ברית יעקב חלק א יד

יותר מכדי אכילת פרס. א"כ פשיטא דזהו מקרי פגול אם חישב לאכול כה"ג חוץ לזמנו. כיון דבפנים ראוי לאכילה כה"ג אם מחשב לחוץ לזמנו לאכול יותר מכדי אכילת פרס הוי נחשב לפגול. ועל כרחך דגם בקדשים בעינן שיאכל דוקא כזית. ובכדי אכילת פרס

גם יש להוכיח מהא דזבחים (דף צ"ז) דתניא יקדש להיות כמוה אם פסולה היא תפסל. ואם כשרה תאכל כחמור שבה. דקשה לריש לקיש דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה אמאי אם פסולה תפסל יאכל פחות מכשיעור חצי זית וביותר מכדי אכילת פרס דלית בי' איסור תורה כלל ויקיים ג"כ העשה דואכלו אותם דהא יאכל הכל פחות פחות מכזית עד בלתי ישאר לו מאומה. ואפשר לקיים שניהם. וע"כ דאינו יכול לאכול פחות מכזית וביותר מכדי אכילת פרס דכה"ג לאו מצוה בקדשים ואינו מקיים העשה דואכלו אותם. אך בזה אפשר לומר כמ"ש בירושלמי דתרומות (פרק ו' ה' א') לריש לקיש דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה מודה ריש לקיש באיסור הנאה ומודה בעתיד להשלים. דוקא אם אוכל רק פחות מכזית ליכא איסור תורה אבל היכי דמכוין לאכול יותר אע"ג דאוכל יותר מכדי אכילת פרס הוי איסור תורה בח"ש. א"כ א"ש הא דזבחים

ובזה א"ש הא דאמרינן בירושלמי בביצה (פ"א ה' ג') רבי חייא בשם רבי יוחנן המבשל נבילה ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. וקשה לריש לקיש דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה א"כ יכול לאכול פחות פחות מכשיעור ביותר מכדי א"פ א"כ הותר מכלל בישול לאכילה. משום דכה"ג היכי דעתיד להשלים מודה ריש לקיש דאסור חצי שיעור מן התורה ע"כ אינו ראוי נבילה לאכילה ע"כ ס"ל דלוקה ולא אמרינן מתוך שהותרה לצורך כו'. אך בלא"ה אפשר לומר כיון דריש לקיש ס"ל ג"כ דחצי שיעור מ"מ מדרבנן אסור לאכילה ע"כ לוקה ג"כ מן התורה דהוי שלא לצורך ול"א מתוך

אך נראה לענ"ד דבאכילת קדשים אם נאכל כזית אחד לכהן אחד בכדי אכילת פרס יוצא בזה מצ"ע דואכלו אותם. כמו כל מצ"ע דאכילה. וכיון שנאכל כזית אחד מן הקרבן המותר לא הוי מן המצוה דואכלו אותם. רק צריכים לאכול שלא לעבור על הלאו דנותר. ואפי' הי' נשרף הנותר הי' מקיים המצוה דואכלו אותם בכזית אחד שאכל הכהן בכדי א"פ. ולא בעינן שיגיע לכל כהן כזית. וכן בקרבן פסח דסגי בכזית אחד לקיים מצ"ע ואכלו הבשר בלילה הזה. והמותר צריך לאכול כדי שלא יעבור בלאו דנותר וכן משמע בפסחים (דף ג') בהנהו תלתא כהני חד אמר הגיעני כפול וחד אמר הגיעני כזית כו' ואמאי לא היו מחלקין בשוה לכל. וע"כ משום דלכהן אחד הי' צריך ליתן כזית לקיים מצ"ע דואכלו אותו. וכן ביומא (דף ל"ט) וכל כהן מגיע כפול הצנועין מושכין ידיהם לכהן אחד היו נותנים כזית לקיים מצ"ע. והמותר היו מחלקים אף כפול (ועי' בתוס' ישנים דלא נראה כן מדבריהם ע"ש). וא"ש נמי הא דזבחים (דף צ"ו) דקאמר אם פסולה תפסל ולא קשה לריש לקיש דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה ניכול פחות מכשיעור ויכול לקיים שניהם משום די"ל דמיירי דליכא כזית כשר לקיים מצות עשה דואכלו אותם. א"כ ליכא לקיומא שניהם ע"כ אמרינן אם פסולה תפסל. גם הא דאמרינן בזבחים (דף ל"א) דלא הוי פגול במחשב לאכול יותר מכדי א"פ או במחשב לאכול חצי זית חוץ לזמנו. הוא ג"כ מפני דעיקר העשה דואכלו צריך לקיים בכזית ובכדי אכילת פרס. והמותר צריך לאכול כדי שלא יעבור בלאו דנותר ע"כ לא נחשב לפגול אם יחשב כה"ג חוץ לזמנו

ולפמ"ש יש ליישב מה דהקשה בתשו' ש"א (סי' צ''ו) בפסחים (דף פ"ג) הא דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ומוקי לה בגיד הנשה ואליבא דרבי יהודא או בשמנו של גיד. דהא עשה דואכלו הבשר בלילה הזה קאי אכל הבשר כדמוכח בזבחים (דף צ"ז) דקאמר ועצם לא תשברו בו אחד עצם שאין בו מות ואחד עצם שיש בו מוח אמאי ליתי עשה וידתה ל"ת והרי הרבה בשר יש לבד ממוח ולא סגי בכזית ממנו. א"כ תקשי הכא ליתי עשה דואכלו הבשר ולדתי ל"ת דגיד הנשה וכ"ש שומנו של גיד דלא הוי רק מדרבנן ע"ש. ולפמ"ש א"ש דעיקר מצוה דאכילת קדשים ופסח סגי בכזית. אלא דהוי בכלל מצ"ט לאכול כולו דלא יהי' נותר א"כ התם בזבחים שפיר פריך ניתי עשה ולדתי ל"ת דועצם לא תשברו בו. דהא צריכין לאכול שלא יהא נותר. אבל הכא בפסחים בגיד הנשה או בשמנו של גיד דהא דצריכין לאכול הכל הוי משום דלא יהא נותר. א"כ זהו אם הי' יכול לאכול ולא אכל דמשאיר מן הקרבן שיהי' נותר מחוייב לאכול. אבל גיד הנשה שאסור לאכלו או שמנו של גיד אפי' דאסור מדרבנן מ"מ לאו מגרמא דידי' ניתותר אינו בכלל מצוה דואכלו הבשר. ע"כ לא אמרינן ניתי עשה דואכלו. כיון דכבר אכל כזית יצא ידי חובתו ממצות עשה דואכלו. רק בכלל מצ"ע לאכול כולו שלא יהי' נותר וכיון דזה אסור לאכלו לא הוי בכלל מצ"ע זו לאכול כולו כנלע"ד

סימן ה תשובה לרב גאון אחד מחכמי הזמן

קונטרסו אשר האריך בענין אי חצי שיעור במצ"ע מלתא היא כמו חצי שיעור באיסורין הגיעני. הנני שולח למעכ"ת כעת תשובתי הערוכה אצלי בזה. גם אשים עיני על דברי מעכ"ת. ואבוא להשיב מה שיעלה במצודתי כיד ד' הטובה בעזה"י

והנה מעכ"ת האריך להוכיח מלשון הרי"ף בברכות (דף מ"ו). דמפרש הא דתני חדא ברכת המזון שנים ושלשה ותניא אידך ברכת המזון שלשה וארבעה קאי אגברא. והכין פירושה ב' וג' שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה. אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד יודע ברכה שניה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע ברכה ראשונה ואחד יודע ברכה שניה ואחד יודע ברכה שלישית חייבין בברכת המזון לפי שאפשר לכל אחד לברך ברכה אחת שהוא יודע. ונמצאת ברכת המזון עולה משנים מהן או משלשתן כו'. א"כ מוכח אע"ג דאחד אינו יודע לברך כל שלשה ברכות מכל מקום מחוייב לברך ברכה אחת. א"כ מוכח דחצי שיעור מלתא במצ"ע עכ"ד. נפלאתי עליו מאוד בזה. דשאני התם כיון שהשלשה ביחד יכולין לברך בהמ"ז כולה ע"כ מצטרפי בזימון ומחוייב לברך משום דשומע כעונה הוי כאלו כל אחד מברך בהמ"ז כולו. משא"כ אם אדם אחד אוכל לבדו ואינו יכול לברך כל השלשה ברכות דאינו יודע אלא ברכה אחת לא יברך כלל. א"כ מוכח איפכא דחצי שיעור דמצוה לאו כלום. ועוד לפמ"ש המג"א בסי' (קצ"ד ס"ק ג') דהרי"ף ס"ל דמנין ג' ברכות מעכבות זא"ז. מדכתב הרי"ף אי ליכא גברא דמצי למימר הטוב ומטיב לית לן בה. דכיון דהיא מדרבנן משמע דאם אינן יודעין משארי ברכות אינן יכולין לברך דמנין שלשה ברכות דבהמ"ז מעכבות זא"ז ע"ש. א"כ כיון דמעכבות זא"ז. ע"כ אם אחד אינו יודע רק ברכה אחת פטור מלברך אפי' ברכה אחת שיודע. רק היכי דשנים יודעין לברך בהמ"ז כולה חייבין. וא"כ ליכא ראי' מדברי הרי"ף לאוכוחי דחצי שיעור דמצוה לאו כלום דכבר כתבתי בתשו' דהיכי דמעכבות זא"ז איכא איסורא דבל תגרע ואינו רשאי לעשות מה שיוכל. ואפי' היכי דהוי אנוס. דאינו יכול להתחלק המצוה הני דמעכבות זא"ז. רק לא יעשה כלל המצוה

וראיתי בס' אהע"ז שתמה על המ"א בזה. כי מוכת דהרי"ף ס"ל דשלשה ברכות אינן מעכבות זא"ז שהרי הביא ירושלמי (דברכות פ"ז ה"א) דאותב למ"ד ברכת הזימון עד נברך מדתניא ב' וג' שאכלו חייבין בברכת המזון (פי' אם ידעו כ"א לברך ברכה א'). ואם איתא ניתני ד' והיינו שא' יכול לברך ברכת זימון. וקשה הא בעי לאשמעינן בשלשה ברכות דאורייתא דאם אחד אין יכול לברך כלום והשנים כ"א יודע ברכה א' אין מברכין ברכת המזון כלל. דהברכות מעכבות זא"ז וע"כ משום הכי לא תני ד' דברכת הזימון ודאי אינו מעכבות את ג' ברכות כמ"ש (ר"ס קצ"ד). וזה הלשון הרי"ף שהביא במג"א אינו כן אלא ז"ל הרי"ף. ואם תאמר הא דתני ד' משום הטוב ומטיב לית לן למימר הכי דהא מדרבנן היא ולא מני לן התנא בהדיא דאורייתא ופי' תר"י דלא מני אלא אותן