כסף לקנות בו. וע"כ בעינן