ברית יעקב חלק א קנג

רבו ועושה אותו בן חורין. תקשי דימכור עצמו לעבד עברי דכה"ג שאמו מישראלית נמכר בעבד עברי כמ"ש הה"מ. ע"כ תי' התוס' משום למכור א"ע בעבד עברי משום. כי לי בני ישראל עבדים. דבכל גווני אסור ע"כ כופין את רבו

א"כ לפ"ז א"ש הא דלא תי' התוס' בפסחים וב"ב על קושייתם וכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך משום דכה"ג דלא פשע אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. דא"כ תקשי קושייתם דימכור עצמו בעבד עברי. ותי' משום דאסור למכור עצמו בעבד עברי. לא שייך הכא דאכתי נימא לעבד גופא חטא בשביל שתזכה. מדנימא לרבו חטא בשביל שיזכה חבירך. וע"כ צריך לומר בזה כיון דמוכרח חד לחטוא א"כ ניחא טפי לומר לחטוא לרב בשביל שיזכה העבד במצות פריה ורביה דהוי מצוה רבה. וכיון דע"כ אתי עלה משום מצות פריה ורביה הוי מצוה רבה. תירץ גם בזה קושייתם הא אין אומרין לאדם חטא בשביל שתזכה משום דמצוה רבה שאני. אבל בגיטין דתי' בקושייתם דימכור עצמו בעבד עברי משום דאין גר ומשוחרר נמכר בעבד עברי ותו לא בעי לאתויי עלה משום מצות פריה ורביה הוי מצוה רבה. לכן תי' קושייתם דהיכי דלא פשע אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חברך

(ד) אמנם קשה לי על התוס' דהיכי דלא פשע אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך מהא דקידושין (דף ס"ט) רבי טרפון אומר יכולין ממזרין לטהר. כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו הולד בן חורין. אבעי' להו רבי טרפון לכתחילה קאמר או דיעבד קאמר ת"ש אושפזיכנא דרבי שמלאי ממזר הוי. אמר לי' אי אקדימינך טהרתינהו לבניך. אי אמרת בשלמא לכתחילה שפיר אלא אי אמרת דיעבד קאמר מה ניהו. (דלא הוי מנסיב לי' עצה למעבד איסורא). ומשני דמנסיב לי' עצה זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי. ועי' רש"י שם. ומאי פריך אי לכתחילה אסור לממזר לישא שפחה היכי מנסיב לי' עצה לישא שפחה למעבד איסורא. אמאי לא נימא עמוד וחטא בשביל שיזכה לטהר בניו דיהיו ישראלים כשרים. דהא אמרינן בעירובין כהן שעלתה לו יבלת חברו חותכה לו בשיניו בשבת כדי שיזכה כהן בעבודה. כ"ש דיש לומר להאי גברא עמוד וחטא וישא שפחה כדי שיהי' לו זכות לטהר בניו. וכה"ג אמרינן במנחות (דף מ"ח) תני רבי חנינא שחט ארבעה כבשים על שני חלות מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים. אמר לו רבי יוחנן וכי אומרין לו לאדם חטא בשביל שתזכה. והתנן אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רבי אליעזר אומר יתנו למעלה ורואה אני את בשר חטאת מלמעלה כאלו הוא עצים. וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. אמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה. עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן. א"כ הכא כיון דהיכי דלא פשע אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך כ"ש דנימא לעבד גופא עמוד וחטא בשביל שתזכה. וא"כ אמאי פריך היכי מנסיב ליה עצה לישא שפחה משום דאמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה לטהר בניו

(ה) לכן נראה לי לחלק דלא אמרינן לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך רק באיסור עשה כמו בכהנים דעברי בעשה דהשלמה כדי שיזכה מחוסר כפרה בפסח. או הכא דאמרינן להרב לשחררו כדי שיזכה העבד במצוה דפריה ורביה דהוי לרב רק איסור עשה דלעולם בהם תעבודו או באיסור שבות בכהן שעלתה לו יבלת דחברו חותכה לו בשיניו כיון דלא פשע אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה חברו. אבל באיסור לאו אפילו היכי דלא פשע לא אמרינן לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חברו. והא דאמרינן במנחות (דף מ"ח) עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה אע"ג דהוי איסור לאו דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כמ"ש התוס' שם. שאני התם דהוי לתקנת קרבנות אבל בלאו הכי לא אמרינן כן באיסור לאו, תדע דביבמות (דף ד') שקיל וטרי טובי מקראי דעשה דוחה ל"ת ולא בעי למילף מסברא עמוד וחטא בשביל שתזכה. וע"כ דרק התם לתקנת קרבנות אמרינן הכי. וכן מוכח מדברי התוס' שם. דכתבו ובכיצד צולין (דף פ"ה) דאמרינן דאין עשה ואכלו הבשר בלילה דוחה לאו ועצם לא תשברו בו. ולא אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה באכילה לא דמי אכילה להקטרה דאיכא תקנות קרבן דעדיפא. ואפי' היכי דאיכא תקנות קרבן לא אמרינן אלא היכי דנשחטו כדאמרינן לעיל (דף מ"ו) אגד הלחם אבדו הכבשים ולא שרינן לשחטן שלא לשמן ע"ש. ואמאי לא הקשו התוס' מכולי דוכתי דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וכן איסור ל"ת הוי ס"ד דלא דחי אי לאו דיליף מקראי ואמאי לא אמרינך עמוד וחטא בשביל שתזכה. וע"כ דרק לתקנות קרבנות אמרינן הכי. ע"כ הקשו רק מפסחים (דף פ"ה) דאין עשה ואכלו הבשר בלילה הזה דוחה ל"ת ועצם לא תשברו בו דדומה לקרבנות. וחילקו בזה דלא דמי אכילה להקטרה והיכי דאיכא תקנת קרבן עדיפא

א"כ לפמ"ש דבאיסור לאו לא אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה. א"ש דפריך בקידושין (דף ס"ט) אי רבי טרפון דיעבד קאמר אבל לכתחילה אסור היכי מנסב עצה למעבד איסורא נימא משום כיון דלא פשע אמרינן ליה עמוד וחטא בשביל שתזכה משום דהכא איכא איסור לאו דלא יהי' קדש ובזה לא אמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה. וכן א"ש בפשיטות הא שכתבו התוס' בהא דליתי עשה דפרו ורבו ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש משום דבדידה ליכא עשה א"כ משום לתא דידה דאסורה לו דאפשר לה באחריני. דקשה נימא לדידה חטא בשביל שיזכה העבד. דכיון דבדידה איכא איסור לאו לא אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה חברו אפי' היכי דלא פשע

(ו) ובזה מיושב שפיר מה שתמה בטורי אבן על התוס' דכתבו בתי' דאסור למכור א"ע לעבד עברי משום דלי כל בני ישראל עבדים. מהא דקידושין (דף ס"ט) דקאמר אלא אי אמרת רבי טרפון דיעבד קאמר היכי מינסיב עצה למעבד איסורא. ומשני דמינסב לי' עצה זיל וגנוב ואזדבן בעבד עברי. ופרש"י ותוס' אע"ג דזיל וגנוב נמי איסורא והיאך מנסיב עצה וכו' משום דהוי מצי למימר זיל ומכור עצמך לעבד עברי וכמ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית. והשתא היכי מצי למימר הכי הא אכתי איכא איסורא משום לי בני ישראל עבדים. ולפמ"ש א"ש בשלמא אי אמרת דרבי טרפון כו' ולכתחילה אסור לישא שפחה משום לאו דלא יהי' קדש. שפיר פריך הגמ' היכי מנסיב לי' עצה למעבד איסורא דעובר בלאו דלא יהי' קדש. וכי אומרין לאדם חטא בשביל שתזכה אע"ג דלא פשע משום דבאיסור לאו לא אמרינן הכי. אבל דנימא זיל ומכור עצמך בעבד עברי דרבו מוסר לו שפחה כנענית לא קשיא היכי מינסב לי' עצה למעבד איסורא. משום דכי לי בני ישראל עבדים הוי רק איסור עשה. והיכי דלא פשע אמרינן לאדם חטא בשביל שתזכה כמ"ש התוס' להוכיח מהא דכהנים עברי בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח. והא דכתבו התוס' דאינו יכול למכור עצמו בעבד עברי משום דאסור למכור עצמו בעבד עברי משום לי בני ישראל עבדים. דאכתי תקשי נימא לדידי' עמוד וחטא בשביל שתזכה. שאני הכא כמ"ש לעיל כיון דאיכא למימר לרב לחטוא בשביל שיזכה חברו דהוי ג"כ רק איסור עשה דלעולם בהם תעבודו. ואיכא למימר לעבד לחטוא שימכור עצמו בעבד עברי וכיון דחד מוכרח לחטוא עדיפא טפי לומר להרב לחטוא בשביל שיזכה חבירך כדי שיקיים העבד מצוה רבה. דפריה ורביה כמ"ש

(ז) ועפ"ז יש מקום לקיים פסק הרשב"א הובא בב"י באו"ח (סי' ש"ו) באחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו ע"י ישראל מומר להוציאה מכלל ישראל. אם מותר לחלל שבת לילך אפילו חוץ משלשה פרסאות. למ"ד דתחום שלשה פרסאות דאורייתא להביא חותם מצד המלכות והשיב הרשב"א כך דעתי נוטה דאין לחלל שבת שאין דוחין שבת על הצלת מעבירות דכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ואפילו איסורא זוטא לא שרינן כדי להציל חברו מאיסור רבא. דע"כ לא אמרינן בעירובין (דף ל"ה) ניחא לי' לחבר למעבד איסורא זוטא כהיכי דלא לעבד ע"ה איסורא רבא. אלא כשאותו: איסור בא לע"ה ע"י חבר אבל בענין אחר לא. כדמוכח בשבת (דף ד') בבעי' בהדביק פת בתנור. והב"י השיג עליו מדברי התוס' דהקשו הכא גבי חציו עבד וחציו ב"ח דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין דהרב עובר בעשה וכי אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. ותי' היכי דלא פשע אמרינן לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך. גם תי' משום מצות פו"ר דהוי מצוה