ברית יעקב חלק א קסב

חצי עבד דשחררו בכסף. ולרב יוסף דאמר דגם בכסף פליגי רבי ורבנן מוקי כדאוקמי רבינא בעבד של שני שותפין. דגם רבנן מודי דקנה בשטר חצי עבד משום דלא שייר מידי כי שחרריה לפלגא דידי'. א"כ כיון דהוי פלוגתייהו אליבא דמשנה אחרונה א"ש דמיירי בשטר ע"י קבלת אחרים שלא מדעתו, כיון דאמרינן דחציו עבד וחציו ב"ח דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח. ואפי' קודם שחרור הוי כמשוחרר וחייב בראי' ואוכל בקרבן פסח משלו. וגם בזה שישחררו אותו וכופין רבו לעשות אותו בן חורין א"כ הוי זכות להעבד. שע"י שחרור חציו הוי כמשוחרר כולו ויכולין אחרים לזכות בשבילו. וע"י עצמו של עבד לא מהני לשחרר חציו בשטר משום דאגיד גבי'. וגם למשנה ראשונה דאין כופין את רבו לעשותו ב"ח גם רבי מודה דלא משתחרר רק ע"י כסף

(לג) אמנם בתמורה (דף כ"ה) איתא א"ר יוחנן הפריש חטאת מעובר' וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר. מאי טעמא קסבר ר"י אם שיירו משוייר. עובר לאו ירך אמו הוי לי' כמפריש שתי חטאות לאחריות כו'. מתיבי האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו. בשלמא אי אמרת אם שיירו אינו משוייר משום הכי זכתה לו. דהוי כמשחרר חצי עבדו ומני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחת. אלא אי אמרת שיירו אינו משוייר כו' ועי' בגיטין (דף כ"ג). א"כ מבואר גם ע"י עצמו מהני השחרור חציו בשטר משום דהוי גיטו וידו באין כאחת ונעלם זה מהפ"י. וא"כ תמוה אמאי מהני כיון דאגיד גבי רבו אין לו יד לקבל גיטו. ואולי אפשר לומר דלמשנה אחרונה כיון דכופין את רבו לעשות ב"ח ובידינו לכוף אותו כמ"ש לעיל. ובזה דמשחרר עצמו הוי כאלו משוחרר כולו. ע"כ גם העבד עצמו יכול לקבל גיטו דמשחרר חציו. דהוי כגיטו וידו באין כאחת דהשתא דמשחררו יכופו לרבו לשחררו לגמרי אך זה דוחק. וגם התוס' בגיטין (דף כ"ג) האומר לשפחה הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו. ואמרינן הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה מאי טעמא דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה. בתוס' ד"ה ונעשה כמי שהקנה לה. תימה לר"י היתה עוברה זכתה לה. אע"ג דירך אמו כיון דידה כיד רבה שלא שחרר אלא העובר ואפילו שחרר כולה חוץ מידה לא הוי לי' לזכות לו דבמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחת עכ"ל (והוא קושית הפ"י במשחרר חצי עבד בשטר). וראיתי בחידושי מוהר"מ שיף שכתב הא דלא קשי' לי' להתוס' במשחרר חצי עבדו בשטר דיש לומר דאיירי במזכה על ידי אחר. וזה אינו דהא בהדיא מבואר בתמורה (דף כ"ה) דאפילו ע"י עצמו ג"כ מהני לשחרר חצי עבדו. משום גיטו וידו באין כאחת. עוד כתב דמשחררו להיות עובד עצמו יום אחד ולמחר לרבו. א"כ היום יש לו יד דמשחררו לגמרי עי"ש. אינו נראה דרבו משחרר רק חצי עבדו והא דעובד עצמו יום אחד הוי רק מחמת חלוקה בין הרב לעבד. א"כ קשה היכי מהני השחרור. ואולי כוונתו דמיירי דהתנה דהיום יהיה של עצמו ולמחר של רבו. אך עדיפא הוי לי' למימר כמ"ש דהתוס' סברי הא דלא קשי' להו במשחרר חבי עבד משום כיון דכופין את רבו לעשות ב"ח הוי כאלו משוחרר כולו והוי גיטו וידו באין כאחת]

(לד) ולענ"ד נראה ליישב זה ותמיהת התוס' דבגיטין (דף פ"ג). גבי המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר. ובגמ' נענה רבי עקיבא ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה. ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו. לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ובתוס' ד"ה עמדה ונשאת הקשו אמאי הגט בטל. הלא אין הנישואין חלין שהרי אסורה עליו משום אשת איש ואין קידושין תופסין בה נמצא אי אפשר לה שתנשא. ותי' הר"ן כיון שאי אפשר לגט להתבטל אלא מחמת חלות הנישואין. ע"כ הנישואין חייל שאין לך דבר שמתעכב אותו לחול שהרי היא מגורשת היא אצל כל אדם. אלא שהתנה עלי' כתנאי בעלמא. והרי הוא כאלו אמר לה הרי את מותרת לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצי. אלא שאם תנשא לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא בשעת נישואין אי את אשתי. ואע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי. דכיון דפסקה פסקה. הני מילי היכי דיום אחד פסקה לגמרי אבל הכא לא פסק אלא לענין שאפשר לנישואי אותו פלוני לחול עכ"ל. והרא"ש כתב בקידושין פ"ק (דף י"ב) (סי' כ') הא דנוהגין לקדש בטבעת שאולה היינו טעמא כיון דמשאיל בו לקדש בו את האשה אנן סהדי שדעתו ליתן לו בכל יפוי כח שיועיל. דיהי' לו כח וזכות לקדש בו דאדעתא דהכי מסרו לו ואם אינו מועיל בו לשון שאלה יועיל בו לשון מתנה עי"ש. וא"כ ה"נ יש לומר הכא באומר הרי את שפחה וולדך בן חורין. כיון דרוצה לשחרר הולד וכיון דהוי שפחתו. אינה יכולה לקבל השחרור להולד. ע"כ אמרינן דדעתו שיועיל השחרור בכל יפוי כח שיועיל ואמרינן ששחרה שעה אחת והקנה לה ידה שעה אחת כדי שתוכל לקבל גט שחרור להולד. ואח"כ תהי' שפחתו כדמעיקרא כמ"ש הר"ן גבי גט. וכן גבי משחרר חצי עבדו אמרינן כיון דרוצה לשחרר חציו. דעתו בכל יפוי כח כדי שיקנה העבד חצי השחרור. וכיון דהעבד אין לו יד לקבל חצי השחרור בשטר. אמרינן דאדעתא דהכי שחררו. דחצי עם הידים יהי' לעבד וחצי השני יהי' לרבו. והנה להעבד חציו עם הידים כדי לקבל גט שחרור

ועוד יש לומר דבעבד אם אמר היום אי את עבדי ולמחר את עבדי מהני אע"ג דכה"ג בגט אשה אמרינן כיון דפסקה פסקה. שאני התם בגט משום דאין אשה מתגרשת לחצאין. ע"כ אמרינן כיון דפסקה פסקה. אבל בעבד מהני יום אחד לעצמו ויום אחד לרבו. ע"כ מהני לשחרר חציו דעבד בשטר. משום דהקנה לעבד אותו היום דיהי' משוחרר כדי שיהי' לו יד שיוכל לקבל שטר שחרור. ולמחר יהי' עבדו דאמרינן דדעתו שיועיל בכל כח וזכות שיועיל כמ"ש הרא"ש

(לה) והנה בירושלמי דקידושין (פ"א ה' ג'). א"ר אבין אתיא כרבי (ופי' הפ"מ דקאי אמתניתין מי שחציו עבד וחציו ב"ח). וכן הוא בירושלמי בגיטין (פ"ד ה' ה') דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. ולית לי' לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. אית לון בעבד של שני שותפין. אבל בעבד דכולו שלו שניא הוא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו. ולית לי' לרבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו אית לי' במזכה ע"י אחר. ולית לי' לרבנן במזכה ע"י אחר. סברין רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכו' ע"י אחרים ושאינו ראוי לזכו' ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר. רבי אומר אעפ"י שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות לו ע"י אחרים. אך ש"ס דידן פליג על הירושלמי דמפרשין טעמא דרבנן לרבה משום דגמר לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד כנעני חציו לא. א"כ אפי' ע"י אחר לא מהני. ולאו משום דאינו ראוי לזכות ע"י עצמו. ורבי סבר דמשחרר חצי עבד בשטר מהני. משום דכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו. אף שטר נמי בין כולו ובין חציו ומהני גם ע"י עצמו כדאמרינן בתמורה (דף כ"ה) ובגיטין (דף כ"ג) האי ברייתא האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו. דאתיא כרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קנה. וטעמא דהוי כמו שהקנה לה אחד מאבריה. א"כ מוכח דגם ע"י עצמו מהני לקבל גט שחרור ע"י עצמו. גם התם בירושלמי דקידושין מייתי ג"כ הך ברייתא דאת שפחה וולדך בן חורין ואם היתה עוברה זכתה לו. מפרש רבי יוחנן טעמא עשו אותו כאחד מאבריה. וע"כ פליג אדרבי אבין. דהכא לא מיירי ע"י אחר. דהא האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין מיירי שהיא מקבלת הגט שחרור בעצמה כדאמרינן בש"ס דילן בתמורה (דף כ"ה) דרבי חייא דגיטו וידו באין כאחת. למדתי זה פה וואלקאוויסק יע"א שנת תקצ"ב לפ"ק. סימן עג

הרמב''ם (בפ"ב מה' עבדים ה' ח) כתב אחד המוכר עצמו בין לישראל ובין לעכו"ם ואחד שמכרוהו ב"ד. הרי זה מגרע מפדיונו ויוצא. כיצד הרי שמכרוהו בששים דינרים. ועבד ארבעה שנים ומצאה ידו. הרי זה נותן עשרים דינרים ויוצא לחירות. וכן אם מכר עצמו בארבעים דינרים ליו"ד שנים. הרי זה מגרע ארבעה דינרים לכל שנה שעבדו. ונותן הנשאר כסף או שוה כסף. וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים