ברית יעקב חלק א קמג

אם עמדה במחאתה מהני. א"כ יש לומר דרב הונא ס"ל ג"כ כרב יוסף דהגדילו יכולין למחות. ואי דא"כ מאי ס"ד דחובה איכא דבעי רב הונא לאשמעינן. דהא יכול למחות כשיגדיל והשתא הוי קטן דאוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו. משום כיון שאם הגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות וא"א לצמצם הזמן שתגדיל ואח"כ אינו יכול למחות א"כ הוי ס"ד דהוי חובה דבהפקירא ניחא לי'. ואי דיכול למחות בקטנותו ולעמוד במחאתו עד אחר שיגדיל דהא קטן לאו בר דעה שימחה ואולי לא ימחה בקטנותו כיון דבעודו קטן אוכל נבלות ואין מפרישין אותו. ורב יוסף דאמר אם הגדילו יכולין למחות רק היכי שקרה דמיחה בקטנותו ועמד במחאתו יכול למחות

גם לפמ"ש הר"ן בתי' שני אי נמי כי אמרינן כיון שהגדיל שעה ולא מיחה שוב אינו יכול למחות היינו שנהג בדת יהודית. ג"כ יש לומר דשפיר אם לא הוי רב הונא אשמעינן דזכות הוא לו ה"א דחובה הוא לי' משום בהפקרא ניחא. ואי דיכול למחות דלמא ישכח וינהג שעה אחת מנהג יהודית כשיגדיל דשוב אינו יכול למחות

ובזה יש ליישב מה שהקשה הריטב"א בכתובות אמאי לא מייתי הש"ס סייעתא לרב הונא מן העומדים בסיני שהיו כמה קטנים שנכנסו לשם תחת כנפי השכינה והטבילן ומלן והזו עליהן. כדאמרינן בכריתות (דף ט') דכתיב ככם כגר יהי' לכם. ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים. וגם אמרינן ביבמות (דף מ"ו) אין הזאה בלא טבילה. ומש"כ הריטב"א לתרץ זה דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם וניחא להו במה דעבדו אבוהון. תמוה דהא הי' כמה קטנים יתומים כדאמרינן במדרש דבשלשה ימי אפילה מתו רשעי ישראל. א"כ נשארו יתומים קטנים. גם אי אפשר בלא"ה דלא הוי יתומים קטנים וע"כ דמלו ואטבלינהו ע"ד ב"ד. ותי' שני שכתב ותו דאלו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם בבריתו מקטנותם אין זה אלא גמר גירות עכ"ל. ג"כ קשה לי דא"כ הא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ט) את בריתי היפר לרבות בני קטורה דחייבין במילה וע"כ קטן מבני קטורה דאתי להתגייר ע"כ דמטבילין אותו ע"ד ב"ד. דעיקר קבלות המצוה הוי בעת הטבילה כמו באשה נכרית שבאתה להתגייר. ואע"ג דכבר נימולו בעי לאטבלינהו לקבלות המצות. ואי נימא דמקרי חובה משום בהפקירא ניחא לי' א"כ בני קטורה קטנים לא יקבלו להתגייר אם אינו יכולין לטבול ע"ד ב"ד. ורב הונא דאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משמע דכל גרים אפי' מבני קטורה אי נימא דבהפקירא ניחא לי' דהוי חובה אין מטבילין ולא אמרינן דהוי גמר גירות ועוד דא"כ דנימא דזהו הוי רק גמר גירות בבני קטורה יכולין לטבלינהו. אפי' דלא נימא דזכות הוא לו. א"כ אמאי לא דחי הגמ' דקאמר לימא מסייע לי' מהא דהגיורת והשפחה שנפדו ונתגיירו פחותות מבני שלש שנים מאי לאו דאטבלינהו ע"ד ב"ד נימא דמיירי בבנות קטורה דיכולין לטבול דהוי גמר גירות. ועוד כי תי' הריטב"א דזרע אברהם שאני משום שכבר נצטוו על המילה א"כ הוי גמר גירות. ביתומות קטנות דאטבלינהו מאי איכא למימר וע"כ דאטבלינהו הני יתומות ע"ד ב"ד א"כ הוי סייעתא לרב הונא מדאשכחן בסיני

ולפמ"ש א"ש דהא דבעי רב הונא לאשמעינן דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד דלא נימא דהוי חובה משום עכו"ם בהפקירא ניחא לי' אע"ג דהשתא דהוי קטן לא הוי חובה כלל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצויין להפרישו אלא משום כשיגדיל וכיון שהגדיל שעה ולא מיחה שוב אינו יכול למחות קמ"ל דבקטן דלא טעים טעמא דאיסורא לא אמרינן בהפקירא ניחא לי' והוי זכות לו. א"כ בעומדין בסיני דאמרו במדרש כשאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר היצר הרע מביניהם (וזהו שאמרו בשבת (דף פ"ח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. הוא נתקע בהן אהבת ד' למצות עשה כנגד נעשה. ויראת ד' על מצות נ"ח כנגד נשמע. וכשחטאו בעגל ניטלה מהן). ליכא סברא כלל דניחא להו בהפקרא כשיגדילו. דהתם במעמד הר סיני לא הוי חובה כלל. ע"כ ניחא הא דאטבלינהו ע"ד ב"ד כיון דליכא חובה כלל. ורב הונא לא קאמר בעכו"ם קטן שבא להתגייר דס"ד דהוי חובה משום בהפקירא ניחא לי' דמשיגדיל לא יוכל למחות כיון שיהי' שעה אחת ביהודית קמ"ל הני מילי בגדול דטעים טעם דאיסורא אבל קטן דלא טעים טעמא דאיסורא זכות הוא לו והוא נכון

ולענ"ד אפשר לומר בזה דהרמב"ן הביאו הר"ן כתב הא דהשמיט הרי"ף הא דרב יוסף אם הגדילו יכולין למחות. דהרי"ף מפרש הא דרב יוסף לגר שנתגייר ובניו עמו אבל לרב הונא דאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אינו יכול למחות שאם כן מה כח ב"ד יפה ואינו מתחוור עכ"ל. ואני מוסיף על דברי הרמב"ן דליכא למימר הכי אפי' בגר שנתגייר עם בניו כיון דכל עניני הגר בין מילה וטבילה וקבלות המצות צריך שיהי' בפני שלשה הכשרין לדון כדאיתא ביבמות (דף מ"ו) משפט כתיב ביה. ומבואר ביו"ד (סי' רס"ח סעי' ג') א"כ הוי גם בזה מעשה ב"ד ואמרינן בזה מה כח ב"ד יפה ואינו יכולים למחות. ועוד דא"כ מאי אותיבו עלה אביי ורבא מהא דגיורת שנתגיירו פחותות מבני שלש שנים נימא דמיירי בגר שנתגייר על דעת ב"ד דאינו יכולין למחות גם לרב יוסף

לכן נראה דטעמא דהרי"ף דלכאורה קשה מאי הוצרך רב יוסף לאשמעינן דאם הגדילו יכולין למחות. כיון דהא דמטבילין להו על דעת בית דין משום דזכות הוא להן וזכין לאדם שלא בפניו. הא גם במתנה היכי דמזכה ע"י אחר כששמע יכול לומר דלא ניחא לי'. ועי' בב"ב (דף קל"ח). וע"כ דרב יוסף אזיל לשיטתי' בגיטין (דף ל"ג) גבי התקין רבי גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם. ופליגי בברייתא ביטלו מבוטל דברי רבי רבי שמעון בן גמליאל אומר ביטלו אינו מבוטל שאם כן מה כח ב"ד יפה. וגם פליגי באומר לעשרה כתבו גט לאשתי רבי ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה דרבי סבר יכול לבטל זה שלא בפני זה. ורשב"ג אומר אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה. אמר רב שמואל בר יהודא שמעית מיניה דרב אבא תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי כרבי והי כרשב"ג אמר רב יוסף נחזי אנן דכי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה רבי כדברי חכמים (גבי שומת הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות דמכרן בטל) אמר לפניו רבי פרטא כו' א"כ מאי כח ב"ד יפה וחזר רבי ועשה כרשב"ג. ומדהא כרשב"ג הך כרבי. א"כ ס"ל לרב יוסף אפילו באיסורא בגט אם ביטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה. על כן איצטרך רב יוסף לאשמעינן הכא דלא נימא ג"כ הכא מה כח ב"ד יפה ע"כ אינו יכולין למחות כמו דס"ל לרב נחמן ביתומים שבאו לחלק בנכסי אביהן דב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין חלק יפה והגדילו אינן יכולין למחות. ורב יוסף אינו מחלק בין ממונא לאיסורא. ע"כ אשמעינן הכא רב יוסף דהכא אם הגדילו יכולין למרות. ולא אמרינן בזה מה כח ב"ד יפה. אבל לרבא דאמר רב נחמן הלכה כרבי בשתיהן (גבי שום הדיינים שפחתו שתות וגם בביטלו מבוטל דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה) אלא בממונא דלא טעו כמו ביתומים שבאו לחלוק דב"ד מעמידין להן אפוטרופוס דאינו יכולין למחות אח"כ דהוי ממונא דלא טעו. ועי' בתוס' שם ד"ה התם ממונא דמדמינן איסורא לממונא דטעו ע"ש וכן פסק הרי"ף שם. א"כ לא הוצרך הרי"ף להביא הא דרב יוסף אם הגדילו יכולין למחות דפשיטא הוא דדמי למזכה מתנה ע"י אחר כששמע יכול לומר דלא ניחא לי' ואפי' בממונא דטעו לא אמרינן מה כח ב"ד יפה. לא הביא הרי"ף הא דרב יוסף דלדידי' דפסק דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה פשיטא דהגדילו יכולין למחות

עוד אפשר לומר בזה דיש להבין טעמא דאביי ורבא דאותבי עלי' דרב יוסף וס"ד דלא אמרינן אם הגדילו יכולין למחות דהא היכי דזכין לאדם שלא בפניו אח"כ כששמע יכול לומר לא ניחא לי במתנה זו ובטל המתנה למפרע וחוזר לנותן א"כ ה"נ בקטן כשלא בפניו הוי אח"כ כשיגדיל יכול לומר לא ניחא לי בהא זכי'. וע"כ צ"ל דסברי שאני מתנה דהוי קצת חובה דשונא מתנות יחי' כמ"ש רבינו ירוחם הביאו הסמ"ע בחו"מ (סי' קצ"ה ס"ק י"א) וכ"כ הרשב"ם בב"ב (דף קל''ח) בד"ה