ברית יעקב חלק א קמט

הכא דבגולגולת תלא רחמנא דהלא לר"ת טריפה אעפ"י שחיה יותר מלמ"ד יום פטור. והאי נמי טריפה דיתר כנטול דמי אעפ"י שחי יותר מלמ"ד פטור

לכאורה רציתי לומר לפר"ת באופן רש"י דיש לחלק בין טריפות מעיקרא לטריפות שנעשה אח"כ. דלא נתמעט מאך חלק רק אם בשעה שנולד הי' חי ובן קיימא ואח"כ נעשה טריפה הוי כמת תוך למ"ד יום אעפ"י שחי יותר מלמ"ד יום כיון דנטרף אזדא לי' חיותא. אבל אם נולד כך ולא נעשה בו שינוי כלל והוא חי יותר מלמ"ד יום הוי השתא כבן קיימא ולא נתמעט מאך חלק, ע"כ משני שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא ע"כ חייב ליתן לו עשרה סלעים ואי משום אך חלק דכיון שנולד כך טריפה וחי יותר מלמ"ד יום לא ממעטין מאך חלק

אך באמת לפרש"י הדבר דחוק מאוד דבשנוי' דבגולגולת תלא רחמנא לא תי' קושייתו דפריך מאך חלק דנתמעט בכור שנטרף תוך למ"ד יום. וא"כ מי שיש לו שני ראשים דהוי כמו שנטרף היינו שנהרג שהרי לא יחי'. והשתא ס"ל בתי' משום דהשתא מיהא לא מיית. ועיקר חסר מן הספר. וכ"ש לפר"ת לפמ"ש לחלק השתא בין שנטרף תוך למ"ד יום או שנולד כך דכה"ג לא ממעטינן מאך חלק. וגם דחוק לחלק כה"ג דסוף סוף שניהם טריפות הם ולא מהני מה שחי יותר מלמ"ד יום דנתמעט מאך חלק

לכן נראה לי לפרש דברי ר"ת דהראשונים נחלקו בפי' דיתר כנטול דמי לרש"י אמרינן דיתר כנטול דמי דהכל נטול היתרת והאינו יתרת. ולרשב"א אמרינן דיתר כנטול דמי היינו דיתר לבדו כנטול רק רואין אם ניטל יתר זה ממקומו עושה נקב דטריפה כמו שני בני מעים או שני מרות דהוי כנקובה דטריפה. ולרמב"ן אמרינן דיתר כנטול הוא ומקומו וכל שאלו גיטל בידי אדם הוא ומקומו טריפה האי נמי טריפה. ע"כ אפי' בשני טחולים דבוקים בסומכיו נמי טריפה. שהרי אנו רואין כאלו ניטלו וניקבו במקום חיבורן. כמ"ש הרשב"א בת"ה והר"ן בפא"ט והביאו הט"ז ביו"ד (סי' נ"ה ס"ק ד') ע"ש. א"כ לפ"ז כה"ג בשני ראשים אם נימא יתר כנטול דמי. כמ"ש הרשב"א הך יתר כנטול דמי היינו היתר לחודי' כנטול דמי. ואם הנקב אינו פוסל בזה אם ניטל בידי אדם כשר. א"כ ה"נ כשר כה"ג כיון אם יש לו שני צווארים או צוואר אחד. דזה אינו גורם רעותא דטריפה. גם לרמב"ן דס"ל דהוי כאלו ניטל היתר ומקומו ג"כ לא הוי גברא טריפה ביש לו שני ראשים דהיתר הראש שהוא כנטול אינו נוגע בוושט רק נקב בעור הצוואר דלא הוי טריפה בזה

א"כ יש לומר דגם רבינו תם ס"ל כפי' הרשב"א או רמב"ן בהא דיתר כנטול דמי. והכי פירושו דהגמ' פריך על ההוא דתני דחייב ליתן עשרה סלעים מהא דתני רמב"ח שומע אני אפילו נטרף תוך למ"ד יום ת"ל אך חלק. א"כ אינו מחוייב לפדות בכור אדם שנעשה טריפה אפילו חי יותר מלמ"ד יום א"כ בשלמא חמשה סלעים חייב ליתן בעד הבכור דזהו לא הוי כה"ג גברא טריפה ולא נתמעט מאך חלק. אבל בשביל ראש הותר דמתחייב ליתן בעד זה חמש סלעים הא ראש זה הוי כטריפה דיתר כנטול דמי והוי כגברא טריפה דפטור מליתן חמש סלעים אעפ"י שתי יותר מלמ"ד יום. ה"נ ראש היתר אע"ג שמתקיים יותר מלמ"ד יום פעור מליתן חמש סלעים בעד ראש זה. ומשני שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא. א"כ כיון שיש לו ב' ראשים חייב ליתן עשרה סלעים חמש סלעים לכל ראש ולא דמי לבכור טריפה שנתמעט מאך חלק דפטור מליתן כלל חמש סלעים דהתם גברא גופא טריפה הוי כמת אעפ"י שחי יותר מלמ"ד יום פטור מפדיון. אבל הכא זה שיש לו שני ראשים דגברא גופא לאו טריפה הוי ובן קיימא הוא רק על ראש היתר אנו באנו לדון לדמות לטריפה ע"ז אני אומר שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא מגזה"כ מחוייב ליתן עשרה סלעים חמש סלעים לכל ראש בהאי גברא דבן קיימא וכשר הוי. ולא דמי לטריפה דפטור מפדיון כלל כנלע"ד בזה בפי' ר"ת ז"ל: סימן ע תשובה לחכם אחד

מה שהקשה בנדה (דף כ"ה) המפלת שפיר שאינו מרוקם רבי יהושע אומר ולד וחכ"א אינו ולד. אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא מחלוקת בעכור אבל בצלול אינו ולד כו' איתביא רבא לר"נ אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף בגסה שליא באשה שפיר ושליא ואלו שפיר בבהמה לא פטר כו' אלא בעכור. מכדי סברא היא מאי שנא אשה ומאי שנא בהמה ומשני מי סברת רבי יהושע פשיטא לי' רבי יהושע ספוקי מספקא לי' ואזיל הכא לחומרא. והכא לחומרא גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא גבי בהמה דאסורא הוא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא. וכתבו התוס' ד"ה גבי בהמה לחומרא. אע"ג דקולא הוא דמוציאין ממון מישראל היינו משום דאי לא יהיב לי' לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה. והוא תמוה דהא נגד ש"ס ערוך בב"מ (דף ו'). ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים ובין טמאים המוציא מחבירו עליו הראי' ותני עלה אסורים בגיזה ועבודה. ולא אמרינן בזה דיהיב לי' לכהן דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה ואמאי הכא אמרינן מספק בשפיר עכור שמא אינו ולד ואינו פוטר. דיהיב לכהן את הבא אחריו משום דאי לא יהיב לי' אתי למשרי בגיזה ועבודה והיא תמיה' עצומה

ולענ"ד נראה לי בזה דאפשר לומר דשאני בב"מ מיירי בספק בכור בספק המציאות. ע"כ לא חיישינן דאתי למשרי בגיזה ועבודה אי לא יהיב לכהן משום דגם הוא יאמר דמספק אסרו חכמים בגיזה ועבודה דאטו קמו רבנן בזה דלא הוי בכור. דהוי ספיקא לכ"ע דאי אפשר לברר. אבל בנדה בשפיר עכור דהוי ספיקא דדינא דתליא בסברא. אי שפיר עכור פוטר הבא אחריו. דאיכא מי שיכריע לפשוט הספק. בזה יש לחוש אם לא יהיב לי' לכהן אתי לידי גיזה ועבודה דיאמר קמו רבנן במלתא בהאי סברא דשפיר עכור הוי ולד ופוטר הבא אחריו. וכה"ג איתא ביבמות (דף ל"א) גבי מפולת שנפל הבית עליו. ועל בת אחיו ואינו ידוע איזה מהן מת ראשונה צרתה חולצת ולא מתייבמת. ולא אמרינן כמו בספק גירושין דאינו חולצת שאם אתה אומר חולצת אתי ליבומי נצרה. דאמרי קמו רבנן דהאי גיטא מעליא ואתי ליבומי לצרה מפולת מי קמו רבנן במפולת עי"ש. וכה"ג כתב הש"ך בס' תקפו כהן (סי' ו'). אפי' להפוסקים דס"ל בספק בכור אם תקפו כהן מוציאין מידו דלא מהני תפיסה מ"מ בתיקו בספיקא דדינא מהני תפיסה משום דספק המציאות דהוי ספיקא לכ"ע וליכא לברורי ספיקא כזה ע"כ לא מהני תפיסה אבל בספיקא דדינא דתליא בסברא מהני תפיסה דיכול התופס לומר דהאי סברא דמסייעה לדידי היא אמיתית עי"ש

גם מה שהקשה בנדה (דף מ"ג) בעי רבא זבה שנעקרו מי רגליה וירדה וטבלה אם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן הני מילי שכבת זרע דלא מצי נקיט לה. אבל מימי רגליה דמצי נקיט לה לא. או דלמא לא שנא. בעי רבא כותית זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו את"ל דבתר עקירה אזלינן ה"מ ישראלית דטמאה מדאורייתא אבל כותית זבה דטמאה מדרבנן לא או דלמא לא שנא. בתוס' ד"ה זבה וכן בעי מכותית זבה שאל ריב"א מרש"י אמאי לא בעי מזכר זב ועכו"ם. והשיב דנראה לו לפי שבאשה מתעגלין כל מימי רגליה בבת אחת לפתחה מה שאינו כן באיש. דהא בע"ז (דף נ"ז) איתא הלוקח עבדים מן העכו"ם שמלו ולא טבלו. וכן בני השפתות שמלו ולא טבלו. רוקן ומדרסן בשוק אמרי ליה טמא. ואמרי ליה טהור. וא"כ לא קשי' הא דלא בעי רבא בעכו"ם זכר דהוי כזב שנעקר מימי רגליו וירד וטבל. אי בתר עקירה אזלינן וטמא או לא. דהא לאמרי ליה היכי דמל ולא טבל רוקן ומדרסן טהור א"כ ה"ה מימי רגליו טהור ליכא למבעי האי בעיא דרבא אי בתר עקירה אזלינן דגם מקודם שטבל ג"כ טהור רוקו ומימי רגליו. וע"כ בעי רבא בכותית זבה שנעקרו מימי רגלי' וירדה וטבלה דהיא לכ"ע. ע"כ בעי ג"כ בעיא ראשונה בזבה ישראלית. דכיון דבעיא שני' בעי בכותית זבה