ברית יעקב חלק א קמז

דהי משמע דשארי ספרי לא תליא לכרעי' דהי. קשה דא"כ היינו שלא יעשה היהין חיתין דקאמר בשבת (דף ק"ד). ומאי הפרש יש בהן להי לחית. ואפשר לומר לר"ת הי' הפרש דבהי היה הגג רחב בשוה אלא שהי' דבוק כרעיה לגגו. ובחיתין הי' עליו הטוטורות. ולרש"י דחית הי' מקל בראשו שהגביה רגל שמאל של חית למעלה מעט, בהי לא הי' מקל בראשו של גג וע"כ אמרינן בגיטין (דף פ"ה) לא לכתב למהך דמשמע כחוכא. דקשה פשיטא דלא לכתוב דא"כ הוי חית. וע"כ דשארי ספרי לא הוי מבדילין רגל ההי מהגג. והוא כשר ג"כ כה"ג. ע"כ דלא לכתוב כזה בגט אע"ג דלא יעשה חטוטרות או מקל לרש"י אפ"ה משמט כי חוכא. וכן אמרינן בירושלמי דמגילה (פ"א ה' ט') רבי חייא בר בא ורבי סימן תריהן אמרין תורתן של ראשונים לא הי שלהם סתום ולא מם שלהם סתום. הא סמך סתום ע"כ אמרו ספרי דוקנא דבי רב תליא לכרעי דהי אבל שארי ספרי לא היו תליא לכרעי' דהי

שוב מצאתי בחידושי רשב"א על מנחות שנדפס מחדש. וזה לשונו ויש להקשות פשיטא דצריך למתלי לכרעיה דהי דאם יהי' דבוק לגגו. א"כ מה יהי' בין הי לחית. ומאי ספרי דוקנא דנקט דמשמע אבל שאר ספרי לא והרי אם לא יעשה כן לא תהיה הי כי אם חית ויש לומר אע"פ שיעתיקוהו לגגו מ"מ לא יעשו אותו רגל שמאלי שראוי תלוי ארוך אלא קצר ויהיו מחובר לגג. וזה יהי' הבדל בין חית להי. שהחית שני רגליה ארוכין זה כזה כעין זה 'ח' וזה יהי' רגל אחד ארוך ואחד קצר כזה 'ח' אי נמי אעפ"י שיעשה רגליה שוין זה כזה כמו רגל החית וידביקהו לגנו אפ"ה יש הבדל בין חית להי. שרגל החית יהיו בסיף הגג. מזה אחד ומזה אחד. ורגל ההי' השמאלי יהי' באמצע הגג. וזה צורת החית ח וזה ההי' צורת ההי 'ח' עכ"ל ומכאן ראי' למ"ש המג"א (בסי' ל"ב ס"ק ל"ג) דאי רגל ההי השמאלי באמצע הגג כשר

אך הריב"ש בתשו' (בסי' ק"כ) כתב שמעתי שיש מי שהורה שאפילו אות הי אם נתחבר לגג של מעלה לא פסל בדיעבד. והביא ראי' מהא דמנחות (דף כ"ט) אמר רבה חזינא לספרי דוקנא דבי רב. דתליא לכרעיה דהי ומדקאמר לספרי דוקנא נראה שאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר. ואין זה נכון בעיני שהרי נזכר בברייתא דשבת שלא יעשה ההין חיתין ולא חיתין היהין. ויש לומר דאע"ג דהי' חטריה לגגו של חית דזהו למצוה. אפ"ה לא היו מקילין ברגל ההי לומר שאפילו תגע בגגו שלא תדמה לחית שהרי אין חוטרין אותה כמו שחוטרין לחית כו' עוד אפשר לומר שגם התליה דכרעי דהי שהסופרין דייקנים עושים למצוה כי לא הי' די להם להפריד כרעיה דהי מן הגג כחוט השערה. אלא היו תולין אותה הרבה כדרך שעושין בכתיבת הגט. ההי דלמהך להרחיק כרעי' דהי מן הגג הרבה כדי שלא תדמה לחית כדאיתא בגיטין עכ"ל. וכ"כ בשו"ע או"ח (סי' ל"ו סעי' ב')

אך מירושלמי דמגילה משמע כהרשב"א דקאמר תורתן של ראשונים לא היה הי שלהם סתום. משמע דלאחרונים הי' סתום הי שלהן. רק הראשונים עבדי כספרי דוקנא דבי רב. וליכא למימר בירושלמי דתורתן של ראשונים לא היה הי שלהן סתום. היינו דהיה רגל השמאלי של הי רחוק הרבה מהגג כמו בכתיבת הגט כמ"ש הריב"ש ובתורתן של אחרונים הי' סומכין רגל השמאלי סמוך להגג רק הפרש כחוט השערה. דהא קאמר בתורתן של ראשונים לא היה הי שלהם סתום ולא מם שלהם סתום הא סמך סתום. משמע דומיא דמ"ם דהי שלהם לא הוי סתום ובתורתן של אחרונים הי' הי שלהם ומ"ם שלהן סתום משמע לגמרי ההי סתום

א"כ נתבאר דיש כמה שינוים בצורות אותיות בכתב אשורית ויש להם מקור בתלמוד רק לעכובא הוי כמו דאמרינן בשבת (דף ק"ד) בברייתא שלא יעשה ביתין כפין כפין ביתין יודין ווין ווין יודין. וכמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' תפילין ה' י"ז) כל אות שאינו לא חכים ולא טפש יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדעה היוד לואו ולא ואו ליוד ולא כף לבית ולא בית לכף ולא דלת לריש ולא ריש לדלת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ הקורא בהן. אבל צורות מהמונת האותיות לא מצינו לפסול. וכ"כ הרמב"ם (בה' ס"ת פ"ז ה' ט') כל אלו למצוה מן המובחר ואם שינה כו' הואיל ולא הדביקו אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת כו' הרי זה ספר כשר. וכ"כ (בפ' יו"ד מה' ס"ת ה' א') בדברים הפוסלין (אות ט"ו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת. וכן הרא"ש בתשו' הובא בטור יורה דעה (סי' רע"ד) צורות האותיות משתנות במדינות ואינם שוות בכל המדינות והרבה משונה כתב ארצינו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשנוי הזאת רק שלא יעשה היהין חיתין כפין ביתין. וכ"כ הרמ"א באו"ח (סי' ל"ו) אם שינה צורת הכתב אינו פסול. וכ"כ המג"א (סי' ל"ב ס"ק כ"ו) בשם מוהר"ם גלאנטי כף פשוטה שעשה למעלה כעין ד' דהב"י בשם רא"מ פוסל כיון דהרבה קהילות וסופרין מובהקין כותבין כעין ד' נהרא נהרא ופשטא דכל דבר שאין לו שורש בתלמוד כשר בדיעבד כיון שניכר צורת האות אם עשאו בתמונה זו או בתמונה אחרת כשר. אבל למצוה היא לכתוב תמונת האותיות כמו ספרא דוקנא דבי רב

והנה הב"י באו"ח (סי' ל"ו) כתב תמונת המ"ם כף ויו. ובזה ניחא לי לפרש הא דברכות (דף נ"ו) גבי בר הדיא ויו דפטר גהיט מתפילך וכתב רש"י אע"ג דחמור חסר וא"ו. בתפילין של רבא הכותב כתב מלא ואח"כ מחקו והיינו גהיט דמחוק. והוא דחוק דא"כ ליתא השתא לו או מהו דקאמר ויו דפטר חמור ודאי גהיט כיון דהאמת א"צ לויו בחמור. ועוד דהכותב ראה דכתב חמור מלא ואח"כ מחק הויו דביתירות ליכא חשש דכסדרן אם מחק אח"כ ונתרחק הריש מהמ"ם א"כ הי' להעבה הריש דיהיו סמוך להמ"ם דכשר כה"ג כמ"ש המג"א באו"מ (סי' ל"ב ס"ק ל"ג). ואם עשה כן אינו ניכר שהי' ויו ונראה הא דקאמר ויו דפטר חמור גהיט מתפילך הוא על המ"ס דתמונתו כ"ף ויו ומחובר הויו אל הכ"ף. והכא הוי גהיט ונמחק החיבור לכ"ף והי' קאי הויו של המ"ם כזה כך דאינו מחובר אל הכ"ף]

א"כ לענין שאלתו מבואר אם נמצא כתב אותיות של וועליש בתוך כתיבת אשכנזית בתפילין אין לפסול מחמת זה. וגם מוהר"מ בן חביב יש לומר דקאי על דלכתחילה בעינן כתיבה מאושרה ולא יהי' מעורב תמונת אותיות מכתב אחר דמחזי כמנומר. ועי' בגיטין (דף נ"ד) ועי' באע"ז (סי' קכ"ו ס"ק ב') מ"ש הב"ש בשם הלבוש

והנה ראיתי להעתיק כאן דברי הר"ן בחידושי שבת שנדפס מחדש שלא הביאו הב"י ונפקותא לענין כתיבה וז"ל צדין גמין שלא יפרוש העוקץ שאחורי הצדי שנראית כיוד גימל כזה 'צ' ומכאן נראה דירך הצדי למטה עקום מעט כלפי מטה ונראה בה כעין עוקץ כזה 'צ' ואינו ישרה כזה 'צ' ועוד נראה שהירך השני שבצדי הוא ישר לפיכך כשיפריש זה מזה נראה כיוד גימל. ולא עקום שאלו כן אין כאן דמיון כלל לגימל, חיתון היהין. פי' שלא יהא ירך החית באמצע ואעפ"י שהוא דבוק כזה דו אלא בסופה כזה 'ח' (ומזה ג"כ ראי' להמג"א בסי' ל"ב ס"ק ל"ג) יודין ואוין מהכא גמרינן דצורת היוד כמין ויו כזה 'י' ולא כמין זיין כזה 'ז' טיתין פיפין. מכאן נראה שהטית הוא ישרה כזה 'ט' ולא עגולה כזה 'ט' דא"כ לא דמי לפא עכ"ל

[גם כאשר ראיתי אשר מעלתו הדפיס ספרו ש"י לבאר כל הדינים הנחוצים למלאכת שמים כתיבת ס"ת וקיבץ כעמיר גורנה מספרים חדשים גם ישנים הנני להודיע אשר זה שנים רבות שאלני סופר מומחה בנמצא תיבה יתירה בתפילין דכשר למוחקו. וכדי שלא יהיו הרחק פרשה מג' אותיות לר"ת או ט' אותיות. אם רשאי להעבה אות שלפניו כמו אות ה' או חית וכיוצא בזה היינו שהעבה קצת רגל השמאל של אות חית 'ח' בדיו ואח"כ גרר מבפנים ולא נפסל האות כלל ואח"כ חזר והעבה רגל השמאלי קצת וגרר מבפנים עד שהמשיך האות חית או אות ה"א שנשאר פחות משיעור פרשה שהי' רגל השמאלי של אות חית או ה"א לסוף הגג. והשבתי בזה כי התפילין פסולין משום דכל הרגל השמאלי של אות ה"א או אות חית שהי' נכתב מקודם נמחק. והשתא פנים חדשות באו לכאן אע"ג שלא הי' ומן מועט לחודי שיהי' חסר רגל הה"א או רגל החית. אעפ"כ הוי שלא כסדרן. דהשתא הוי רגל הה"א והחית נכתב מחדש אחר הכתיבה שלפניו א"כ הוי שלא כסדרן וראי' מהא דשבת (דף קי"ב) ובעירובין (דף כ"ד) כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים. בעי חזקי' ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון מהו. אמר לי' רבי יוחנן רבי שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע