ברית יעקב חלק א קנד

מצוה רבה שאני. א"כ ה"נ דהוי מצוה רבה גם לא פשעה אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש. ולפמ"ש גם התוס' מודים לדברי הרשב"א דלחלל שבת חוץ לשלשה פרסאות דהוי איסור דאורייתא להך מ"ד הוא איסור לאו כדאיתא בעירובין (דף י"ז) לוקין על עירובי תחומין. וכמ"ש הרמב"ם (פכ"ז מה' שבת) ע"ש. ע"כ לא אמרינן בזה עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך רק באיסור עשה כתבו התוס' דהיכי דלא פשע אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היכי דלא פשע או משום מצוה רבה דפו"ר

(ח) ולפמ"ש לעיל מסוגיא דמנחות (דף מ"ח) דאומרין לאדם עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה אע"ג דהוי איסור לאו דשאני התם דהוי לתקנת קרבן כמ"ש התוס' שם. א"כ יש לדון הא שהביאו התוס' הכא ראי' היכי דלא פשע אומרין לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך מהא דכהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכה לו בשיניו. וכן בפסחים (דף נ"ט) דכהנים עברי בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח. דיש לומר שאני התם דהוי כעין תקנת קרבן ועבודה דחברו חותכה בשיניו את יבלתו כדי שיזכה. וכן בהא דפסחים דמחוסר כפורים בערבי פסחים דמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דעשה שיש בו כרת דחי עשה דהשלמה דעברי כהנים בעשה דהשלמה כדי שיזכה בפסח דאיסור השלמה דאינו מקריב אחר תמיד של בין הערבים הוי רק בהקטרה א"כ הוי תקנת קרבן דמחוסר כפורים גם שיזכה בפסח אמרינן בזה עמוד וחטא בשביל שיזכה. אבל בעלמא לא אמרינן כלל עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך

(ט) קשה לי הא דכתבו התוס' הא דלא אתי עשה דפו"ר ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש משום דבדידה ליכא עשה דאפשר לה באחר. דאכתי תקשי לישא חרשת או שוטה (אלא בשוטה אפשר משום שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כדאמרינן ביבמות (דף קי"ב) דלא תקינו לה רבנן נישואין. אך מ"מ אמאי כופין את הרב לעבור בעשה כדי שיקיים מצות פו"ר כיון דאפשר בשוטה לקיים מצות פו"ר) דהני דמי לקטנים כדאיתא ביבמות (דף קי"ד) דאם אוכלין נבילות אין מצווין להפרישן. א"כ ליתי עשה דפו"ר ולדחי ל"ח דלא יהי' קדש ומשום דידה דליכא עשה ואסור מחמת לתא דידה ליכא בזה דהא אינן בר מצות נינהו. ואין לומר בזה דאסור לעבד לישא חרשת ושוטה משום דאיכא איסורא למספי בידים מקרא דלא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים כדאמרינן שם ביבמות (דף קי"ד). דיש לומר דאתי עשה ודחי ל"ת דלא תאכילום. ואין לומר דהשתא הוי תרי לאוין לאו דלא יהי' קדש ואיסור לאו דלא תאכילום. ולא אתי חד עשה דפרו ורבו ודחי תרי לאוין. דזה אינו כמ"ש התוס' בחולין (דף פ"ח) ד"ה הנח למחוסר זמן דדוקא היכי דתרי לאוי סמוכין אהדדי לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אבל באינו סמוכין לא אמרינן הכי ע"ש. ועוד דהא איכא הכא ג"כ עשה דלעולם בהם תעבודו

ואפשר לומר לחלק דכה"ג דהל"ת הוא על אחריני דלא ליספי לי' איסורא ועשה הוי משום דידיה ליכא למימר בזה דאתי עשה דידיה ודחי ל"ת דלא תאכילום. דמכל מקום לדידהו ספי לי' איסורא. דלגבי דידהו ליכא עשה כלל דלדחי. וכה"ג דהעשה משום דידיה ול"ת שעליו משום אחריני ליכא למילף כה"ג מכלאים בציצית. דהא בעלמא אי לא גלי קרא לילף מפלאים בציצית. ה"א דלא דחי כלל עשה ל"ת א"כ כה"ג דלא דמי לכלאים בציצית דהעשה והל"ת הוי משום דידי' רק האיסור משום עצמו דלא לעבד איסורא אבל הכא דהעשה משום דידי' ול"ת משום אחריני לא דחי וצ"ע

(י) גם הא שכתבו התוס' דימכור עצמו לעבד עברי ולמ"ד אפילו אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית כו' משמע למ"ד דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אינו יכול לישא אשה כלל ניחא. דאכתי קשיא לן דהא עבד יוצא בכסף ונותן דמי עצמו ויוצא דהוי כמוכרו לו כדאמרינן בגיטין (דף ל"ח). ואם הי' לעבד חציו ב"ח מעות לפרוקי ליתן דמי חציו עבדות הי' מהני. והי' נותן לרבו דמי חציו עבד הי' יוצא בכסף. א"כ תקשי ימכור עצמו לעבד עברי ואח"כ בדמי הקנין גופא יתן לרבו ראשון דמי חציו עבד ויהי' בן חורין גמור ויהי' מותר אפילו בישראלית. וביותר קשה בתוס' ב"ב (דף י"ג) ד"ה שמע מינה דלית דינא דגוד או אגוד. וא"ת שאני הכא שאין העבד נותן לו דמים אלא כותב לו שטר על דמיו. ויש לומר דמשמע משום לא יבטל הוא דכופין. הא לאו הכי אין כופין בכל ענין אפילו יתן דמים עכ"ל. אמאי כופין את הרב לשחררו ולעבור בעשה דאינו מקבל דמים רק נותן לו שטר על דמיו. אמאי לא נימא דימכור עצמו לעבד עברי ובדמי הקנין של חצי ב"ח יתן לרבו בעד חצי דמיו. דהיכי דנותן דמים דיוצא בכסף אע"ג דליכא לכפויי להרב בזה אם אינו רוצה לקבל דמי עבד. מ"מ היכי דנותן דמים ליכא בזה איסור עשה דלעולם בהם תעבודו דהוי כמוכרו לו א"כ אמאי כופין הרב לשחררו ויכתוב שטר על חצי דמיו לעבור בעשה משום לא יבטל יתן דמי הקנין שימכור לע"ע ויתן דמים לרבו. ובזה דכופין רבו ליכא איסור עשה. א"כ קשי' הא דימכור עצמו בעבד עברי לכ"ע אפי' למ"ד דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית

(יא) הן אמת במתניתין גופא איכא למידק אמאי כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ויכתוב לו שטר על חצי דמיו. הא כיון דהוי חציו בן חורין א"כ יום של עצמו לעצמו כדאמרינן בגיטין (דף מ"ב) כמו שאמרו ב"ה עובד את רבו יום אחד ועובד את עצמו יום אחד. א"כ משכחת לי' דהוי דמים לעבד לצאת בכסף דמה שירויח ביומו שייך לו. א"כ אמאי כופין את רבו לעבור בעשה נמתין עד שיהי' לו דמים שירויח בימים שלו ויתן לרבו דמי חציו עבד או ישכור עצמו לאחר או לרבו בתורת פועל החציו בן חורין כפי שווי קנין של עבדות דאטו מיירי בעבדא דנהים כריסא לא שוויא. ואפשר לומר בזה משום דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף ובין כך וכך יבטל מפריה ורביה. או דנמתין עד שיהי' לו דמים שירויח. גם יש לומר משום דחיישינן שמא ימות העבד אם נמתין עד שיהי' לו דמים ויבטל מפו"ר

אך אכתי תקשי לשיטת התוס' דרבו עובר בעשה ואמרינן לי' חטא בשביל שיזכה חברך אמאי כופין רבו לעבור בעשה ישכיר עצמו לרבו בתורת פועל החצי ב"ח כפי שווי דמי עבדות ונכפי' לרב שישלם לו השכירות מתחילתו ובדמי מעות השכירות יתן לרבו בעד חציו עבדות. ואי דמיירי דאין לרבו דמים שיתן בעד מעות השכירות מחציו ב"ח ישחרר כעת חצי עבדות בעד מעות שכירות שישכיר עצמו בתורת פועל דהוי כמו הקדים לו שכרו. וכיון דהוי ככסף ליכא איסור דלעולם בהם תעבודו. ויש לומר בזה דכה"ג דהוי לזמן מרובה חיישינן לשמא ימות ולא יגמר כל משך שכירותו. א"כ יבוטל למפרע השחרור כיון דלא קיבל כל הכסף בעד חצי עבדות דהיינו משך הפעולה של יום עצמו. והשחרור הוי על תנאי אם יגמור לו כל פעולתו כפי שווי חצי עבדות. א"כ אם ישא ישראלית יהי' מעיקרא למפרע באיסור לאו דלא יהי' קדש. א"כ אין תקנה כלל בזה

(יב) ראיתי בטורי אבן שהקשה הא שכתבו התוס' דע"כ לא אתי עשה ודחי ל"ת דלא יהי' קדש משום לתא דידה דאפי' מפקדה אפשר לה באחריני. דאכתי תקשי לרבי יוחנן בן ברוקה דס"ל ביבמות (דף ס"ב) דעל שניהם הוא אומר פו"ר. ואשה מפקדא בפו"ר. א"כ ישא בת מינו חציה שפחה וחציה בת חורין. ואע"ג דאסורין זה בזה דאתי צד עבדות של זה ומשתמש בצד חירות של זה. מכל מקום מה בכך לרבי יוחנן בן ברוקה דעשה דפו"ר שלו ושלה. דהיא ג"כ לא אפשר באחריני וידחה ל"ת דשניהם לא יהי' קדש. וכן קשה בגיטין (דף מ"ג) מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה אותה בת חורין. ופריך כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה דאמר על שניהם הוא אומר פרו ורבו. והשתא לריב"ב למה כפו את רבה הא אפשר לה בת מינה בחציו עבד וחציו בן חורין כיון דשניהם מצווין על פריה ורביה אתי עשה ודחי ל"ת

ולכאורה לא קשה מידי הכא דהא אפשר לה לדידה בעבד עברי דעבד עברי שרי בשפחה ובבת חורין כמ"ש רש"י (דף מ"ג) ד"ה ואם לחשך. א"כ מותר בחציו שפחה וחציו בת חורין. וע"כ הא דכפו את רבה בההיא עובדא דאשה שהיתה חציה שפחה וחציה בת חורין דהא אפשר לה בעבד עברי. דיש לומר