ברית יעקב חלק א קנו

רמז כאשר צווך במרה דכתיב שם שם לו חוק ומשפט ע"כ לא מקרי שבת דנאמר קודם הדיבור. דהא תמיד ג"כ לא נאמר מפורש בקרא רק דרך רמז דכתיב ויעלו נערי בני ישראל עולות וגמירי דעולת תמיד הוי ואפ"ה חשבינן שכן ישנו לפני הדיבור. ואין לומר דבמרה דאפקיד על שבת הוא רק לשבות שלא לעשות מלאכה. דהא קרא דכתיב כאשר צווך ואמרינן כאשר צווך במרה לא כתיב רק ל"ת דלא תעשה מלאכה. אבל עונשיה כרת וסקילה לא נאמר רק אחר הדיבור ע"כ דחי שכן ישנו לפני הדיבור ע"כ דחי ל"ת שיש בו כרת דהוי רק לאחר הדיבור עונש כרת. דהא אכתי תקשי הא דקאמר התם תיתי מכבוד אב דתניא יכול יהא כיבוד אב דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמרו הא לאו הכי דחי. דמאי עדיפא למילף מכיבוד אב דאכתי לפרוך מה לכיבוד אב שכן ישנו לפני הדבור דבמרה אפקיד ע"כ ה"א דחו שבת]

(טז) אולם אפשר לפרש הא דקאמר מה לכולהו שכן ישנו לפני הדיבור. וכן הא דקאמר מה למילה ותמיד שכן ישנו לפני הדיבור קאי ג"כ על עשה והל"ת דשבת נאמרו לפני הדיבור. משום דבמרה אפקיד ג"כ אשבח. ע"כ לא מצי למילף על אחר הדיבור דעשה דלאחה"ד ידחה ל"ת שיש בו כרת דלאחה"ד. אע"ג דעשה דקודם הדיבור דחי לא תעשה שיש בו כרת דקודם הדיבור מ"מ לא ילפינן דעשה דלאחה"ד ידחה ל"ת שיש בו כרת דלאחה"ד. וכה"ג אמרינן בזבחים (דף צ"ו) דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אע"ג דעשה ול"ת שניהן במקדש ושקולין הוי. והא דחזר למילף דעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מכיבוד אב דיכול דדוחה שבת ת"ל שבתותי תשמרו הא לאו הכי דחי. הא לעיל דחי מה לכולהו שכן ישנו לפני הדיבור. משום דתוס' כתבו יליף דבלא"ה דחי. דלא איצטרך למכתב דלא דחי ע"כ מהכא ילפינן דדחי משום דהוי קרא יתירא לענין זה דדחי. ע"כ הוי ס"ד דאתי קרא גם לאחה"ד עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. אבל לעיל דקאמר ונילף מינייהו ממילה ופסח דדחי שבת. דחי שפיר מה לכולהו שכן ישנו לפני הדיבור. ע"כ לא ילפינן גם בעשה דלאחר הדיבור לדחי ל"ת דיש בו כרת דהוי ג"כ לאחר הדיבור. וא"כ גם ש"ס דידן יש לומר דס"ל כהירושלמי שעשה לפני הדיבור קיל טפי מלאחר הדיבור. והא דדחי מה לכולהו שכן ישנו לפני הדיבור שהעשה והל"ת שיש בו כרת שניהם לפני הדיבור קילי דחי. אבל בעשה שלאחר הדיבור ול"ת שאחר הדיבור שיש בו כרת דחמור אע"ג דגם העשה אחר הדיבור אינו דוחה. דלא יליף מקילתא אחמירתא. תדע דהא בעינן קרא גבי פסח דדוחה שבת דכתיב במועדו אפי' שבת. אע"ג דידעינן דעשה דוחה ל"ת גרידא. א"כ ממילא נימא דעשה שיש בו כרת דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"כ דליכא למילף מקל על חמור דנימא דעשה דחמיר דוחה ל"ת דחמיר. ולפ"ז מתורץ קושית התוס' דיבמות שם ד"ה מכולהו נמי שכן ישנו לפני הדיבור ע"ש

גם בזה יש לפרש הא דנדרים (דף ל"א) רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה הנגעים. ולכאורה תמוה דמאי בא רבי נחמיה להוסיף על רבי יוסי. כיון דרבי יוסי אמר דגדולה מילה שדוחה השבת א"כ מאי רבותא דקאמר רבי נחמיה דגדולה מילה שדוחה הנגעים. ולפמ"ש יש לומר דרבי נחמיה בא להוסיף על דברי ר"י שאמר גדולה מילה שדוחה את השבת דיש לומר דשאני שבת דהוי ג"כ קודם הדיבור דבמרה אפקיד. ע"כ שפיר דוחה מילה את כשבת. ע"ז בא רבי נחמיה לומר גדולה מילה שדוחה הנגעים אע"ג דנגעים הוי ל"ת דלאחר הדיבור שנאמר השמר בנגע הצרעת דאסור לקצוץ הנגע

[שוב בשנת תרכ"ב לפ"ק נדפס מחדש ספר אור זרוע מצאתי בה' פסחים (סי' רל"ג) והנאני שכוונתי לדבריו וז"ל אחר שהביא הירושלמי דחלה שהביאו התוס' בקידושין על דעתי' דרבי יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה ל"ת אלא א"כ כתובה בצידה, פירש לי מורי רבינו יהודא בר יצחק וצ"ל דבצדה היינו שנאמרו שניהם אתה מתן תורה עשה ול"ת. אבל הכא דבערב תאכלו מצות נאמר קודם מ"ת לכך לא ידחה ל"ת דחדש שלאחר מ"ח אליבא דרבי יוסי ואם תקשי דת"ר בפר"א דמילה ימול ערלתו אעפ"י שיש שם בהרת. ועתה יקשה לך הלא עשה דמילה קאמר קודם חתן תורה ול"ת דבהרת אחרי מ"ת א"כ היכי דחי לה. למדני מורי רבינו יהודא דבירושלמי דנדרים פריך לה ומשני כיון דכתיב בשר כמו שהיא כתובה בצידה והייתי מקשה לו לדבריך משמע דעשה דלאחר מתן תורה עדיף מעשה דקודם מתן תורה. א"כ מאי האי דאמרינן פ"ק דיבמות אשכחן עשה דדחי ל"ת גרידא. ל"ת שיש בו כרת מי דחי וכ"ת נילוף ממילה כו' עד ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדבור. השתא עשה שלפני הדבור דחי עשה אלאחר הדבור לא כל שכן. דהיא עדיף טפי כפי סברת הירושלמי. ועוד קשה לשם בפשוט. הלא שבת נאמר כמו כן לפני הדבור. והייתי מתרץ לעצמי כפי סברת הירושלמי. דהכי קאמר ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדבור. פירוש כיון שגם הם גם שבת נאמרו קודם מתן תורה. לכך דוחין זה את זה אבל עשה ול"ת שנאמרו לאחר מתן תורה מנא לן דדחי עכ"ל. ועי' בר"ש פ"ב דחלה ועי' בתשו' שאג"א (סי' צ"ו)

(יז) התוס' הקשו ישא חציו עבד וחציו ב"ח ממזרת. דצד עבדות מותר בה כדאמרינן בקידושין (דף ס"ט) יכולין ממזרים לטהר כיצד ממזר נושא שפחה. וצד חירות נמי שרי בה כדתנן ממזרי וחרורי מותרין לביא זה בזה. וכי תימא דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש. ישאנה באיסור בלא קידושין כמו שממזר נושא שפחה וכמו לישא שפחה אינו יכול. ואומר רבינו תם דאין תקנה להרבות ממזרים בישראל. וראיתי להטורי אבן שתמה על רבינו תם. דהא בגיטין (דף מ"ג) מבעי לו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין אי קידושיו קידושין או לא. ואמרינן ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין. נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשים מנא לי'. ופי' התוס' התם אע"ג דירושה לאו בקידושין תליא דבנו מן הערוה יורשו. אע"ג דאין קידושין תופסין בה דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קידושין הוא אין בנו מתיחס אחריו. ולא דמי לעריות דתפסי קידושין לעלמא. אבל האי דלאו בר קידושין הוא בשום מקום אין הבן מתיחס אחריו. א"כ אי אמרינן דחציו עבד וחציו בן חורין קידושיו לאו קידושין דינו כעבד גמור לענין זה דאין בנו מתיחס אחריו וה"ה בחציה שפחה וחציה בת חורין לרבא ורב ששת דס''ל (שם) בגיטין דאם נתקדשה אינה מקודשת הוי כשפחה גמורה וגם ולדה כמוה. ומטהרת ממזרים כשפחה גמורה כדברי רבי טרפון דאמר ממזר נושא שפחה הולד עבד. ה"נ לחציה שפחה וחציה בת חורין אם נשאת לממזר למ"ד דאין קידושין תופסין בה הולד עבד ואינו ממזר. וכיון שכן תקשי בההיא עובדא באשה שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין. בין למאי דס"ד דאתיא כרבי יוחנן בן ברוקה דאמר דאשה מפקדה ג"כ אמצות פו"ר ובין למאי דמסיק דמנהג הפקר נהגו בה. ולא היתה יכולה להנשא לא לעבד ולא לבן חורין. אמאי כפו את רבה. הא אפשר להנשא לממזר ואין כאן רבוי ממזרים דהא מטהרת אותם כשפחה גמורה עי"ש

ולע"ד דבריו תמוהין דמלתא דפשיטא היא דבחציה שפחה וחציה בת חורין דנשאת לממזר. דהולד חצי עבד וחצי ממזר. אפילו למ"ד דאין קידושין תופסין בה. דבשלמא גבי חצי עבד וחצי בן חורין. יש לומר כיון דלא הוי בר קידושין כדמעיקרא שהי' עבד ואין בנו מתיחס אחריו. והוי כמו עבד הבא על בת ישראל. אבל בחציה שפחה וחציה בת חורין מהיכי תיתי נימא דהוי הולד עבד גמור יותר ממנה. דהא בלא"ה בעלמא אזלינן בתר האב. אלא בכותית ושפחה גלי קרא משום דכתיב כי תהיינה וילדו לו. כל היכי דקרינן כי תהיינה קרינן וילדו לו וכל היכי דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדו לו כדאיתא בקידושין (דף ס"ח). א"כ ה"נ דלא קרינן כי תהיינה כו' לא ניזיל בתר האב אלא בחר דידה. אבל לא דנימא דהוי יותר ממנה את ולדה. דהיא חציה שפחה וחציה בת חורין והולד הוי עבד גמור. וכ"ש בממזר דהולך אחרי פסולו. פשיטא דהולד הוי חצי עבד וחצי ממזר. א"כ אכתי הדרא סברת ר"ת דאין תקנה לרבות ממזרים. וליכא למימר דהולד הוי חצי עבד וחצי בן חורין כמותה. כיון דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדו לו. אלא הולכין אחריה והוי כמותה הולד חצי עבד וחצי ב"ח. דזה אינו כיון דאיכא צד חירות איכא בהולד חצי ממזרות דהא דאין קידושין תופסין בה היא מחמת דצד עבדות מעכב על צד חירות להתקדש דהוי כמו חצי אשה. אבל מצד חירות הי' ראוי להיות קידושין תופסין בה. ע"כ אם נשאת לממזר ודאי מעורב בהולד צד ממזרות משום צד חירות דמשתמש בממזר

וראיה ברורה לזה מהא דאיתא ביבמות (דף מ"ה). דאמר רב יהודא מי שחציו עבד וחציו ב"ח שבא על אשת