ברית יעקב חלק א קלח

כה"ג הוי כולל. דמשום שבועתו אם שתה פ"א בכל יום או עשה פ"א מכל הני יצא ידי שבועתו ואח"כ כשאמר הריני נזיר אסור בכל הני לעולם כל שלשים יום. דזה אינו דכבר כתבנו למעלה דכה"ג לא הוי כולל דכיון דע"כ צריך לקיומי שבועתו ולא משכחת רווחא דחיילא. דלא היה השבועה ע"ד היתר כמו בנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח. דלא אמרינן דהוי כולל דמשום חיוב מצוה סגי בכזית ומשום שבועתו אסור בכל זיתים דלאו מצוה נינהו

אלא דפשטא דשמעתתא לא משמע הכי רק על שבועה שאשתה לחודי בעי קרא לרבויי דנזירות חלה עליו. גם מדקאמר הגמ' ואיבעית אימא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור. ואתי קרא מיין ושכר יזיר היכי דנשבע שלא לשתות כוס זה ואח"כ אמר הריני נזיר דבלאו קרא לא הוי חייל איסור נזירות על איסור שבועה קמ"ל קרא דעובר ג"כ בל יחל דנזירות כפי' התוס' שם. ולא קאמר בתי' קמא דגמ'. לאסור יין מצוה כיין הרשות כגון שאומר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר. דר"ש לית לי' איסור כולל. ע"כ בעי קרא לרבויי דנזירות חל על שבועה שאשתה. וע"כ משום דבתי' קמא דגמ' אע"ג דנימא דאיסור כולל חיילא על שבועה אפ"ה מבעי קרא. וע"כ משום דכולל לא מהני לבטל איסורין אפילו בשב ואל תעשה לא חיילא שבועה בכולל. (שוב מצאתי בתשו' ש"א (סי' ס"א). כתב להוכיח מסוגיא זו דנזיר דש"ס דידן פליג על הירושלמי וס"ל אפילו בכולל לא חיילא לבטל מצות עי"ש. ולפמ"ש א"ש דיש לחלק בין מצ"ע. דלעבור על איסור ל"ח אינו חיילא בכולל אע"ג דחייל בכולל לבטל מצ"ע]

אך אכתי יש לדחות ראי' זו אע"ג דכה"ג חיילא ג"כ בכולל על איסור שבועה בשב ואל תעשה. מכל מקום בנזירות ה"א דלא חיילא ומותר לשתות יין שנשבע לשתות. משום דה"א דילפינן ק"ו מטומאה כמו דאמרינן לקמן בנזיר (דף מ"ד). דפריך הש"ס ויין מותר מכללו. ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה. יין שאינו סותר אינו דין שמותר מכללו. היכי שנשבע מתתילה לשתות כפי' התוס' שם והמפרש. ומשני אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות. א"כ שפיר בעי קרא לרבויי דה"א דיין מותר מכללו ק"ו מטומאה: סימן סג

אולם קשה לי הא דאיתא ביו"ד (סי' רט"ו סעי' ה'). הא דנדרים חל על דבר מצוה דוקא במצות עשה בין שיש בה עשה גרידא ובין שיש בה עשה בקיומא ול"ת בביטולו כו' אבל מצות לא תעשה דעלמא אינו חל בין בביטולו ובין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו. כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת. דהיינו משום בל יחל דשבועה. וכן אם אמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת. דאמאי אינו חייב אלא אחת בהא דאמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר דהא הוי כולל נזירות על שבועה שלא אשתה מגו דחייל איסור נזירות על חרצנים וזג חל נמי על מה דנשבע שלא לשתות יין וכן מוכח בנזיר (דף ד') דקאמר איבעית אימא רבי שמעון לית לי' איסור חל על איסור כפי' התוס'. דאי לאו קרא ה"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירא. מיין ושכר יזיר אם נשבע שלא לשתות ונדר בנזיר ועבר ושתה דלקי תרתי משום שבועה ומשום נזירות וע"כ דלרבנן דס"ל איסור כולל דחל על איסור לא מבעי קרא להכי. היכי דנשבע שלא לשתות וחזר ואמר הריני נזיר דבלא"ה חייל משום כולל כמ"ש. א"כ היכי כתב הב"י היכי דנשבע שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר דאינו חייב משום נזירות

ואולי אפשר לומר בזה דזה לא הוי כולל. דלא דמי לכל איסור כולל דעלמא דאמרינן מגו דאתסר בהאי משום איסור זה חל נמי על איסור שהי' מתחילה אסור עליו משום כולל. כמו בשור הנסקל בחולין (דף ק') דחייל נמי על איסור גיד הנשה איסור נבלה. דיש איסור נבלה דשור הנסקל בלא איסור גיד כמו עוף שהמית את האדם דליכא בי' איסור גיד הנשה. ע"כ אמרינן היכי דנסקל השור דחייל איסור נבלה על הבשר חייל נמי על הגיד. וכן חל איסור נבילה דשור הנסקל על חלב בכולל. משום דמשכחת איסור שור הנסקל בחיה דחלבו מותר. ע"כ אם אתי איסור שור הנסקל דכולל הבשר לחול גם אגיד הנשה וחלב דאיסור שניתוסף משום כולל לא תלי רבאיסור שאסור מכבר. משא"כ כולל דחרצנים וזג. אי אפשר למתסר לחודי משום איסור נזירות רק משום דאמר הריני נזיר דאסור ביין אסור גם בחרצנים וזג. א"כ כשאמר הריני נזיר הוי כנשבע פעם שנית על היין דלא חל איסור נזירות על איסור שבועה שנשבע מכבר שלא לשתות יין. והתוס' בנזיר שכתבו בנשבע שלא לשתות וחזר ואמר הריני נזיר דלרבי שמעון דלית לי' איסור כולל קמ"ל קרא דחייב תרתי משום שבועה ונזירות ולרבנן דס"ל איסור כולל לא מבעי קרא להכי דממילא חייב תרתי משום דהוי איסור כולל ולא מבעי קרא להכי. מיירי דנשבע שלא לשתות יין היום או דנשבע שלא לשתות כוס זה ואח"כ אמר הריני נזיר דהוי כולל מגו דחייל אשארי ימים או על שארי כוסות חל נמי על כוס זה. ובש"ע מיירי דאמר שלא אשתה יין סתם ואח"כ אמר הריני נזיר לא הוי כולל

אך נראה לי להביא ראי' מירושלמי דנזיר (פ"ו ה' ה') חומר היוצא מן הגפן מטומאה ותגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו. וטומאה ותגלחת הותרו מכללו בתגלחת מצוה ובמת מצוה. הוי בעין מימר בארבעה כוסות של יין. (פי' בזה לא הותרו מכללו היוצא מן הגפן. אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר. אשתה את מימר לא ישתה (בתמיה דכה"ג לא חלה נזירתו עליו, כיון דכבר נשבע מתחילה). והא הירושלמי בשבועות (פ"ג ה' ד') בעצמו ס"ל בנשבע שלא אוכל מצה סתם חיילא בכולל לבטל מצ"ע של מצה. א"כ ה"נ נזירות הוי כולל תחול על הא שנשבע מתחילה שישתה. וע"כ דדוקא במצות עשה מהני כולל לבטל מצ"ע אבל לבטל איסור ל"ת לא מהני כולל: וכן היכי דנשבע לקיים מצות ל"ת מהני כולל. כדאיתא בירושלמי (פ"ק דנזיר ה' ב') הריני מיין של ערלה לא אמר כלום (וט"ס בירושלמי מיץ של ערלה וכן איתא ברמב"ן במלחמות פ"ג דשבועות) חבריא אמרין מחלוקת כרבי שמעון דתנינן תמן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון פוטר אמר רבי זעירא בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו שאין שבועות חל על איסורין וכאן בכולל אנן קיימין. (א"כ לרבנן חיילא איסור נזירות בכולל גם על יין ערלה דחייב משום לא יחל דברו). אבל לבטל איסור ל"ת לא מהני כולל, ואע"ג דנדרים חלין על שבועה דהוי איסור ל"ת אם נשבע שיאכל ככר זו ואח"כ אסר עליו בקונם כמ"ש הר"ן בנדרים (דף י"ח). ומבואר כן בש"ע יו"ד (סי' רט"ו סעי' ה') דנדר חל על מי שנשבע שישן או ישתה אעפ"י שיש ל"ת בביטולו. מכל מקום שאני שבועה בכולל מנדרים דנדרים ילפינן מקרא דאף לחפצי שמים לא יחל דברו כדאמרינן בנדרים (דף י"ז). א"כ גם כה"ג דהוי איסור ל"ת בשוא"ת רק מחוייב לעשות זה אמרינן דחל הנדר. משא"כ בשבועה דילפינן מקרא דמיחל הוא לחפצי שמים. משום דשבועה מתסר נפשיה אחפצא. וכיון דמשועבד הוא לעשות מצוה. אינו יכול לאסור נפשי' בשבועה כמבואר בנדרים שם הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. והא דחידשו בירושלמי דשבועה בכולל חל אפי' לדבר מצוה מגו דחל ארשות חייל נמי על מצוה ודמי' לנדרים מסברא הוא דחדשו זה. א"כ שפיר יש לחלק בזה דלא מהני כולל רק לבטל מצ"ע דקילא. אבל ל"ת דחמירא אפילו בשב ואל תעשה לא מהני שבועה בכולל. ואמרינן בזה דשפיר מיחל הוא לחפצי שמים ואינו נשבעין בכולל לעבור על דברי תורה באיסור ל"ת

וקשה לי בירושלמי דנדרים (פ"ב ה' ג'). אבימי אחוי דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מבדיקינה. היו לפניו חמשה. ככרים. ואמר שבועה שאוכל ככר זו (שאסר עצמו בשבועה שלא אוכל ככר זה). וחזר ואמר שנים אלו וחזר ואמר שלשה אלו וחזר ואחר ארבעה אלו וחזר ואמר חמשה אלו ואכל את הראשון מהו. אמר לי' חייב על כל אחת ואחת. (היינו על הראשון משום חמשה שבועות) אמר ליה אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה. מכן ואילך כמיחל שבועות על