ברית יעקב חלק א טו

שמן התורה. ולדברי המג"א הוי לי' למימר כיון דמדרבנן היא ואין מעכבות משום הכי לא מצי למיתני. אלא ודאי דלא מני התנא כו' משמע דלא רצה למנות דרבנן עם דאורייתא. אבל לומר משום דאין מעכבות מ"ה לא תני. זה א"א לפרש דא"כ השתא דתני ד' משום ברכת הזימון הא ברכת זימון נמי אינו מעכבות על שאר הברכות. אלא דה"ק דלא רצה למנות דרבנן עם דאורייתא עכ"ל. ולענ"ד יש לומר דזהו גופא קאמר הרי"ף בפי' הירושלמי דהא דקאמר הירושלמי אשכח תנא תני ד' (והוא כמ"ד ברכת הזימון עד נברך). דאי תימא הא דתני ד' משום הטוב ומטיב שניא היא דהיא מדרבנן ולא מצי התנא למנות בהדי דאורייתא. הוא משום דא"כ קשה פשיטא דלא צריכי למיתני כיון דהטוב ומטיב דרבנן ואינה מעכבת על השלשה ברכות פשיטא דשלשה שיודעים לברך השלשה ברכות דחייבין בב"ה. אבל השתא דאמרינן דתני ד' משום נברך אע"ג דגם ברכת הזימון אינו מעכבות על ג' ברכות לא קשי' לן פשיטא דזהו גופי בעי לאשמעינן דברכת הזימון ארבעה ולא אמרינן דברכת הזימון עד הזן. א"כ מתחלק בהמ"ז רק לג' ולא לד'. אלא דברכת הזימון עד נברך. א"כ יכולין ארבעה אנשים שיודעים כ"א לברך ברכה אחת וחייבין בברכת המזון. (שוב ראיתי בס' מחה"ש שביאר כן דברי המ"א בזה ע"ש)

גם מה שכתב האעו"ז להוכיח דג' ברכות אינו מעכבות זא"ז מהא דקיי"ל בפועלים שמברכין רק שני ברכות וכתבו התוס' דבשב ואל תעשה יש כח לחכמים לעקור דברי תורה ואי מעכבות זא"ז לא מהני כלום בברכתן שני ברכות אלא ודאי דאינו מעכבות זא"ז עכ"ל. אפשר לומר בזה דחכמים לא רצו לעקור בהמ"ז מכל וכל מפוטלים דלא יברכו כלל לאחר אכילתם. וחייבו אותן חכמים יותר מכל ברכות דרבנן דהפועלים אינן מברכין כלל כיון דגוף ברכת המזון דאורייתא. הוי מה שמברכין שתים כמו ברכה דרבנן שחייבו אותן חכמים

ומה שהביא ראיה מהא דמנחות (דף כ"ז) דחשיב מילי טובא דמעכבות זא"ז וכולן בעי שם קראי למילף מני' דמעכבות זא"ז. ואי לאו דרבינן קראי הוי הסברא דאין מעכבות זא"ז. והיכי דלית לי' רק ג' פרשות בתפילין מניחן להו אי לאו דכתיב והיו. א"כ בברכת המזון דלית לי' לימוד מקרא. מהיכי תיתי לומר דמעכבות זא"ז. יראה מעכ"ת בתשובתי אשר השגתי עליו בזה. דהא גם בציצית דד' ציצית מעכבות זא"ז לא מצינו בש"ס דרשא דקרא דרביי לזה. וכן בר"ה (דף ל"ד) דתקיעות וברכות של ר"ה מעכבות זא"ז אע"ג דלא מצינו לימוד מקראי ע"ז כלל. והוי רק מסברא. א"כ כיון דמנין ג' ברכות הוי דאורייתא שפיר יש לומר דהרי"ף ס"ל דמעכבות זא"ז כמ"ש המג"א

ול"נ אפי' לדעת הרמב"ן במלחמות. דס"ל דג' ברכות דבהמ"ז אינן מעכבות זא"ז. ואם אחד יודע ברכה אחת מחוייב לברך אותה ברכה שיודע לא מצינן לאוכתי מזה דחצי שיעור במצוה מלתא היא. דיש לומר דלא דמי שיעור אכילה לשיעור מנין ג' ברכות דבהמ"ז. דגבי אכילה בעינן דוקא כזית. ופחות מכזית לא הוי אכילה כלל. א"כ אם א"א בכזית ליכא מצוה כלל, בחצי זית. אבל גבי בהמ"ז דכתיב וברכת את ד' אלקיך דמצוה לברך למקום אחר אכילתו. אע"ג דמנין ג' ברכות הוי דאורייתא אם מברך ברכה אחת או ב' ברכות מה שיודע מ"מ עשה מצוה דהודה למקום על טובו. רק שלא עשה המצוה כתקנה בג' ברכות. דאינו יכולין לומר דלא בירך כלל למקום. משא"כ גבי פחות מכזית דלא הוי אכילה כלל

ובזה נדחה דברי מעכ"ת שכתב להוכיח מהא דפועלים דמברכין רק שתי ברכות אע"ג דמנין ג' ברכות הוי דאורייתא דאי נימא דחצי שיעור דמצוה לאו כלום. א"כ מאי הועילו חכמים דכללו בונה ירושלים בברכת הארץ דאכתי הוי חצי שיעור דמצוה וע"כ דגם במצוה י"ל חצי שיעור דמצוה הוי דאורייתא. משום דשאני שיעור ברכה דבהמ"ז לשיעור אכילה. כיון דפועלים מחוייבים לברך מדאורייתא כל בהמ"ז. רק מפני טרדת מלאכת דפועלים עקרו חכמים. מ"מ חייבו אותן חכמים בזה כיון דאכתי הוי מצוה לברך למקום על טובו. וגוף בהמ"ז הוי מן התורה ע"כ חייבו אותן בזה יותר מכל ברכות דרבנן שאין מברכין הפועלים כלל. דמ"מ עושין מצוה דמברכין שתים רק דאינן גומרין המצוה כתיקונה. ואין לומר כיון דמן התורה בעי דוקא ג' ברכות. א"כ הוי מברך ברכה שא"צ דיש בו ה (ח"א) איסור משום ל"ת כדאמרינן ברכות (ל"ג). דהא לדעת התוס' בר"ה (דף ל"ג) לא הוי רק דרבנן כיון דאמר בלשון ברכה ע"ש. א"כ כיון דאיכא מצוה לברך למקום על טובו לא הוי בו איסור דל"ת וכמו דתקינו רבנן אפי' הרבה ברכות. ולדעת הרמב"ם בפ"א מה' ברכות דס"ל דמברך ברכה שא"צ הוי איסור תורה וכמ"ש המג"א (בסי' רט"ו ס"ק ו') בשמו. ולהרי"ף דס"ל דג' ברכות דבהמ"ז דהוי דאורייתא מעכבות זא"ז ואם יודע ברכה אחת אינו מברך כלל. א"כ אם מברך הוי ברכה שא"צ דהוי איסור תורה. ועוד לפמ"ש כיון דמעכבות זא"ז איכא איסורא דבל תגרע ג"כ ליכא לאוכחי כלל דחצי שיעור במצוה מלתא היא די"ל דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן דג' ברכות דבהמ"ז אינן מעכבות זא"ז ושאני ברכה כמ"ש לעיל

עוד כתב מעכ"ת להוכיח דח"ש במצוה מלתא היא מהא דמנחות (דף ל"ז) דאמרינן התם ארבעה ציצית מעכבין זא"ז רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות הן מאי בינייהו ר"י אומר סדין בציצית איכא בינייהו. רבא בר אהינא אמר טלית בת חמש איכא בינייהו. רבינא אמר דר"ה איכא בינייהו דאמר ר"ה היוצא בטלית שאינו מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת. ואמאי לא קאמר דאיכא בינייהו היכי דלית לי' אלא ב' או ג' ציצית. דלת"ק דאמר דארבעתן מצוה אחת היא. א"כ אם אין לו רק שני ציצית אינו מחוייב להטיל ציצית שיש לו בטלית. ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ארבעה מצות הן. א"כ אם אין לו רק שני וג' ציצית מחוייב להטיל הציצית שיש לו בהטלית דאטו אם לית לי' תרי מצות חדא מצוה נמי לא לעביד כדפריך הש"ס כה"ג במנחות שם (דף מ"ד) גבי תפילין ע"ש. וע"כ דגם חצי שיעור דמצוה מלתא היא. ואם אין לו כל הארבעה ציצית מחוייב לעשות ציצית שיש לו אפי' לת"ק רק ביש לו ארבעה ציצית אמרינן דהוי מצוה אחת. וכשהטיל שני ציצית לאו כלום ולר' ישמעאל מ"מ הוי כמו דעשה שני מצות רק חיסר שני מצות שלא הטיל. אבל היכי דלית לי' רק ב' או ג' ציצית אע"ג דהוי חצי שיעור דמצוה מחוייב להטיל בטלית אפי' לת"ק ע"כ לא אמרינן האי דאיכא בינייהו. דבאמת לכ"ע מחוייב להטיל הציצית שיש לו עכ"ד. ודבריו תמוהין מאוד. דהוי מלתא דפשיטא כיון דארבעה ציצית מעכבין זא"ז היכי דלית לי' ארבעה ציצית אלא ב' וג' ציצית פטור להטיל הציצית שיש לו. כמו דכתב הר"ן בר"ה ובאו"ח (סי' תקצ"ג) גבי תקיעות דר"ה דמעכבות זא"ז אם אינו יודע אלא מקצת הסימן לא יעשה אותו מקצת שיודע וכן גבי ברכות דר"ה אם אינו יודע כולם. לא יאמר מה שיודע. ולפמ"ש בתשו' איכא איסורא דבל תגרע. אע"ג דהוא אנוס דא"א לקיים המצוה אפ"ה עובר על בל תגרע. דלא יעשה המצוה כלל. וכן מוכח מדברי הט"א (במס' ר"ה) שהבאתי בתשו' דהקשה בסוכה (דף ל"ג). בלא מצא אתרוג לא יטול פריש ורימון דסד"א ליתי כי היכי דלא ישתכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דאתי לחורבא דאתי למסרך. דכיון דאיכא בל תגרע כדאמרינן בספרי מנין שאין פוחתין על ד' מינים שבלולב וד' שבציצית ת"ל לא תגרע. א"כ היכי ס"ד דליתי פריש ורימון א"כ ליכא אלא שלשה מינין עובר על בל תגרע וכי משום דלא תשתכח תורת אתרוג נשרי איסורא דאורייתא ע"ש. (ועי' בתשו' סי' ד' ישבתי קושיתו). והא דכתב הרא"ש והראב"ד הובא בש"ע או"ח (סי' תרנ"א סעי' י"ב) דאם אין לו הד' מינים דחסר לו אחד נוטלן לזכר בעלמא. היינו דיכוון בפירוש דהוא לזכר בעלמא או בסתם דקיי"ל מצות צריכות כוונה וכ"ש לעבור בעי כוונה כדאיתא בר"ה (דף כ"ח) ע"כ יכול ליטלן ג' מינים שיש לו. אבל לכוין לשם מצוה אסור דעובר אבל תגרע אע"ג דהוא אנוס. כיון דהתורה פטרו מליטלן. דד' מינים מעכבין זא"ז. לא יטול כלל ואם נוטל לשם מצוה איכא איסורא דבל תגרע. א"כ אם אין לו ד' ציצית. לא מבעי' לת"ק דאמר ארבעתן מצוה אחת. אסור להטיל ציצית שיש לו ב' וג' דאיכא איסורא דבל תגרע. אלא אפי' לר' ישמעאל דאמר ארבעתן ארבעה מצות מ"מ כיון דחייבו רחמנא להטיל ד' ציצית אם עושה ג' אסור משום בל תגרע כדאמרינן בספרי דהוי כחדא מצוה. ודמי לתפילין של יד דאינו מעכבת של ראש. ושל ראש אינו מעכבת של יד אפ"ה הוי חדא מצוה כמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ו) ד"ה סח. דע"כ אם סח בין תפילין של יד לשל ראש חוזר ומברך ע"ש וכ"כ בתשו' ש"א (סי' מ"א) דגם לר' ישמעאל איכא איסורא דבל תגרע