עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryברית יעקב חלק א

ברית יעקב חלק א קל

Berit Yaaḳov part 1 130 · ברית יעקב חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

ואם יש לה ווסת תולה בווסתה. וכיון שיש לה ווסת דהוי חזקה דאורח בזמנו בא. וחזינן דהיא ראתה ג' פעמים מחמת תשמיש יצאה מרובא דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש. דנתקלקלה וקשה לה תשמיש ע"כ תלינן דהאי דם מחמת מיעוך התשמיש. דלא לסתור חזקה דווסת דאורח בזמנו בא. כיון דאתחזקה לראות מחמת תשמיש ג' פעמים. אמרינן דמן הצדדים בא. אבל היכי דלא אתחזיק לראות מחמת תשמיש ורוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש אמרינן דקרה לה מקרה שראתה דם נדה מן המקור דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש ועדיפא מחזקה דאורח בזמנו בא

א"כ א''ש בנמצא על עד שלו או על עד שלה אותיום. וכן הא דמשמשת בעדים ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. מיירי בכל פעם דחוששת אולי תראה דם. אע"ג דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש דמיירי בעסוקה בטהרות מגו דבעי בדיקה לטהרות דחיישינן שמא תראה ולכתחילה אין לסמוך על הרוב. בעי בדיקה ג"כ לבעלה שמא תמצא דם. ולא נתלי בפ"א דבא מחמת תשמיש. וכן בנמצא על עד שלו או על שלה טמאין וחייבין בקרבן. דאזלינן בתר רובא דרוב נשים אין התשמיש קשה להן ואינן רואות מחמת תשמיש. א"כ האשה שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש דלהמרדכי לא מחזקינן לרואה מחמת תשמיש לאוסרה על בעלה ביש לה ווסת. א"כ במצאה כחם אפי' לאחר זמן אחרי תשמיש. מטהרינן דיש לתלות למפרע דהכתם מחמת מיעוך תשמיש ומן הצדדים בא. כמו דתלינן בכתמים למפרע שבא לה מה דנתעסקה בציפור או עברה בשוק של טבחים. דכיון דאפילו ראתה דם ממש ג' פעמים אחרי תשמיש. להמרדכי תלינן דהאי דם מחמת מיעוך התשמיש ומן הצדדין הוא

ומה שהקשה הב"ח בזה אם אין לה מכה פשיטא דאין לומר מן הסתם דם זה טהור ומן המכה בא. דלמא מקרה קרה לה שרואה דם בין ווסת לווסת. שהרי אפילו מצאה כתם בין ווסת לווסת אם אין לה דבר לתלות בו טמאה. כ"ש ברואה דם ואצ"ל ברואה מחמת תשמיש דטמאה מדאורייתא אם אין לה מכה עי"ש. ולפמ"ש לא קשי' כלל דוקא היכי דאתחזקה לראות מחמת תשמיש ג' פעמים. תלינן אח"כ שלא בשעת ווסת דבא הדם מחמת מיעוך התשמיש ומן הצדדים בא. וגם בכתם מטהרינן באשה זו דתלינן למפרע דבא מחמת מיעוך תשמיש ומן הצדדין בא הכתם. ועוד דהא דמטהרינן הכתם באשה שיש לה ווסת דוקא היכי דשמשה ביתה ולא בדקה החלוק ואח"כ מצאה כתם תלינן דבא הכתם מחמת מיעוך התשמיש. אבל היכי דבדקה אח"כ חלוקה ולא מצאה כתם ואח"כ מצאה כתם. שפיר מטמאינן כיון דכבר בדקה חלוקה ולא מצאה כלום

לכן אע"ג דהפוסקים כתבו דאין לסמוך על המרדכי בזה וצריכה לישב ז' נקיים. משום דרוב הפוסקים מפרשים הא דאם יש לה ווסת תולה בווסתה בשמשה סמוך לווסת. או כפרש"י דאם יש לה ווסת לקלקולה דאינו רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בווסתה ומשמשת בלי בדיקה בין ווסת לווסת. הוא דוקא היכי דמצאה דם גמור כיון דהוי בדיקת עד וחזקה דהרגישה. אבל בכתמים דהוי דרבנן יש לסמוך על המרדכי כמ"ש הש"ך (בסי' קפ"ז). דגם המרדכי לא הקיל אלא שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש לאוסרה על בעלה. דגם רואה מחמת תשמיש הוי רק דרבנן דווסתות הוי דרבנן

אך אעפ"כ אינו נראה לי להקל לטהר האשה מז' נקיים כיון דלרוב הפוסקים הראשונים אין לדינו של המרדכי מקור כלל בגמ'. וכן הש"ך כתב רק דוקא ברואה מחמת תשמיש משום עגונה דאקילו בה רבנן דלא תצא אשה מבעלה יש לסמוך אמרדכי כה"ג ביש לה ווסת. אבל היכי דליכא משום עגונה משמע דיש להחמיר אפי' במוצאת כתם בעי ז' נקיים. גם בנד"ד בלא"ה לא מצאה מתחילה רק כתם בבקר מעת קומה ממיטתה. א"כ לא אתחזקה כלל דהיא רואה מחמת תשמיש א"כ לא מטהרינן הכתם כלל ובעי ז' נקיים. [שוב ראיתי באחרונים בס"ט ובח"ד כתבו ג"כ כעין זה שכתבתי ליושב דברי המרדכי עי"ש]: ראיתי למעכ"ת שהביא מה שהקשה בתשו' נודע ביהודא (סי' נ"ה) לשיטת רש"י בנדה (דף נ"ז) אמר רבי ירמיה מדיפתי. מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן שמא ארגשה ולאו אדעתא אבל אם ידוע לה שלא הרגישה בשעה שראתה טהורה אפילו מדרבנן. א"כ תקשי קושית הגמ' בנדה (דף ג') לטעמא דשמאי דכל הנשים דיין שעתן. משום דאשה מרגשת בעצמה ופריך והא איכא כתמים. לימא תנן כתמים דלא כשמאי. אמר אביי מודה שמאי בכתמים. מאי טעמא בציפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכי אתי. ולשיטת רש"י הא דטמאה מדרבנן היא משום שמא ארגשה ולאו אדעתא אבל אם ברור לה שלא הרגשה טהורה אפילו מדרבנן. אכתי כתמים דלא כשמאי דס"ל אשה מרגשת בעצמה ולא אמרינן לאו אדעתא. וכתב מעכ"ת דא"ש לפמ"ש התוס' בנדה (דף ג') דלהאי לישנא נמי צריך טעמא. דהעמד אשה בחזקתה ואשה בחזקת טהורה עומדת. א"כ טעמא דאשה מרגשת לחודי לא מהני דאפשר שתראה בלא הרגשה. רק מחמת חזקה דהעמד אשה על חזקתה בחזקת טהרה אמרינן שלא ראתה בלא הרגשה. וטעמא דחזקת טהרה הוא משום דאמרינן דלא נשתנה הנוף משהיה כמו שלא ראתה מקודם. אבל בכתמים ליכא למימר הכי. דהוי חזקה דלא נשתנית ומעלמא אתי כיון דבצפור לא נתעסקה ובשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכי אתי. ע"כ מגופא הוי הדם ולא הרגישה. א"כ ע"כ נשתנה הגוף ולא הוי חזקה כלל. א"כ כיון דליכא הכא טעמא דהעמד אשה על חזקתה. משום האי טעמא דאשה מרגשת בעצמה לחודי חיישינן שמא חזיא בהרגשה ולאו אדעתא עכ"ד. ודברים תמוהים הם. כי הא דאמרינן אשה בחזקת טהרה עומדת. לאו משום חזקת הגוף הוא. דעלולה להשתנות לראות דם. אנא משום חזקת היתר הוא. ומצינו חזקות כיוצא בזה. כמו בזרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה מדאורייתא בחזקת פנויה רק מדרבנן לא תנשא כדאיתא בכתובות (דף כ"ג). אע"ג דהשתא אתרע שנזרק לה קידושין. או קבלה קידושין ולא ידעינן אי שוה פרוטה או לא וכן בנתנה היא ואמר היא בקידושין (דף ה') כתב הר"ן שם מדאורייתא מוקמינן בחזקת פנויה ואסורה רק מדרבנן. וכן בכתובות (דף ט') גבי פ"פ ספק אונס וספק רצון הקשו התוס' ונוקמי בחזקת היתר עי"ש. וכן בספק בהרת קדמה לשער לבן. דטיהר רבי יהושע משום דאוקמינן אחזקה אע"ג דהגוף נשתנה. וע"כ משום חזקת טהרה דגופה מוקמינן דלא הי' בו נגע ועי' בתוס' כתובות (דף ע"ו). וכן בזב ספק חזאי באונס דלא מטמא או לא. טהור. א"כ ה"נ דאמרינן אשה בחזקת טהורה עומדת נימא דלא הרגישה. משום חזקת היתר שהיתה טהורה. ועוד דהתוס' לא כתבו כי איצטריך נמי להאי לישנא טעמא דהעמד אשה על חזקתה משום דלחולין לכ"ע דיה שעתא משום דמוקמינן בחזקת טהורה. אלא קאמר האי טעמא דמרגשת דלא לעביד סייג לקדשים. ולא כמ"ש בשם התוס' משום דאפשר דארגשה ולאו אדעתה. ולענ"ד לא קשה כלל קושיית הנו"ב לשיטת רש"י. לפמ"ש רש"י דהקושיא מכתמים לשמאי הוא מדמטאין כתמים למפרע עד שעת בדיקת חלוקה ולא היה כו כתם או עד שעת כיבוסה וכפי' המהרש"א. דמכאן ולהבא דאית ליה עיקר בדאורייתא מודה שמאי דלא אמרינן אשה מרגשת בעצמה. אלא אטומאת מעל"ע דמטהר שמאי משום אשה מרגשת בעצמה. ה"נ גבי כתמים לגבי לטמא למפרע נימא לאו מגופה הוא הואיל ואשה מרגשת. ומשני מודה שמאי בכתמים מאי טעמא בצפור לא נתעסקה. האי דם מהיכי אתי. ליכא לטהר למפרע מדלא הרגישה כבר דהשתא נמי לא הרגישה. וע"כ דחיישינן מכאן ולהבא שמא ארגשה ולאו אדעתה. א"כ ה"נ למפרע כמו כן יש לחוש דלמא ארגשה ולאו אדעתא. דדווקא היכי דמצאה השתא דם בבדיקת עד דהשתא י"ל דהרגישה רק היא סבורה דהרגשת עד הוא כמ"ש רש"י אמרינן דלמפרע לא מטמאינן מדלא ארגשה. אבל בכתמים דלא בדקה וע"כ חיישינן שמא ארגשה ולאו אדעתא מכאן ולהבא. ה"נ למפרע חיישינן דלמא ארגשה ולאו אדעתא. וכה"ג כתב הרשב"א בחידושיו בד"ה האי דם מהיכי אתי. קשה לי כיון דשמאי ס"ל דכל הנשים מרגישות בעצמן. לימא דלמא נתעסקה בצפור או עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא. ונראה לי דשאני הכא כיון דע"כ צ"ל דנתעסקה בציפור או עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא. וכיון שכן אף אתה אומר שמא הרגישה ושכחה