ברית יעקב חלק א קמו

שוב מצאתי בתשו' הרדב"ז (ח"ג סי' תמ"ב) שהאריך בזה והביא ג"כ הריטב"א. והירושלמי דמגילה דמוכח דלא כריטב"א. וסוף דבריו מסיק דלוחות הראשונות לכולו עלמא הי' כתב אשורית בצוריהן ורמזיהם. ואחר כך כשירד משה מן ההר ופרחו האותיות ונשברו. ניתנה בכתב עברי והיינו דכתיב גבי לוחות הראשונים. והמכתב מכתב אלקים הוא. ובלוחות השניות כתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על לוחות הראשונים אשר שברת משמע הדברים אשר היו ולא הכתב בעצמו. ע"כ כתיב בלוחות הראשונות והמכתב מכתב אלקים הוא. ובלוחות השניות כתיב כתב לך את הדברים האלה. וזה שאמרו בירושלמי ברעץ נתנה התורה ואתיא כרבי יוסי נתנה בכתב עברי היינו אחר שחטאו בעגל מלשון תרעץ אויב שאבדו כתב הראשון. ונתן הלוחות השניות בכתב עברי. וזה שאמרו למ"ד ברעץ נתנה התורה עין מעשה ניסים. אבל לוחות הראשונות אפי' לרבי יוסי ומר זוטרא הי' בכתב אשורית וס"ת הניתן בארון ותפילין ומזוזות הכל היו בכתב עברי. ואח"כ בימי עזרא נתחדש התורה בכתב אשורית לכל ישראל. ובזה פליגי תנאי ואמוראי אם לוחות השניות הי' בכתב אשורית או בכתב עברי והאריך בדברי טעם עי"ש. וא"כ אכתי תקשי מה שהקשינו אמאי בתפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא אשורית דהא בכתב עברי כמו שהיו התפילין ומזוזות וס"ת הניתן בארון. הוא מקרי בהווייתן הוי כמו שנכתב בס"ת וגם התפילין ומזוזות בדורו של משה רבינו הי' בכתב עברי א"כ מניין דהאידנא פסולין דליכא טעמא דהיו

גם ראיתי להגאון ר' יעקב עמדין בספרו מ"ע (בבית מדות עלית הכתיבה) שרבי יוסי ומר זוטרא מודו דכתב הלוחות וס"ת שכתב משה ונתן בארון הי' בכתב המאושר ודאי ולא נשתנה כל עיקר כי מכתב אלקים הוא. וכל קיץ וחג שבו רומזים לסודות עליונים. רק מפני רוב קדושתו הסתירו ולא נמסר הכתב לישראל לכתוב בו כלל. אפי' מצ"ע לכתוב ס"ת לעצמו נכתב בכתב עברי וזה שאמרו נתנה בכתב עברי. עד שבא עזרא ושינה הכתב לענין כתיבת ס"ת. ולכאורה הי' נראה לקיים גם דברי הסוברים (כמו בעל העקרים). הדברים כמשמען אליבא דרבי יוסי שגם הלוחות היו כתיבות בכתב עברי היינו דוקא לוחות שניות. שאחר שחטאו נהפכו להם לרועץ אמנם חזרתי ואמרתי שגם זה הבל כי גם השניות באצבע אלקים נכתבו וחלילה להעלות על הדעת שיהיו נכתבים בכתב הדיוטות. ואמנם מה שכתבו בשם הירושלמי למ"ד ברעץ נתנה עין מעשה ניסים אנכי לא ראיתיו במקומו. אין זה כדאי לקרות ערעור. כי האומר כך לא נתכוין לכתב שבלוחות אלא לומר כשאמרו והראו לישראל והודיעם הנס שבלוחות שהיו בהן אותיות בנס. לא יוכל לומר להם סמך בנס עומדת. מאחר שלא נודע להם צורת הכתיבה באשורית שלא ידעו מה הוא אלא הוצרכו לומר לפי דעת זה עין שבלוחות העין שניכרת להם סתומה בנס היתה עומדת והיינו הך כי עין שברעץ היא סמך באשורית עכ"ל. והנה מאתר שהודה שלא ראה הירושלמי העלה לומר כן. ואלו ראה הירושלמי לא הי' אומר זה כי מבואר דלא כוותי'. אשר אמר רבי לוי למ"ד ברעץ נתנה תורה עיין מעשה ניסים ולמ"ד אשורי נתנה תורה סמך מעשה ניסים. גם דעת רבינו יונה בסנהדרין שהבאנו לעיל. שכתב דהא דאמרינן מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין הוא למ"ד דכתבם לא נשתנה כלל. אבל למ"ד דכתבם נשתנה לא היו אותיות שלהם כאותיות שלנו. וכיון שכן לא היו בנם כלל. מבואר דגם בלוחות ס"ל לרבי יוסי ומר זוטרא ושארי אמוראי דהלוחות היו כתב עברי. (והא דקאמר רבינו יונה לא היו בלוחות בנס כלל ובירושלמי אומר דעין מעשה ניסים היא ג"כ כוונת רבינו יונה דמם וסמך לא היו בנס דבכתב עברי המם וסמך אינן סתומין. אבל עיין דהוא סתום בכתב עברי בנס היה)

ולענ"ד אפשר לומר שהכל יבוא לנכון למ"ד ברעץ נתנה תורה עין מעשה ניסים. ולרבי יוסי ומר זוטרא ורב חסדא שתורה נתנה בכתב עברי הוא בלוחות שניות כמ"ש הרדב"ז. אבל לוחות הראשונים לכ"ע לית בו מחלוקת כלל דהוי בכתב אשורית. והס"ת שכתב משה וישם בארון ה' היו ג"כ בכתב אשורית משום דלוחות הראשונים היו כתובין אשורית. דהוא מכתב אלקים וכתב הקודש. רק מפני שחטאו נהפך לרועץ נכתבו הלוחות שניות בכתב עברית. ולכל השבטים היו נכתב הס"ת בכתב עברית דספרים נכתבין בכל לשון. ויוצא בזה מצות כתיבת ס"ת. ועתה כתבו לכם השירה הזאת. והתפילין ומזוזות שלהן הי' נכתבים ג"כ אשורית משום דכתיב בס"ת שכתב משה ליתן בארון והיו בהווייתן יהיו. ועוד דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ת ה' א'). בין כל דיבור ודיבור שבלוחות היו כתובים כל פרשות שבתורה. דקדוקיה ואותיותיה של תורה. [וזהו דאמרינן בברכות (דף ה'). אמר רשב"ל מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות האבן אלו עשרת הדברות. תורה זו מקרא והמצוה זו משנה כו' ובמגילה (דף י"ט) אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. היינו שכל דקדוקי תורה וסופרים היו מרומזים בלוחות הראשונות. ובלוחות השניות היו כתובים רק עשרת הדברים ולא היו מרומזים כל הני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. משום דלוחות הראשונות היו כתובים אשורית דבציורן ורמזיהם הי' מרומזים הכל. ובלוחות השניות שהי' כתובים בכתב עברי לא היו מרומזים כל אלה דקדוקי תורה וסופרים

ובזה יש לתרץ קושית התוס' בשבת (דף ק"ד). אמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ נבוב בובן בהר רהב. סרו ורם וכתבו התוס' תימא למה נקט להו הני כיון דלא הוי בלוחות וכ"כ רש"י שלא היו בלוחות אלא תיבה בעלמא נקט. ולהירושלמי דשקלים א"ש דכל אותיות ודקדוקם הי' כתוב בין דיבור לדיבור א"כ היו הני תיבות ג"כ בלוחות]. וא"כ כיון דלוחות הראשונים היו כתובים אשורית ושם היו כתובים כל פרשיות שבתורה ואותיותיה. גם הס"ת שכתב משה ליתן בארון ה' הי' ג"כ אשורית. אלא הס"ת שנכתב לכל שבט, והלוחות השניות היו כתובין בכתב עברי להני תנאי ואמוראי דבכתב עברי נתנה להם התורה, א"כ והיו דכתיב בתפילין ומזוזות שפיר אמרינן בהווייתן יהיו כמו דכתיב בלוחות הראשונים וס"ת שנתן משה בארון דהיו נכתבים אשורית. והא דכתיב (דברים יו"ד י"ג). ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון משמע דגם כתב לוחות שניות הוי ככתב לוחות הראשונים ע"כ צריך לומר לרבי לוי בירושלמי דאמר למ"ד ברעץ נתנה תורה עין מעשה ניסים א"כ היו לוחות שניות בכתב עברי ע"כ כמכתב הראשון לא קאי אכתב לוחות ראשונות. אלא מכתב הראשון עשרת הדברים אבל הכתב הי' בכתב עברי

והנה בשבת (דף ק"ג) אמרינן וכתבתם שיהיו כריבה חמה שלא יכתוב אלפין עיינין. עיינין אלפין ביתין כפין. כפין ביתין גמין צדין צדין גמין כו' חיחין היהין מימין סמכין כו' סתומין פתוחין. פתותים סתומין כו' הרי אלו יגנזו. ורב חסדא מס סתום שעשאו פתות כשר הוא דאמר כהאי תנא ריב"ב אומר נאמר בשני ונסכיהם כו' מי דמי פתות ועשאו סתום עלוי מעלי לי כו' ואנן קיי"ל כברייתא דהרי אלו יגנזו. והנה במנחות (דף כ"ט) אמר רב אשי חזינא לספרי דוקנא דבי רב. דחטרי לגגו דחית ותלי לכרעיה דהי כלומר חי הוא ברומו של עילם. וכתב רש"י חטרי' לגגו דתית עושין למעלה כמין חוטר שעושה רגל של שמאל של חית כעין מקל כזה 'ח' ור"ח מפרש דאמצע גג של חית גבוה מעט כמו חטרתא דגמלא באמצע והוא כמין שני זיינין וחטוטרות למעלה כזה 'ח' והקשו על רש"י דלא יתיישב כ"כ הא דשבת (דף ק"ד) דאמר רב ששת כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין. ונראה דאפשר לומר לרש"י דהתם אמרינן דהגיה אות אחת בשבת חייב מוקי לה רב ששת בנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין. דמיירי שעשאו הגג רחב אע"ג דלכתחילה יש לעשות רגל השמאל של חית בסוף הגג. מכל מקום אם עשאו כזה 'ח' ויוצא זוית מכאן ומכאן כשר לרש"י. ע"כ אם נטלו לאמצעי של הגג נשאר כשני זיינין

ומזה נראה דלרש"י אם עשאו גגו של חית רחב הרבה כזה 'ח' דרגל שמאל אינו עומד בסוף הגג נמי כשר ודמי למה שכתב המג"א (בסי' ל"ב ס"ק ל"ג) בצורת הי שעשאו כזה 'ה' דרגל שמאל דהי אינו עומד בסוף הגג כשר

גם הא דקאמר חזינא לספרי דוקנא דבי רב דתליא לכרעיה