ברית יעקב חלק א קמ

ואפשר ליישב לפמ"ש הט"ז (שם ס"ק ס"ג) לחלק. דדוקא היכי שיש שעבוד ממון אמרינן אתי הקדש או קונם מפקיעין מידי שעבוד כיון דיכול לסלק לשעבודא בזוזי. ע"כ אמרינן גבי קונם מעשי ידי לפיך דיפר אעפ"י שהיא משועבדת לו. משום שמא יגרשנה דקונמת מפקיעין מידי שעבוד דיכולה לסלק בעד מעשי ידיה במעות אלא דרבנן אלמוה לשעבודא דבעל וע"כ אינו מתחיל האיסור בעודו תחתיו. מ"מ מהני לכל הפחות אחר שתתגרש. ע"כ יפר משום דהוי דברים שבינו לבינה. אבל היכי שיש לו שעבוד הגוף ואינו יכול לסלק בזוזי כגון באומרת הנאת תשמישי עליך שגופה משתעבד לבעל לתשמיש או לרחוץ פניו ידיו ורגליו שהוא משום חיבה. ואי אפשר להסתלק בזה בזוזי כמו במעשי ידיה. לא מהני קונם או הקדש להפקיע מידי שעבודו ולהפקיע חובו. ע"כ באומרת הנאת תשמישי עליך א"צ להפר עי"ש. וכ"כ בתשו' מוהרי"ט (ח"ב סי' ה') עי"ש

וא"כ א"ש דאע"ג דגבי בע"ח דאסר נכסיו לכל העולם. דמהני קונם כללי לבעל שעבוד ב"ח או בהא דאיצטלא דפרסוהו אמיתנא. דכה"ג אפשר לסלוקי בזוזי. ועי' בתוס' גיטין (דף מ"א) ד"ה הקדש חמץ ושחרור וקונמות מפקיעין מידי שעבוד. רק דאלמוהו רבנן לשעבודא דבע"ח אמרינן דקונם כללי מהני לבטל שעבוד חברו. אבל באומרת הנאת תשמישי על כל העולם דכה"ג אי אפשר לסלוקי בזוזי אפילו בכולל לא מהני להפקיע שעבוד חברו. והא דמייתי הט"ז ראי' ממעשי ידיה דאומר יקדשו לעושיהן. דהוי כולל לכל העולם ואפ"ה כריך והא משעבדא לבטל. (ולהתוס' דס"ל דמהני כולל להפקיע מידי שעבוד ע"כ מיירי התם באומרת יקדשו ידי לפיך) והתם יכול לסלוקי בזוזי. משום דהתם לפי הס"ד דש"ס דלא נחית לחלק בקונמות מפקיעין מידי שעבוד והוי ס"ל אע"ג דיכול לסלוקי בזוזי ולא הוי רק שעבוד ממון. ואפ"ה לא מהני כולל להפקיע שעבוד וע"כ דלא מהני כולל להפקיע שעבוד. והתוס' בכתובות מיירי לפי המסקנא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ממון כתבו לחלק דבקונם כללי מהני להפקיע שעבוד

וא"כ בשבועה שלא לפרוע לב"ח דלא חלה השבועה כיון דמשועבד לאחרים. דמי להנאת תשמישי עליך דלא חלא כלל להפקיע מידי שעבוד א"כ אפילו בכולל לא מהני השבועה להפקיע שעבוד דב"ח

אך יש לתמוה על הט"ז מדברי הפוסקים ביו"ד (סי' רכ"א סעי' ז'). דמשכיר יכול לאסור בקונם על השוכר ביתו המושכר לו וכמ"ש הר"ן בנדרים (דף מ"ה) ר"פ השותפין. דזהו טעמא דרבנן בשותפין שנדרו הנאה זה מזה. דאסורין לכנס בחצר משום דכ"א יש לו קנין הגוף וקנין שעבוד בחלק חברו וקסברי רבנן דקונמות מפקיע מידי שעבוד וכן המשכיר על השוכר עי"ש. א"כ דהתם לא יכול המשכיר לסלק להשוכר בזוזי וכן השותף לחברו ואפ"ה חל הקונם להפקיע מידי שעבוד. א"כ ע"כ מוכח מדברי התוס' דקונם כללי מפקיע מידי שעבוד. וע"כ כדברי הב"ח והפרישה והש"ך דגם באומרת הנאת תשמישי לכל העולם חל הכולל וצריך להפר חלקו משום שמא יגרשנה דגם בזה חל הנדר רק אלמוהו רבנן לשעבודא בעודו תחתיו. א"כ גם בנשבע שלא לפרוע לב"ח מהני כולל לבטל שעבודו אלא דיש לחלק דשאני קונמות דמהני להפקיע השעבוד רק מטעם דאלמוהו רבנן לשעבודא דבעל או דבע"ח לא מהני הקונם דכ"א יפקיע מבע"ח. והיכי דהוי קונם כללי דמפקיע לכל העולם. דכה"ג לא חיישינן שיפקיע מבע"ח לאסור לכל העולם. לא אלמוהו רבנן כה"ג שעבודו דבע"ח. אבל בשבועה לא חיילי כלל להפקיע שעבוד מדינא. דהוי הרעת אחרים. אפי' בכולל לא מהני להפקיע שעבוד חברו. וא"ש קושית הש"ך בחו"מ על תשו' הרא"ש. דלא חלה כלל אפי' בכולל להפקיע שעבודו כמ"ש: סימן סד תשובה לרב אחד מקראקא

בדבר שאלתו כי בעיר קראקא מצויין תינוקות שהם ירוקים או אדומים קודם המילה שדינו שאין מלין אותו עד שיבלע בו דמו או עד שיפול בו דמו אי צריך להמתין ז' ימים מעת לעת מעת שיבלע או יפול דמו דהוי כעין חולה שחלצת חמה דהוי חולי הכולל כל הגוף או לא בעי המתנת זיין ימים כי מצא כתוב בס' יד הקטנה (סי' י"ד) שכתב בפשיטות שצריך להמתין ז' ימים. ספר זה לא ראיתיו ולא שמעתיו. והנה מגמ' דשבת (דף קל"ד) האי ינוקא דסומק דאכתי לא אבלע ביה דמא לשתהא לי' עד דאיבלע בי' דמא ולמהליה. משמע דתיכף דנבלע דמו מחוייב למוהלו. וכן בעובדא דרבי נתן דאמר לה המתינו לו עד שיבלע בו דמו. מוכח דא"צ להמתין כלל. דאל"כ הי' לרבי נתן להזהיר את האשה שתמתין שבעה ימים מעת לעת מעת שיבלע בו דמו. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"א מה' מילה ה' י"ז) קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין עד שיפול בו דמו ויחזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים. וכן אם הי' אדום ביותר כמו שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים מפני שזהו חולי וצריך להזהר בדברים אלו הרבה. וכתב הב"ח (ביו"ד סי' רס"ג) לדייק למה הוסיף הרמב"ם קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק דאפילו לא נמצא ירוק אלא ביום השמיני שלו ובו ביום חזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים מלין אותו מפני שזהו חולי וכשעבר החולי מלין אותו מיד כמו שנתבאר בסי' הקודם עכ"ל. והא דכתב הרמב"ם שזהו חולי ליתן טעם שצריכין להזהר שלא למולו קודם שיפול בו או נבלע בו דמו. אבל לא הוי כחולי שכולל כל הגוף שצריך להמתין שבעה ימים מעת לעת. אלא דהוי כמו חולי שאין למול בשעה דכאיב לו עיני'. ועוד הדבר מפורש ברשב"א בחידושיו ביבמות (דף ע') שכתב לחלוק על ר"ת דס"ל דערל שמתו אחיו מחמת מילה דמדינא לא מהיל הרי זה אוכל דערלות שלא בזמנה היא ואינה מעכבת. ול"ד לטומטם דאינו אוכל שאפשר שיוקרע ובר מימהל הוא. וגם קטן שחלצתו חמה כיון שאם לא חלצתו חמה בר מימהל הוא. והרשב"א כתב דערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי דלמא עכשיו יבריא ובלע בו דמו'. או יתחלפו סימניו ויתחייב למול. ועדיף מחולי שחלצתו חמה דהא אי אפשר למולו עד שביעי להבראתו. וזה אפשר שיהי' בר מימהל עכשיו שיבריא ויבלע בו דמו וחייב למול מיד עכ"ל. וכן נראה מדברי הגאון שהביא הרשב"א (שם דף ע"א) בד"ה והא דרב פפא. והכא אשכחן לגאון ז"ל דכתב כך ראיתי כל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי ובין מחמת דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא. ואי מחמת חולי כבר שנינו חלצתו חמה נותנין לו שבעה ימים להבראתו. אי מחמת דבר אחר כדתניא אמר רבי נתן פעם אחת כו' הלכך כל קטן שהוא מצטער או כחוש בעצמו ממתינין לי' עד שיבריא עכ"ל. והוא דברי הגאון שהביא הנימוקי יוסף ע"ש

והנה אודיע למעכ"ת מה דקשה לי בדברי ש"ע יו"ד (סי' רס"ג סעי' ג') הוא הדין אם מלה בנה ומת מחמת מילה וגם אחותה מלה בנה ומת מחמת מילה גם שארי אחיות לא ימולו בניהן. והוא מדברי הרא"ש ביבמות (דף ס"ד). א"כ דמי אחיות לאשה עצמה דבתרי זימני הוי חזקה גבי מילה דקיי"ל כרבי. דהא התם ביבמות דקאמר דלמא הא קמ"ל דאחיות מחזיקות אמר רבא השתא דקאמר אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין. והוא דאתחזק תלתא זימני אבל תרי זימני אקראי בעלמא הוא. וכתב הנימוקי יוסף אע"ג דרבא כרבי ס"ל שאני הכא דאפילו רבי מודה במשפחה שלא לחוש רק בתלתא זימני. א"כ גם גבי אחיות לא הוי לן למיחוש רק בתלתא זימני. וזה שדחי בגמ' ודלמא הא ממ"ל דאחיות מחזיקות ובזה בעי ג"כ לכ"ע תלתא זימני. וכמו דמסיק רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין והוא דאתחזק תלתא זימני. ואין לומר דוקא גבי מילה אמרינן אם מת גבי שני אחיות בניהם מחמת מילה משום דהוי מילי דסכנתא דקיי"ל כרבי אבל נכפה ומצורע בעינן תלתא זימנין. דהא בתשו' הרא"ש הובא באע"ז (סי' קי"ז) כתב דבאשה נכפית איכא סכנתא. ועי' בחמ"ח באע"ז (סי' קי"ז ס"ק י"ט). וגם אין לחלק דדוקא באחיות סגי בתרי זימני ובמשפחה שאינו אחיות קאמר דבעינן תלתא זימני. וזהו דחידש רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין אפי' אינן אחיות והוא דאתחזיק תלתא זימני. אבל באחיות סגי בתרי זימני כמו באשה עצמה. וכ"מ מדברי הרא"ש שכתב ולאו דוקא באשה עצמה ה"ה באחיות כדאמר ר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן מעשה בארבעה אחיות שלישית שמלה בנה ומת רביעית באתה לפני רשב"ג ואמר לה אל תמולי. וכיון דקיי"ל במילה ונשואין כרבי ה"ה באחיות