ברית יעקב חלק א קנב

מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח. ועי' בביצה (דף י"ב) לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן. ופריך התם הרי מצינו בתרומה שזכאי בהרמתן ומשני (דף י"ג) אלא מאי תרומה שאינו זכאי בהרמתן רוב תרומה כמ"ש רש"י שכן רוב תרומה הוא שישנו ע"י דישה ומירוח שהן מערב יו"ט. ועי' בסוף מכשירין פריך כה"ג עי"ש. ע"ז מסיק ת"ל שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה. אף שנה האמורה בשנת חמש ועשרים כלמטה הימנו בין להקל ובין להחמיר והוא קאי על כולם בין בשנת ששים ובין שנת חמש ועשרים דמשכחת בכולהו להקל ולהחמיר והוא נכון

סימן עב

התוס' בגיטין (דף מ"א) ובב"ב (דף י"ג) ובפסחים (דף פ"ח) ובחגיגה (דף ב')( בהא דאיתא בחציו עבד וחציו ב"ח לישא שפחה אינו יכול לישא בת חורין אינו יכול והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה אלא לשבת יצרה. אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. הרבו להעמיק ולדקדק בעומק עיונם בזה והרחיבו פלפולם הרבה בזה, ומקודם נבאר דברי התוס' ואח"כ נבוא לבאר מה שנלע"ד בזה. (א) הקשו בתוס' הא דקאמר לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין. משמע דאי הוי יכול לישא שפחה אע"ג דאינו מקיים בזה פרו ורבו כדאמרינן ביבמות (דף ס"ב) דאמר הכל מודים בעבד דאין לו חייס והי' לו בנים קודם שנשתחרר לא קיים פריה ורביה. משום דאי הי' יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פריה ורביה לחודא לא הוי כייפינן לרבו לשחרר ואמאי לית' עשה דפרו ורבו ולדחי לאו דלא יהי' קדש. ותי' בחד תי' דבדידה ליכא עשה. ואפילו מפקדא אפשר לה בכיוצא בה. ולכאורה קשיא לן הא התוס' הקשו היכי כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. וכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דהכי אמרינן בפ"ק דשבת (דף ד') גבי הדביק פת בתנור ותי' דדוקא התם אמרינן הכי משום דפשע שהדביק סמוך לחשיכה אבל הכא דלא פשע לא. וכן בעירובין (דף ק"ג) כהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכה לו בשיניו דקעביד שבות כדי שיזכה חברו בעבודה. וכן בפסחים (דף נ"ט) אמר מחוסר כפירים בערבי פסחים שמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דעשה דפסח שיש בו כרת. דחי עשה דהשלמה אלמא קעברי כהנים בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח. [ומדברי תוס' אלו מוכח דשכחה הוי אונס ולא פשיעה ועי' ביו"ד (סי' רצ"ב סעי' י"ב ברמ"א), ועי' באו"ח במ"א (סי' ק"ח) ס"ק י"א ע"ש]. א"כ הכא ג"כ אע"ג בדידה איכא איסורא דליכא עשה גבה. מ"מ כיון דלא פשע נימא להאשה לחטא כדי שיזכה העבד

מיהו בזה אפשר לומר דשאני הכא כיון דיש בידינו לומר לרבו חטא בשביל שיזכה חבירך. גם יש בידינו לומר לאשה חטא בשביל שיזכה חבירך. משום הכי ניחא טפי לומר לרבו לחטא לשחררו בשביל שיזכה חבירך. דגבי רבו הוי רק איסור עשה דלעולם בהם תעבודו. מדנימא לאשה לחטא בשביל שיזכה חבירך דגבי דידה איכא איסור לאו דלא יהי' קדש. וכיון דמוכרח חדא לחטוא בשביל שיזכה חברו. ע"כ מוטב לומר להרב לחטא בשביל חברו דהוי רק איסור עשה דקיל מאיסור לאו. ועוד דניחא טפי לומר לרבו חטא בשביל שיזכה חבירך דהרב לא יעבור רק פעם אחת דישחרר עבדו. מדנימא לומר לאשה לחטוא דהיא תעבור באיסור כל ימיה. וכה"ג כתב הר"ן ביומא (דף פ"ג) בחולי שיש בו סכנה מוטב לשחוט לו בשבת ולא נאכילנו נבילה דעובר בכל כזית וכזית ואם ישחוט בשבת אינו עובר אלא פעם אחת ע"ש

(ב) אך קשה לי הא דהקשו התוס' וימכור את עצמו בעבד עברי דעבד עברי מותר בשפחה. ואפילו אין לו אשה ובנים איכא למ"ד בקידושין (דף כ') דרבו מוסר לו שפחה כנענית. ותי' ר"י משום דאיכא איסורא למכור עצמו בעבד עברי כדאמרינן בקידושין (דף כ"ב) אוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל. דהכא בתרווייהו ברב או בעבד לא הוי רק איסור עשה. או משום עשה דלעולם בהם תעבודו או משום כי לי בני ישראל עבדים. א"כ אמאי לא נימא לעבד גופא לחטוא בשביל שיזכה והא ניחא טפי לומר לעבד גופא חטא בשביל שתזכה מדנימא לרב חטא בשביל שיזכה חבירך ואפשר לומר גם בזה דה"נ כיון דעכ"פ מוכרח חד לחטא או הרב או העבד. ואי יעבור העבד בעשה למכור לע"ע וישא שפחה לא יקיים מצות פרו ורבו דולד שפחה כמותה. והוי רק שבת כל דהו. ע"כ מוטב לומר לרב לחטא בשביל שיזכה חבירך כדי שיקיים העבד מצות פרו ורבו דהוי מצוה רבה. ואע"ג דכתבו התוס' דאי הוי יכול לקיים שבת כל דהו לא הוי כייפינן לרבו לשחררו משום מצות פרו ורבו כיון דלא מחייב בה דהוי אנוס וכן ס"ל להתוס' בקושיתם שהקשו דימכור עצמו לעבד עברי. דרבו מוסר לו שפחה כנענית אע"ג דלא יקיים העבר מצות פרו ורבו. מ"מ כיון דאיכא שבת לא כייפינן לרבו לשחררו כמו דקאמר לישא שפחה אינו יכול משמע דאי הוי יכול לישא שפחה דהוי שבת לא הוי כייפינן לרב. ויש לומר היינו משום דאז לא עבר כלל לא הרב ולא העבד איסור כלל. דהעבד יכול לישא שפחה בהיתר בלי איסור כלל. אזי לא הוי כייפינן להרב. אלא דהשתא דתי' התוס' דאסור למכור עצמו בעבד עברי דאיכא איסורא דלי כל בני ישראל עבדים. א"כ כיון דמוכרח חדא לחטא לעבור בעשה הרב או העבד ע"כ ניחא טפי לומר להרב לחטא בשביל שיזכה חברך כדי שיקיים העבד מצות פרו ורבו מדנימא לעבד לחטא בשביל שיזכה ולא יקיים מצות פו"ר דאם ישא שפחה הוי רק שבת כל דהו. [שוב ראיתי במהרש"א בב"ב שהרגיש בזה ומיישב בדוחק ע"ש ולענ"ד כמ"ש]

ולפ"ז א"ש מה שתי' התוס' בהא דליתי עשה דפו"ר ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש משום דהכא אפשר לקיים שניהם ע"י כפייה. והוא תמוה דהא איכא איסורא לרב דעובר בעשה דלעולם בהם תעבודו רק משום מצות פו"ר דהוי מצוה רבה נדחה עשה זו. וכיון דיכול לישא שפחה משום דעשה דוחה ל"ת. א"כ מאי קאמר במתניתין לישא שפחה אינו יכול. דהא יכול לישא שפחה ואמאי נכפיה להרב לשחררו ולעבור בעשה. וכן תמה בטורי אבן בחגיגה על התוס' ע"ש. ולפמ"ש אפשר לומר דכוונתם בזה דכיון דהיכי דלא פשע אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. א"כ ליכא למימר הכא דליתי עשה ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש. דאפשר לקיים שניהם ע"י כפיה דכה"ג אומרין לרב לחטוא בשביל שיזכה. דדוקא היכי דיכול לישא שפחה בהיתר בלי שום דיחוי כלל לא הוי כייפינן להרב. אבל כה"ג דאיכא איסורא דל"ת לא יהי' קדש רק משום דעשה דמצות פו"ר דוחה ל"ת דלא יהי' קדש. ואפשר לרב לחטוא בשביל שיזכה חברו לא אמרינן דידחה עשה ל"ת

(ג) ועפ"י דברינו אלה יש לומר הא דבגיטין (דף מ"א) תי' התוס' בקושיתם היכי כופין את רבו וכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. משום היכי דלא פשע אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. ובפסחים (דף פ"ח) תי' התוס' בזה משום מצוה רבה שאני דלא תוהו בראה לשבת יצרה ואמאי לא תי' התוס' הכא בפסחים כמו בגיטין. וכן בב"ב (דף י"ג) תי' כמו בפסחים ע"ש. דיש לדייק הא דבגיטין (דף מ"א) תי' התוס' קושייתם. דימכור עצמו לעבד עברי דמותר בשפחה. משום דאמרינן בב"מ (דף ע"א) דגר ומשוחרר אינו נמכרין בעבד עברי. דבעינן ושב אל משפחתו. ובפסחים ובב"ב תי' התוס' משום דאסור למכור את עצמו בעבד עברי ואמאי מיאנו התוס' בתי' דגיטין דעדיפא טפי דיפול הקושיא לגמרי. כיון דאי אפשר למכור עצמו בעבד עברי גר ומשוחרר. ונראה לי בזה דהה"מ (פ"א מה' עבדים ה' ב') כתב בשם סמ"ג. ומה ששנינו במכילתא בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא גר נקנה בעבד עברי שם הוא מדבר בגר הבא על בת ישראל שמשפחת אם הוא לו למשפחה כך פירש למורי עכ"ל. והנה התוס' בקידושין (דף ע"ה) ד"ה ורבי ישמעאל כתבו בעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר א"כ הוא הולך אחרי העכו"ם וליכא למיחש אם תנשא לעכו"ם א"כ הוי נכרי דבעי גירות. וכן נראה מהתוס' ביבמות (דף ט"ז) ד"ה עכו"ם שקידש ע"ש. א"כ בנכרי זה שאמו מישראל דנמכר לעבד כנעני ואח"כ נעשה חציו בן חורין דהוי ג"כ דינו דכופין את רבו