ברית יעקב חלק א קלז

אך אפשר לומר דהא דכתבו התוס' והר"ן דוקא בשב ואל תעשה חייל בכולל. דומיא דנשבע שלא לאכול מצה אבל בקום ועשה לא חיילא. לאו דוקא הוא דה"ה בשב ואל תעשה דאיסור לא תעשה לא חיילא בכולל. ודוקא במצות עשה דנקט הירושלמי שלא לאכול מצה או שלא לישב בצל סוכה חיילא בכולל. אבל על איסור ל"ת לא חיילא אפילו בכולל. כגון דנשבע מתחילה שיאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל ענבים ותאנים לא אמרינן מגו דחייל אענבים חיילא נמי אתאנים דלא מהני שבועה בכולל לעשות איסור לעבור על שבועה ראשונה. אע"ג דעל שבועה ראשונה יעבור בשב ואל תעשה אם לא יאכל אפ"ה אינו מועיל שבועה בכולל לבטל ל"ת לעשות איסור לא חיילא ע"ז השבועה כלל. ואע"ג דהאיסור הוא ל"ת דמחוייב לעשות ואסור להיות בשב ואל תעשה. ודומה למצות עשה. מכל מקום חמירא ל"ת אפילו ל"ת שאין בו מעשה ממצות עשה. ואף באיסור דליכא רק לאו הבא מכלל עשה ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא. מכל מקום לא מהני שבועה בכולל לבטל איסורין. וגם כה"ג לא אמרינן לחטוא וקיים שבועתך. דחילוק יש בין ביטול מצות עשה לאיסור ל"ת אפילו היכי דהל"ת הוא דמחוייב לעשות ולא להיות בשב ואל תעשה. וראי' דעוסק במצוה פטור מן המצוה לא מהני רק גבי מצות עשה. אבל גבי איסור אפי' היכי דהאיסור הוא בשב ואל תעשה כגון היכי שנשבע לילך למקום פלוני ואח"כ קרה לו טרדה דמצוה לא אמרינן כיון דעוסק במצוה פטור מן המצוה אינו מחוייב לקיים שבועתו ולהיות בשב ואל תעשה. והתוס' והר"ן קושטא דמלתא נקטי דהכא בנשבע שיאכל נבילות ושחוטות דהוי קום ועשה לעבור בידים על ל"ת דנבילה. אך לדינא מודו לחלק דהירושלמי מיירי רק ממצות עשה. והכא דמיירי בל"ת לא חיילא בכולל א"כ לפ"ז כה"ג בנשבע שלא יאכל שבעת ימים דהוי איסור ל"ת דהשמר לנפשך דכל מקום שנאמר השמר פן ואל הוי איסור ל"ת כדאמר רבי אבין אמר אילעי בעירובין (דף צ"ו). א"כ לא חיילא אפי' בכולל היכי דנשבע בפרטא על שבעת ימים לכל יום ויום דלא מהני כולל לבטל איסורין

ובזה א"ש דברי הרמ"א ביו"ד (סי' רצ"ו סעי' ה') שכתב והא דשבועות חלין על דבר מצוה היינו דוקא במצות עשה אבל מצות ל"ת לא. וכתב הש"ך לשון הרמ"א אינו מדוקדק דמשמע הכל תלוי במצות עשה ול"ת וזה אינו דהא הרמב"ם (פ"ה מה' שבועות ה' יוד) כתב אם אמר שבועה שלא אוכל תמרים ונבילות וטריפות ואכל כזית נבילה חייב אף משום שבועת ביטוי דכלל דברים המותרים עם דברים האסורים. א"כ חיילא שבועה בכולל אף על מצות ל"ת. והפוסקים לא כתבו רק היכי דבקום ועשה אינו חלה כגון שיאכל נבילות ושחוטות דאין אומרין לאדם חטא כדי לקיים שבועתך ע"ש. ולפמ"ש א"ש דמזה שהקשה הש"ך מדברי הרמב"ם דחיילא השבועה על נבילה בכולל. לא קשה כלל דשאני התם דהשבועה באה לקיים הל"ת. אע"ג דעל נבילה לחודי לא חיילא שבועה דמושבע ועומד מהר סיני אפ"ה בכולל נבילות ושחוטות חיילא השבועה גם על הנבילה דהוי איסור ל"ת משום שבועת ביטוי. אבל היכי דל"ת נגד השבועה דהשבועה באה לבטל הל"ת כגון מתחילה נשבע שיאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים אע"ג דהוי בשב ואל תעשה אפ"ה אינו חייל בכולל לבטל איסור ל"ת. א"כ דברי הרמ"א מכוונים היטב דמיירי הכא בדברי המחבר נשבע שלא יאכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח. ובדבר נלמד מענינו. דמיירי המצוה נגד השבועה כה"ג חלין בכולל במצ"ע. אבל בל"ת דהוי נגד השבועה בין בקום ועשה ובין בשב ואל תעשה כגון שנשבע שיאכל ככר זה ואח"כ נשבע בכולל אינו חיילא שבועה בכולל לבטל האיסור. ולא מיירי הרמ"א כלל היכי דהשבועה באה לקיים הל"ת כמו בנשבע שלא יאכל נבילות ושחוטות דחיילא בכולל על הנבילה לחייבו משום שבועת ביטוי

[אמנם בתשו' הר"ן הביאו הב"י ביו"ד (סי' רל"ח) מי שנשבע לקדש. אשה כל זמן שיבקשנו פלוני לקדשה מכאן ועד הפסח ואח"כ נשבע שלא יקדשנה. וכתב הר"ן דשבועה שניה חלה בכולל לבטל שבועה ראשונה שמכח שבועה ראשונה אינו מחוייב לקדשה רק כשיבקשנו אותו פלוני. וגם זה אינו מחוייב בשבועה רק מכאן עד הפסח. ובשבועה שניה חלה עליו לעולם אף לאחר הפסח וגם קודם הפסח כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני. א"כ מתוך שחלה השבועה באותו זמן שאינו מושבע לקדשה חלה ג"כ אזמן קודם פסח שמושבע לקדשה דהוי ליה כנשבע שלא יאכל מצה דאסור לאכול מצה בליל פסח. והביאו הרמ"א (בסי' רל"ח סעי' ו'). א"כ מבואר דגם באיסור ל"ת דשבועה חיילא בכולל אח"כ לבטל האיסור בשב ואל תעשה. ועדיפא הי' להש"ך להקשות על הרמ"א (בסי' רל"ו) דכתב על מצות ל"ת לא חיילא בכולל. דהא כתב בעצמו (סי' רל"ח) דנשבע מתחילה לקדשה ואח"כ נשבע שבועה שניה שלא לקדשה דחיילא בכולל לבטל איסור ל"ת דשבועה

ולענ"ד צ"ע בזה לדינא דמאין ידעינן ללמוד זה דחיילא כולל אפי' בל"ת בשוא"ת. דהא הבעל המאור דחה הירושלמי מהלכה מסוגיא דשבועות דאמרינן דלא משכחת הן בכולל דברים מותרים עם דברים איסורים. ואף אם נימא לקיים דברי הירושלמי עם ש"ס דידן סגי בזה לקיים דברי הירושלמי לחלק בין מצות עשה ובין מצות ל"ת

ואפשר דהר"ן בתשו' אזיל בשיטת הרמב"ן והריטב"א דלעולם חיילא שבועה בכולל אפי' באיסור קום ועשה רק קרבן לא מחייב רק בדבר הרשות. הלכך אמרינן דליתא בלא אניח תפילין. וע"כ קאמר הש"ס דליתא בהן בכולל דברים המותרים עם האיסורים דאע"ג דעבר ועשה אינו חייב קרבן. אבל איסור שבועה חיילא. וע"כ אמרינן דמוטב לעבור בשוא"ת מלעבור בקום ועשה. אבל להפוסקים שכתבו לחלק דוקא במצות עשה חיילא בכולל. אבל בנשבע שיאכל נבילות ושחוטות לא חיילא השבועה כלל. אפשר דגם באיסור ל"ת לא חיילא השבועה כלל. ואם נשבע שיאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל ענבים ותאנים לא חיילא בכולל לבטל איסור ל"ת דשבועה. ודברי הרמ"א שהביא בסי' רל"ח (סעי' ו') הא דתשו' הר"ן להלכה ובסי' רל"ו (סעי' ה') דבמצות ל"ת לא חיילא בכולל אינו מדוקדק כמ"ש הש"ך דבשב ואל תעשה חיילא]

ונראה להביא ראי' מסוגיא דנזיר (דף ד') תניא רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיזיר מכולן. ורבנן אמרי אפי' נזר בחד מנהון הוי נזיר. מאי טעמא דרבנן דכתיב מיין ושכר יזיר. ומאי טעמא דרבי שמעון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. ופריך ור"ש נמי הא כתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעיא ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות. ופריך מאי היא קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני אלא כהא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה. ופריך ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות. ולכאורה קשה טובא דמאי פריך ולרבנן מבעי לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות. דהא נזירות על שבועה שאשתה הוי שבועה בכולל. דנזירות כולל כל היוצא מן הגפן חרצנים וזג ותגלחת וטומאה. דנזיר שטימא עצמו במזיד לוקה נמי על לא יחל דברו. כמ"ש הרמב"ם (בפ"ה מה' נזירות ה' כ"א). א"כ לא צריכא קרא לרבויי לרבנן דנזירות חל על שבועה שאשתה דממילא חיילא בכולל נזירות על שבועה שאשתה. ואין לומר דזה הוי מתרי שמות דלא חייל בכולל כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ג) ד"ה איסור כולל הוא. דזה אינו דהתם שארי קרובות הוי משם אחד ואיסור חמותו הוי משם אחר. אבל הכא חרצנין וזג ותגלחת וטומאה הכל מחד איסורא דנזירות. בשלמא לר"ש דמוקי קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות דנזירות חל על שבועה שאשתה לא קשה דהא בלא"ה חייל בכולל ולא מבעי קרא להכי. דר"ש לטעמי' דלית לי' איסור כולל כדאיתא בשבועות (דף כ"ג). אבל לרבנן דר"ש דס"ל דשבועה חייל בכולל קשה מאי מבעי קרא להכי לרבויי דנזירות חל על שבועה שאשתה דבלא"ה חייל נזירות בכולל על שבועה שאשתה. כמו דחייל שבועה שלא אוכל מצה דאסור גם בליל פסח. ולפמ"ש א"ש דלא מהני שבועה בכולל לבטל איסור ל"ת אע"ג דהוי בשוא"ת. א"כ לא הוי חייל נזירות על שבועה שאשתה ע"כ בעינן קרא לרבויי דנזירות חל על שבועה שאשתה

אך אפשר לומר דצריכא קרא לרבויי בנשבע לשתות יין ולאכול חרצנים וזג ולגלח ולטמא למתים כל שלשים יום ואח"כ אמר הריני נזיר דחיילא נזירות על שבועתו. דהשתא לא הוי נזירות כולל דברים אחרים דהא על כל הני נשבע נאסור לעבור משום שבועתו. א"כ ה"א דאין נזירות חיילא על השבועה בעינן קרא לרבויי דנזירות חלה על שבועה דהני. וא"ל דאכתי גם