ברית יעקב חלק א קס

ק"פ משל עצמו מה דצד עבדות אינו נמשך אחר דעתו והוי שלא למנויו. וליכא למימר משום דכל העומד לשחרר הוי כאלו משוחרר כבר. ודמי להא דאמרו בסנהדרין (דף ט"ו) המקדיש עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו וקיי"ל בשערו העומד לגזוז פליגי כו' וכן בחולין (דף ע"ה) כל העומד לחתוך כחתוך דמי כמאן כרבי מאיר כו'. וכן אמרינן בב"ק (דף ע"ז) ובמנחות (דף ק"א) כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי כו' דאמר רבי שמעון פרה נפדית ע"ג מערכתה. ועי' תוס' סוטה (דף כ"ה) ד"ה לאו כגבוי דמי

וא"כ הי' צריך הש"ס לומר גם הכא כמאן כמשנה אחרונה ור"מ היא או ר"ש היא דאמר העומד לפדות כפדוי דמי ה"נ העומד לשחרר כמשוחרר דמי. והנה רש"י בערכין (דף ב') כתב אחר שחזרו ב"ה להורות כב"ש. הואיל בידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות רבו עליו ולא קרינן בו אדון אחר. אם כן יש לומר דדמי להא דאמרו בקידושין (דף ס"ב) אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת. פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו הוי תרומה ודבריו קיימין. משום שכל שבידו לאו מחוסר מעשה הוי. וה"נ כיון שבידינו לכוף את הרב לשחררו לאו מחוסר מעשה הוי

אבל זה אינו דע"כ צריך לחלק דהא בענבים העומדים לבצור או בשערו העומד לגזוז או בעומד לזרוק ועומד לפדות דהוי נמי בידו. ואפ"ה לא קיי"ל כר"מ או ר"ש. וע"כ דשאני הכא דוקא דיתפוס שם תרומה שקרא על פירות מחוברין או דיחול קידושין שאמר לשפחתו שתתקדש לאחר שתשתחרר דהוי ס"ד דהוי קידושין משום דבידו לשחררה או לתלוש ע"כ מהני לתפוס שם תרומה מעיקרא בעודן מחוברין או דתל הקידושין למפרע כשתשתחרר. אבל דנימא דכל מה שבידו לעשות הוי כאלו עשוי לא אמרינן כיון דמחוסר מעשה דקציצה כמו בשערו העומד לגזוז או מחוסר מעשה דבצירה מענבים העומדים לבצור לא אמרינן דהוי כעשוי

וראיה לזה משבת (דף ק"ד) אמר רב אמי כתב אות אחת בטברי' ואות אחת בצפורי חייב כתיבה היא אלא דמחוסר קריבה ופריך והתנן כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס שאינן נהגין זה עם זה פטור. ומשני התם מחוסר מעשה דקריבה הכא לא מחוסר מעשה דקריבה. ופי' רש"י משום דאינן מקורבין אלא ע"י מעשה קציצה המפסיק ביניהן ע"ש. ולא אמרינן כיון דבידו לקצצן לאו כמחוסר מעשה דמי. וע"כ כמ"ש. א"כ ה"נ אע"ג דנימא דכפי' לכוף רבו לאו מחוסר עשה הוא. מ"מ כיון שרבו צריך לכתוב ליה גט שחרור. א"כ הוי מחוסר מעשה ממש לא אמרינן בזה כיון דבידו לשחרר הוי כאלו משוחרר. ואפשר לומר דטעמא הוי כיון דהוי חציו עבד וחציו ב"ח דהדין דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח. אף קודם שכפו את רבו נפקע ממונו של רבו דהפקירו חכמים ממונו. אלא דכופין אותו לענין איסורא שאינו יכול לישא בת חורין כופין אותו לכתוב גט שחרור. והיכי דהפקיר את עבדו אע"ג דצריך גט שחרור מ"מ אינו עבד וחייב בראיה דלא קרינן בו אדון אחר ואינו נמשך עוד לדעת רבו. ע"כ אוכל בפסח שלו והגט שחרור הוא רק משום איסורו. [אלא לפמ"ש לעיל (אות כ') דהא כותבין לו שטר על חצי דמיו ע"כ דלא הפקיעו ממונו בזה והוי כמפקיר את עבדו. וכל דלא כפו אותו שכותב גט שחרור אכתי עבדו הוא ומעשי ידיו שלו. (ולא כמ"ש התוס' והרא"ש (דף מ"ב) דלמשנה אחרונה מעשה ידיו לעצמו). וכותבין לו שטר על דמיו הוא משום תלוהו וזבין. תקשי אמאי הוי כמשוחרר כל כמה דלא כפו אותו וכתב גט שחרור וצ"ע]

(כו) ולענ"ד נראה לפרש מתניתין ויתיישב הרבה קושיות התוס' בסוגיא. דאיתא בקידושין (דף ח') אמר רבא אמר ר"נ אמר לה התקדשי לי במנה והניח משכון עליה אינה מקודשת. מנה אין כאן משכון אין כאן כו'. בני רב הונא בר אבין זבין ההיא אמתא בפריטי לא הוי בידיהו אותיבו נסכו עליה לסוף אייקר אמתא אתו לקמי' דרבי אמי אמר להו פריטי אין כאן משכון אין כאן. והתוס' והרא"ש כתבו הטעם כיון דלא נתחייב מתחילה לא חל השעבוד על נכסיו. דאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו. אבל בדבר שלא נתחייב לא חל שעבוד על נכסיו במתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה ולא יתחייב בו לעולם. לפי שיכול לחזור לפיכך לא נשתעבד המשכון במשיכתו עכ"ל. והר"ן כתב ג"כ דהוא שיטת הראב"ד ג"כ דהטעם דמנה אין כאן משכון אין כאן שהרי לא נתחייב בה דמילי דעלמא נינהו. וכיון דמנה אין כאן משכון אין כאן ע"ש והוא כדברי התוס' והרא"ש. ולשיטה זו אם נתן שע"ח טל עצמו מהני בקידושין ובקנין קרקעות ועבדים דהוי כמו כסף. והרמב"ן כתב הטעם דאמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן משום דעיקר שעבודא דמנה גבי לוה ולא גבי אשה. ומשום הכי משכון נמי אע"ג דגבי אשה הוא כאלו משכון אין כאן שאין המשכון אלא להבטחת השעבוד. וכיון דמנה אין כאן גבי אשה משכון נמי אין כאן. דכסף שהוא מקדש בי' אגוד גבי' וכסף קידושין דאגיד גבי בעל לאו כסף קידושין הוא ע"ש. ולפ"ז אם נתן שט"ח על עצמו לא מהני להתקדש בי' ובקנין קרקעות ועבדים דאכתי הכסף אגיד גבי בעל או לוקח. וכ"כ החמ"ח וב"ש באע"ז (סי' כ"ט סעי' ו' ס"ק יוד) דלהתוס' והרא"ש והראב"ד שט"ח שנותן על עצמו הוי ככסף לקדש בו. ועי' במח"א (ה' מכירה קנין מעות סי' ה') ובקצוה"ח (סי' ל"ט וסי' ק"צ). ולי נראה ראי' מהא דאמרינן בקידושין (דף י"ח) ומפדין אותה בע"כ סבר רבא למימר בע"כ דאדון אמר לי' אביי מה ניהו דכתיבנא לי' שטרא אדמיה אמאי נקט מרגינתא יהיבנא לי' חספא. ופי' רש"י שם דאי לית לי' דמי גרעונה כתבינן ליה שטרי על דמיה ותתנה לו כשתשיג ידה כו' ע"ש. א"כ אביי לא פריך אלא משום דנקיט מרגינתא בידיה ויהיבנן ליה חספא אבל בלא"ה הי' מהני שט"ח כמו כסף דעבד עברי קונה עצמו בכסף ושוה כסף. א"כ בעינן כסף דוקא ואפ"ה מהני השט"ח ששעבדה נכסי' כמו כסף. וכן משמע פשטא דש"ס בקידושין (דף י"ו) אלימא דכתיב לי' שטרא אדמיה היינו כסף. ולהרמב"ן והרשב"א דשט"ח שנותן לו על עצמו לא הוי ככסף במידי דבעי קנין כסף. א"כ בלא"ה תקשי היכי מצי האי אמה עבריה למיפק בי'

(כז) וא"כ לפמ"ש דשט"ח שנותן על עצמו הוי ככסף דמהני בקידושין ובקנין קרקע ועבד. א"כ עבד כנעני דיוצא בכסף וכסף גומר בו. כדאיתא בגיטין (דף ל"ט) דנותן דמי עצמו ויוצא דהוי כמוכרו לו. וכיון דהרב מקבל דמי פדיונו ליכא בזה איסור כלל לשחררו כיון דהוי כמוכרו לו. א"כ ה"נ בנותן לו שט"ח על חצי דמיו דהשט"ח הוי ככסף ליכא עבירה כלל גבי רבו. א"כ הכי פירושו כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותבין לו שטר על חצי דמיו היינו בהאי שטרא דכותבין שטר על חצי דמיו עושה אותו בן חורין. ואי לאו משום תיקון העולם לישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין אינו יכול לא הוי כייפינן לרב לקבל השט"ח דהוי ככסף כקושיית אביי נקט מרגניתא ויהיבנא לי' חספא. וגם אפי' בכסף לא יכולין לכוף לקבל הכסף דאינו רוצה למוכרו לו. ורק משום תיקון העולם כופין את רבו לקבל השט"ח דהוי כסף אבל עבירה משום עשה דלעולם בהם תעבודו ליכא כיון דהוי כמוכרו לו ואינו משחרר בחנם. וכה"ג כתב ר"ת בגיטין (דף מ') בתוס' ד"ה וכתיב לי' גיטא דחרותא. והרא"ש שם ומקרקש לי' בזוזי כדי שיתרצה הקטן במכירה ויכתוב העבד שטר לקטן על מותר הדמים וימכור האפיטרופוס את העבד לעצמו באותן הדמים כו' ובשטר שכתב על עצמו במצות האפוטרופוס יצא לחירות כדאמרינן לעיל (דף ל"ח) אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכסף גומר עכ"ל. א"כ לפ"ז לא קשה כלל הא דהקשו התוס' היאך אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. דהכא לאו עבירה היא כלל. ובן מה שהקשו בתוס' דליתי עשה דפו"ר ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש. כיון דהעבד כותב שטר על חצי דמיו ליכא איסורא כלל גבי רבו לשחררו דהוי כנותן דמי פדיונו וכמוכרו לו. א"כ אפשר לקיים שניהם לכוף הרב לקבל שט"ח דהעבד במקום כסף. ואי לא הוי תיקון העולם דהא יכול לקיים שבת כל דהוא לא הוי יכולין לכוף הרב למוכרו לקבל כסף דהעבד וכ"ש היכי דנקט מרגניתא ויהיב לי' חספא. אלא השתא דליכא לקיים אפי' שבת בהתירא ואיכא תיקון העולם כייפינן לרבו לעשות אותו ב"ח לקבל הכסף השט"ח דהוי כנותן דמי עצמו

(כח) אך איכא למידק בזה מהא דגיטין ההיא דעבדי בה