ברית יעקב חלק א קנא

ספק זה. תדע דהא הרמב"ם כתב במנין המצות לבדוק סימני בהמה וחיה ועוף וחגבים ודגים. אע"ג דבלא בדיקה לא הוי אלא ספק אם הוא מאותו מין שאסרה תורה. וספק מן התורה הוי לקולא וע"כ משום ספק דאפשר לברורי לכ"ע אסור מן התורה דלא מסתבר שיאכל כל איסורי תורה בלי בדיקה אע"ג דאפשר לברורי. א"כ בספק קטן הוא או גדול דיתברר אח"כ אם יביא אח"כ סימני סריס דאגלאי מלתא למפרע דהי' גדול אע"ג דהשתא א"א לברורי אסור מן התורה. ה"נ בספק אם עץ מאכל הוא. כיון דיכול להתברר אם עץ מאכל דיטעון פירות גם השתא אסור מן התורה לכרתו משום לא תשחית

עוד יש לומר דמקרא רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית לא קשיא. דיש לומר דמיירי דיודעים שיש כאן עץ מאכל אבל אינו יודע איזה העץ מאכל דהוי אקבע איסורא. כמו חתיכה משני חתיכות דגם להרמב"ם אסור מן התורה. [ובני הב"ח החריף מו"ה יעקב זלמן שי' השיב בזה דשאני איסור בל תשחית אע"ג דהוי ספק אם הוא עץ מאכל או לא אסור לכורתו. משום דזהו גופא כיון דיש ספק אם הוא עץ מאכל או לא. שוה יותר מעץ שודאי אינו עץ מאכל דהיינו שאם ודאי אינו עץ מאכל שוה זוז. ומחמת הספק שמא הוא עץ מאכל יתנו בעד זה יותר דמים מעץ שודאי אינו עץ מאכל א"כ הספק זה יש לו דמים יותר. מחמת זהו גופא אסור משום לא תשחית. כי אם יכרות אותו לא יהי' שוה רק לעצים ומחמת הספק הוא שוה יותר ואסור משום בל תשחית עכ"ד. ואמרתי בני אם חכם לבך וגו'. אבל זה אינו דהא אמרינן בב"ק (דף צ"א) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למקצי'. ובזיתים דחשיבי אם טעין רובע הקב אסור למיקצי'. וא"כ בדקל דטעין פחות מקב ובזיתים דטעין פחות מרובע מותר לקצצו. דהוי בכלל כי לא עץ מאכל הוא. אם נדייק רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא היינו דטעין פחות מקבא. ואם איני יודע שיש ספק אם טעין קבא או לא אסור מספק. א"כ ליכא למימר משום הספק זה גופא דשוה מחמת הספק יותר דמים מעץ שודאי אינו עץ מאכל אסור בל תשחית. דהא אע"ג ששוה יותר מכל מקום לא יהי' שוה כמו דיקלא דטעון קבא מחמת הספק רק פחות מדמי קב. וכיון דהוי שוה פחות מקב מותר לקצצו]. ועוד דהא הרמב"ם (פ"ז מה' מלכים ה' ט') אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו מותר לקצצו. וכתב הרב המגיד כי הרמב"ם מפרש הא דתניא בברייתא ב"ק (דף צ"א) רק עץ אשר תדע זהו אילן מאכל כי לא עץ מאכל היא זה אילן סרק היינו עץ אשר תדע כי הי' עץ מאכל ועתה הזקין ואינו עושה רק דבר מועט עי"ש. א"כ לא קאי קרא אשר תדע על עץ שאינו עץ מאכל א"כ לא קשי' מידי

ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ פה וואלקאוויסק יע"א סימן עא

גרסינן בערכין (דף י"ח) יום שלשים כלמטה הימנו. שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו. שנאמר ואם בן ששים שנה ומעלה הרי אנו למידין בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנו. אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו. הן אם עשה שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר. נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל ח"ל שנה שנה לגז"ש מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה בשנת ה' ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל בין להחמיר. ולכאורה אינו מדוייק לשון המשנה. מה שסיימה בין להקל ובין להחמיר דהא בשנת חמש ועשרים אם הוי כלמטה הימנו הוי רק להקל ולא להחמיר כמו שאמר לעיל נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו להקל. וראיתי כי בתוס' יו"ט כתב לפרש זה כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר ששנת חמש ועשרים להקל. ושנת ששים להחמיר אבל לא קאי על הנלמדים בלבד דבהן אין חלוקה להחמיר עכ"ל והוא דחוק

ונלע"ד לפרש על נכון עפ"י מה שהעירני אבא מארי הרב וכו' מוהרר יעקב זללה"ה מה דהקשה א"א זקינו הרב הגאון החריף. ר' ברוך פראנקפורטער ז"ל. היכי אמרינן הן אם עשה שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר. נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו להקל דהא אשכחן בשנת ששים כלמטה ממנו להקל. ובשנת חמש ועשרים כלמטה ממנו להחמיר דלעיל (דף ח'). אמרינן אין נערכין פחות מסלע כו' נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום כו' הי' בידו חמש סלעים רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת. וחכמים אומרים נותן את כולן. וסתם מתניתין רבי מאיר היא. א"כ אליבא דרבי מאיר אם בן חמש או בן עשרים אמר ערכי עלי או דאחר אמר ערך בן חמש או בן עשרים עלי. ולא היו בידו רק חמש סלעים. או עשרים סלעים ואם נימא דשנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו. צריך ליתן כל החמש סלעים לערך בן חמש. או עשרים סלעים לערך בן עשרים ואי נימא דשנת חמש או עשרים כלמעלה הימנו א"כ אינו נותן לרבי מאיר אלא סלע אחת. כיון שאין ידו משגת ליתן כל הערך. דס"ל לרבי מאיר דאינו נותן אלא אחת. א"כ גם בשנת חמש ועשרים כלמטה הימנו משכחת להחמיר. וכן בשנת ששים דאמר אם נעשה שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר. דמשכחת גם בזה להקל. אם אמר בן ששים ערכי עלי ולא היו בידו רק חמשה עשר סלעים כדין בן ששים ולמעלה. אי נימא דשנת ששים כלמטה ממנו דנותן חמשים סלעים אינו נותן לרבי מאיר אלא סלע אחת. ואם נימא דשנת ששים כלמעלה מהן נותן כל החמשה עשר סלעים

ועוד אפילו לחכמים דר"מ דס"ל דנותן את כולן ג"כ תקשי דמשכחת להחמיר בשנת חמש ועשרים אף אי נימא שנת חמש ועשרים כלמטה. ומשכחת להקל בשנת ששים אף אם הוא כלמטה הימנו דלעיל (דף ח'). אמר רב אדא בר אהבה הי' בידו חמש סלעים. ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי. ונתנו ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. בעידנא דיהיב לשניה משועבד לראשונה בעידנא דיהב לראשונה תו לית ליה. נתן ארבעה לראשונה ואחת לשניה ידי שניה יצא. ידי ראשונה לא יצא כולהון משעבדי דראשונה. וא"כ לפ"ז אם אמרינן שנת חמש כלמעלה הימנו דנותן עשרים סלעים. וכן בשנת עשרים כלמעלה הימנו. משכחת דהוי להקל. ואי אמרינן שנת חמש ועשרים כלמטה הימנו הוי להחמיר. כגון דאמר ערך בן חמש עלי ואמר שלשה פעמים ערך בן חמש עלי. ואין לו רק עשרה סלעים. ונתן ארבעה לשניה ושלשה לשלישית ושלשה לראשונה אי הוי כלמעלה הוי להקל. דכה"ג יצא ידי כולם משום דכולם משעבדי דראשונה נינהו. בעידנא דיהיב לשניה ולשלישית. הוי ב"ח מאוחר מה שקדם וגבה מה שגבה גבה ובעידנא דיהיב לראשונה תו לית לי'. ואי נימא דשנת חמש ועשרים כלמטה הימנו דהוי ערך בן חמש ה' סלעים ואמר ג' פעמים ערכו עלי ונתן ארבעה לשני' ושלשה לשלישית ושלשה לראשונה. ידי שני' לא יצא דהא בעידנא דיהיב לשניה היו בידו חמשה סלעים עבור שניה דהיא קודמת לשלישית. וידי שלישית וראשונה יבא. משום דשלישית הוי ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. דמשעבדי דראשונה הוי ובעידנא דיהיב לראשונה תו לית לי'. א"כ משכחת גם חמש כלמטה להחמיר ולמעלה להקל. וכן משכחת כה"ג גבי שנת עשרים כלמטה

וכן גבי שנת ששים כלמטה משכחת להקל דאם אמר שלשה פעמים ערך בן ששים עלי דאי נימא שנת ששים כלמטה נותן חמשים סלעים. ואין לו רק שלשים סלעים ונתן עשרה לשניה ועשרה לשלישית ועשרה לראשונה יצא ידי כולן משום דכולהו משעבדי דראשונה הוו. ובעידנא דיהב לשניה ולשלישית הוי ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. ובעידנא דיהיב לראשונה תו לית ליה. ואי נימא דהוי שנת ששים כלמעלה דנותן רק חמשה עשר סלעים. אם כה"ג דאמר ג' פעמים ערכו עלי. ונתן עשרה לשניה ועשרה לשלישית ועשרה לראשונה ידי שני' לא יצא דבעידנא דיהיב לשניה בעי למיתב כל חמשה עשר סלעים דהי' בידו. וידי שלישית יצא דהוי ב"ח מאוחר מה שקדם וגבה מה שגבה גבה. ובעידנא דיהב לראשונה תו לית ליה)

לכן נראה דהכי פירושו דמתניתין הן אם עשה שנת ששים כלמטה הימנה להחמיר. נעשה שנת חמש ועשרים כלמטה הימנו להקל. היינו משום דרוב פעמים הוי שנת ששים כלמטה הימנו להחמיר ובשנת חמש ועשרים להקל. משום דלא שכיחי כולי האי דיאמר שלשה פעמים ערכי עלי. ואין בידו לשלם לכולם. רק דפריך דהתם בשנת ששים כלמטה הימנו ברוב פעמים להחמיר נעשה בשנת חמש ועשרים כלמטה דהוי רוב פעמים להקל. וכה"ג פי' התוס' ביבמות (דף ו'). ד"ה שכן הכשר מצוה הוא משום דרוב פעמים עניני כיבוד הוא ע"י הכשר מצוה עי"ש. ועי' בקידושין (דף מ"א) איכא למפרך מה