ברית יעקב חלק א קכח

בא להעיד בתרתי על השוחט לפוסלו דהוציא טריפה מת"י ומפסלי' מחזקת כשרות דידיה. וגם מעיד על הבהמה שהיא אסורה שלא נשחטה כהוגן. וכיון דלא מהימן העד על השוחט להוציא מחזקתו דע"א בהכחשה לאו כלום ומוקמינן השוחט בחזקת כשרות דידיה. א"כ ממילא גם הבהמה מותרת. כיון דאמרינן מוקמינן גברא בחזקת כשרות ויפה שחט ולא הוציא טריפה מת"י. ועוד דאוקי חזקת כשרות דגברא נגד חזקת איסור דבהמה והוי כמו דליכא חזקת איסור כלל ועד אחד בהכחשה לאו כלום. אבל בסי' ל"ט (סעי' ט"ז) דהבודק אומר דסרכה שלא כסדרן היתה ועד אחד אומר כסדרן והעד המכחיש אינו מעיד כלל על השוחט לפוסלו להוציא מחזקת כשרות דהא השוחט אומר שהבהמה אסורה שלא כסדרן היתה ולא הוציא טריפה כלל מת"י רק העד בא להעיד על גוף הבהמה דמותרת ע"כ כיון דהעדות מע"א אינו נוגע רק על גוף הבהמה אם היא אסורה או לא מוקמינן הבהמה בחזקת היתר דנשחטה הותרה. ובאמת בשחיטה כה"ג דהשוחט הי' אומר שלא נשחט כהוגן והעד הי' מכחישו שנשחט כהוגן אסורה אותה שחיטה לכל. דעד אחד בהכחשה לאו כלום ומעמידין הבהמה בחזקת איסור גם המחבר מודה בזה כיון דכה"ג ליכא למימר אוקי חזקת כשרות נגד חזקת איסור דבהמה או כיון דמוקמינן גברא בחזקת כשרות ולא נפסל דלא הוציא טריפה מת"י ממילא הבהמה מותרת. דכה"ג לא הוי העדות רק על גוף הבהמה אם מותרת או לא ולא על השוחט לפוסלו. דגם השוחט הי' רוצה לאסור הבהמה ע"כ אסורה. אך בכה"ג ששוחט אומר ששחט כהוגן ועד אחד מכחישו דבא לפוסלו מחזקת כשרות דידי' אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום אותה שחיטה מותרת לכל ישראל. רק להעד דשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא משום דמוקמינן אחזקת כשרות דידי' גם אוקי חזקה להדי חזקת איסור כמ"ש

שוב ראיתי במוהרי"ק (שורש ל"ג) מקור הדין. ומצאתי כדברי שכתב הלכה רווחת בישראל שאין עד אחד נאמן בהכחשה ואין נראה לחלק משום דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דמסייעת לדברי אותו העד. כיון דסוף סוף חזקה ליתא במקום רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. א"כ הרי בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן זה להוציא דבר מחזקתו. גם לא גרע רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נגד חזקת איסור כו' עכ"ל. אלא דאח"כ צירף עוד טעם דיש להאמין לשוחט ולהכשירו מהא דעולא דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואתי' להוציא דבר מחזקתו כמו בעד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דמהימן האי דקאמר מת להוציא האשה מחזקת איסור ע"ש והוי רק צירוף טעם והעיקר כמ"ש דכה"ג אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום ומותרת השחיטה לכל ישראל. ולא ידעתי למה דחו האחרונים מהלכה. כי לפמ"ש גם להריטב"א אתי' האי דינא אע"ג דבשארי איסורין העד דמהימן לא הוי רק כחד כמ"ש

סימן נז תשובה לחכם אחד

בדבר אשר הקשה מעכ"ת בע"ז (דף י"א) לפרש"י דמפרש הא דתניא עיקור שיש בו טריפה אסור ושאין בו טריפה מותר. עיקור שיש בו טריפה משום שהבהמה ניטרפת אסור לעשותו. ואעפ"י שאין סופו להנות ממנה אסור לגרום טריפות לבהמה בידים. הא בחולין (דף פ"ה) בעובדא דר' חייא דנפל לי' מאניבא בכיתנא אתא לקמי' דרבי אמר לי' שקול עופא וטרוף ושחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא ושבק לי'. וא"כ איך אמר צא וטרוף דהא אסור לגרום טריפות בידים. לא קשי' כלל דע"כ הטעם דאסור לגרום טריפות בידים משום בל תשחית כמ"ש התוס' שם. א"כ בעובדא דר' חייא דבעי לדמי' ואם ישחוט בעי לכסות הדם. ע"כ אמר ליה רבי צא ונחור או צא וטרוף כיון דיש לו הנאה וצורך ליכא משום בל תשחית כיון דהוא מידי דצריך לי' כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' קי"ו) כה"ג: והנה התוס' בע"ז הקשו על פרש"י אם כן היכי מוכח מהאי ברייתא דבבהמה טהורה איירי אפילו בבהמה טמאה נמי שייך איסור בל תשחית. ואפשר ליישב פרש"י דהש"ס מוכיח דע"כ בבהמה טהורה מיירי הברייתא. דהא גם בעקור שאין בו טריפה הוי ג"כ איסור בל תשחית דלא חזיא למלאכה. ואי בבהמה טמאה מיירי כמו דמותר לכבוד הנשיא עקור שאין בו טרפות ולא חיישינן לבל תשחית. א"כ אפילו עיקור שיש בו טריפות אמאי אסור לכבוד הנשיא כיון דלא חיישינן בזה לכבוד הנשיא משום בל תשחית. וע"כ בבהמה טהורה איירי. א"כ בעיקור שאין בו טריפות דאינו אוסרה באכילה אע"ג דהוי משום בל תשחית מותר לכבוד הנשיא. אבל בעיקור שיש בו טריפה דאיכא השחתה הרבה דאוסרה לאכילה אסור גם משום כבוד הנשיא, דלא שרינן רק בל תשחית פורתא דאינו אוסרה באכילה. אבל אי מיירי בבהמה טמאה לא נפקא מידי כמו דמותר בעיקור שאין בו טריפות ה"נ בעיקור שיש בו טריפות

אך בחולין (דף ז') גבי רבי פנחס בן יאיר שראה בביתו של רבי דהוי קיימא כודנייתא חוורתא כו' אמר ליה רבי עקרנא להו איכא צער בעל חיים קטילנא להו איכא בל תשחית וכתב רש"י עקרנא להו מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך. ועקרנא להו שלא יוכלו לבעט. ובל תשחית ליכא שיהיו ראויות לדישה. א"כ משמע מארכובה ולמטה דהוי עיקור שאין טריפות ליכא בל תשחית דעדיין חזי למלאכה לדישה. וא"כ הקשו התוס' שפיר היכי מוכח דבבהמה טהורה איירי אפילו בהמה טמאה נמי איכא איסור בל תשחית ועיקור שאין בו טריפות ליכא כלל משום בל תשחית דעדיין חזי למלאכה. ואפשר לומר דוקא כודנייתא חוורתא שהן מזיקין כמו שאמר רבי פנחס בן יאיר מלאך המות בבית של זה ואני אסעוד אצלו אינו ראוין לרכיבה. וכיון דמעקר הפרידות מארכובה ולמטה דמסלק הזיקא גם בל תשחית ליכא שיהיו ראויות לדישה. אבל שארי בהמות כמו סוסים וחמורים דעיקרן לרכיבה ולמשא. אם מעקר הפרסות ושוב אינו ראוין לרכיבה ולמשא למלאכתן. אע"ג דעדיין חזי לדישה מכל מקום איכא בל תשחית כיון דלא חזיא לרכיבה ולמשא מה שהן עומדין למלאכתן

ולכאורה קשה בעובדא דרבי פנחס בן יאיר מאי ס"ד דרבי דאמר עקרנא להו ולא חשש להא דצער בעל חיים דהוי דאורייתא. ואי משום דאמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה. א"כ הוי דבר המזיק א"כ הוי לצורך לסלק הזיקא לא חיישינן לצער בע"ח. כדאיתא בשבת (דף קכ"א) מותר להרוג מזיקין לפי תומו אפי' בשבת. ובסנהדרין (דף ט"ו) ס"ל לרבי יוחנן אליבא דרבי אליעזר דאין להם תרבות ואין להם בעלים וכל הקודם להורגן זכה. א"כ תקשי על רפב"י שהשיבו איכא צער בע"ח גם איכא בל תשחית הא לצורך מותר. עוד קשה רבי גופא היכי עביד הכי. הא אמרינן בב"ק (דף ט"ו) לא יגדל אדם כו' משום לא תשים דמים בביתך

ונראה לי דבאמת הני כודנייתא דבי רבי היו נשמרות כמו דאמרינן בב"ק (דף ע"ט). לא יגדל אדם כלב אלא א"כ קשור בשלשלת. והא דאמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה אע"ג דאם קשורות ונשמרות מותר. משום דאדם חשוב שאני דמצינו בדוכתי טובי דאדם חשוב צריך להזהר ביותר כמו דאיתא במוע"ק (דף י"ב) ובע"ז (דף מ"ח) ובכתובות (דף נ"ב) ובשבת (דף קמ"ב). וכיון דמועדים להזיק אע"ג דהם קשורות דמותר דלמא יתרמי שיזיקו ע"כ אמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו. דאדם חשוב צריך להרחיק עצמו אפי' בנשמרות וקשורות. והנה אנן קיי"ל דכל מידי דרפואה או לשארי דברים לית בזה משום צער בעל חיים כמ"ש הרמ"א באע"ז (סי' ה' סעי' י"ד). וכ"ש לסלק הזיקא ע"כ הוי ס"ד דרבי דקטל להו או עקרנא להו. ע"ז השיבו רפב"י דאיכא צער בעלי חיים או בל תשחית כיון מהדין מותר בקשורות ונשמרות אלא דאדם חשוב צריך להזהיר. אסור משום צער בעלי חיים או בל תשחית. שוב מצאתי בפסקי מוהרא"י בתה"ד (סי' ק"ה) כתב כעין זה בעובדא דרפב"י דהאי הזיקא לא הוי שכיחא כולי האי דמסתמא לא הוי רבי עובר לגדל מזיק בתוך ביתו וכדאיתא בב"ק לא יגדל אדם כו' אלא שרפב"י מרוב חסידותו קפיד עי"ש

וראיתי למעכ"ת כתב לדייק ביו"ד (סי' כ"ח סעי' י'ח)