ברית יעקב חלק א קכו

וכלאים. דכללא כל מידי שאסור לעשות בעצמו אסור לעשות ע"י עכו"ם לומר לו לעשות וצ"ע

[ולכאורה קשה לי בירושלמי דמגילה (פ"א ה' י"א) אטני אטנינוס שאל לרבי מהו לבטח מזבח. אמר ליה בנה וגנוז את אבניו מהו לעשות קטורת אמר ליה חסר בה אחת מסממנים. ופריך לא כן תני לא תעשו לכם אבל אחרים עושים לכם. אמר רבי חנניא בגין רבי רומנוס דשלח רבי מעבדינא לי'. דאמאי בעי קרא למעוטי דאחרים עושים לכם. דהא אמירה לעכו"ם לא הוי רק שבות ואיסור דרבנן כמו בכל איסורין. ואפשר לומר דקרא דלכם אתי למעוטי כדאמרינן בכריתות (דף ה') לא תעשו לכם. לכם הוא דאסור אבל למוסרו לציבור או להתלמד פטור. והא דאחרים עושין לכם הוא ממילא ידעינן דמותר והכא אפי' איסור שבות ליכא דהא הוי כאומר ישראל לעכו"ם בשבת בשל לך בשר משלך לכ"ע ליכא איסור. דדוקא ליתן לעכו"ם בשר בשבת שיבשל לצורך עצמו כתבו התוס' בב"מ (דף צ') וכן הוא באו"ח (סי' ש"ז סעי' כ"א). אבל לומר לעכו"ם בשל לך משלך ליכא איסור שבות. כמ"ש הרמ"א שם דמותר לומר לעכו"ם לעשות מלאכת עצמו ועי' בש"ך ביו"ד (סי' רצ"ז ס"ק ד'). א"כ הכא דרבי אמר לאטנינוס שיעשה לו קטורת לצורך עצמו ליכא איסור. וע"כ הא דצוה רבי שיחסר אחת מסממניה בגין רבי רומנוס דשלח לי' לעבדינהן

סימן נה תשובה לרב אחד

על דבר שאלתו בסרכה תלוי' על נגלד פורתא ולא עשו מיעוך ומשמוש כי יראו שמא יקלקלו והי' הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט וקרעו הסרכה ובדקו ולא בצבצה הריאה גם לא עלתה הסרכה בנפיחה ונפלה המחלוקת בעירכם. המורה החדש הורה להטריף וחכמי עירכם ומעכ"ת מן המכשירין והאריך הרבה בזה בטעמו כי סרכה תלוי' גם לשיטת רש"י דאין סרכה בלא נקב אפ"ה כשר סרכה תלויה מטעם דהוי הפשטת ליחה מדלא נדבקה למקום אחר ע"כ לא נחשב רעותא כלל כיון דא"צ בדיקה ונפיחה. תמה אני עליו אשר הכניס ראשו בין הרים גדולים ונחלקו בו אבות העולם. הבעל העיטור והרשב"א והר"ן כתבו לרש"י סרכה תלויה טריפה רק הרא"ש והטור כתבו דסרכה תלויה גם לרש"י דאין סרכה בלא נקב כשרה מטעם דהוי הפשטת ליחה מדלא נדבקה למקום אחר ואפי' בדיקה א"צ. א"כ אע"ג דקיי"ל להלכה כרא"ש והטור כמבואר ביו"ד (סי' ל"ט סעי' ח') מכל מקום לדידן דקיי"ל דהוי תרתי לרעותא היכי דאיכא פלוגתא בגמ' ופוסקים. פשיטא דסרכה תלוי' מקרי רעותא דלהבעל עיטור והרשב"א והר"ן דלרש"י הוא טריפה. א"כ מצטרף לרעותא אחרת. גם רבים מראשונים אע"ג דמכשירין סרכה תלויה מכל מקום מצריכין בדיקה כמ"ש הרמב"ם (בפי"א מה' שחיטה ה' ט"ו) וכ"כ חכמי לוניל כמ"ש הב"י ע"ש. וניקב קרום אחד של ריאה פשוט דהוי רעותא. ומ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ל"ו ס"ק ב') דבניקב אתת מהן א"צ בדיקה. כבר השיגו אותו התב"ש בזה ממ"ש הרמב"ם בפי"א מה' שחיטה והביאו הש"ך (בסי' ל"ט ס"ק ה') ורוב המקומות אינן נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשוש ומעולם לא נפחנו הריאה בספרד וממרב אלא א"כ נולד דבר שחוששין לו. משמע דוקא בריאה שלימה א"צ לנפחה אבל היכי שיש חשש בעי נפיחה. ונקב קרום אחד הוי חשש שצריך לעיין אם לא ניקב גם התחתון ודאי אין להקל בלי בדיקה ע"ש. ואפשר דהש"ך שכתב בניקב אחת מהן א"צ בדיקה קאי אדברי המחבר בנגלד כולה צריכה בדיקה אבל ניקב אחת מהן א"צ בדיקה הוא להמחבר דס"ל דניקב זה שלא כנגד זה כשר. דיוכל להכיר במראית העין שלא ניקב קרום השני במקום שניקב קרום אחד וזה שלא כנגד זה כשר. אבל לדידן דקיי"ל כרמ"א זה שלא כנגד זה טריפה. א"כ אפילו בנגלד פורתא דמכיר דלא ניקב קרום השני. מ"מ ניחוש שמא ניקב במקום אחר קרום השני וזה אינו יכול להכיר ודאי דצריך נפיחה. אלא דיש לומר דלא מחזקינן רעותא מקרום לקרום (ועי' בסי' מ"ח סעי' ח')

א"כ נראה דניקב קרום ונגלד פורתא הוי רעותא וא"כ מחשב לתרתי לרעותא. ועוד דבחולין (דף מ"ו) אמרינן הריאה שניקבה רב ושמואל ורב אשי דאמרי קרמא עילאה. ואמרי לה קרמא תתאה. ועי' בתוס' דקרמא תתאה עם עילאה. א"כ לחד לישנא קרום עילאה לחודי טריפה א"כ ודאי נגלד פורתא מחשב רעותא. והוי תרתי לרעותא

אך יש לצדד להתיר לפמ"ש הרמב"ם (פי"א מה' שחיטה ה' ו') מן הדין הי' על דרך זו שאם נמצא הריאה תלויה בסרכות כמו חוטין אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפש הכבד שחותכים את הסרכה ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרים אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותרת. וסרכה זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון בלבד ומעולם לא ראינו מי שהורה כך. א"כ מבואר דסרכה בא מנקב קרום עליון לבד. וכ"כ הרשב"א בחידושיו דסרכה תלויה כשר מטעם דהוי ספק ספיקא שמא לא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא ניקב קרום העליון. וכן הביא הב"י (סי' ל"ט) בשם בעל העיטור בד"ה ומר יעקב גאון וז"ל העיטור הני רירין דריאה מתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק ומהאי טעמא שרינן לי' דאמרינן קרמא עילאה אינקוב תתאה לא אינקב. א"כ לא מחשב תרתי לרעותא דהוי חדא רעותא דבאה הסרכה מנקב קרום העליון

ועפ"ז הי' מקום להקל ג"כ אפילו בסרכה דבוקה על נגלד פורתא אם אזלא ע"י מיעוך ומשמוש דלא הוי רק חדא רעותא דהסרכה באה מנקב קרום העליון. אלא משום דדבוקה כה"ג הוי רעותא גדולה ומיעוך הוי קולא טפי הבו דל לוסף עלה החמירו בזה, מכל מקום בסרכה תלויה בכה"ג יש להכשיר. [שוב חצאתי בס' בית אפרים בתשו' (סי' יוד) וכ"כ בחיבורו פ"ת (סי' ל"ו סעי' י"ב) כדברי ע"ש]

ומש"כ לתמוה על הב"י שהקשה לדעת האומרים אין סרכה בלא נקב. אמאי שריא סרכה תלוי' אפילו בבדיקה ניחוש דלמא סרוכה היתה למקום אחר ונתפרקה. ותירץ הב"י דאם איתא דנתפרקה באותו שעה היתה ניקבת. דמעיקרא לא קשה כלל דאם איתא דנתפרקה הי' נשאר שורש הסרכה היכי שהיתה דבוקה. דהא חזינן בסרכה שלא כסדרן שהיא מדובקת בשני צדיה בחוזק עד שהי' צריך למעך ולמשמש הרבה משני צידיה. וע"כ מדחזינן בסרכה תלויה שאין לה שורש ע"כ לא הוי סרכה גמורה רק הפשטת ליתה עכ"ד. לא ידעתי מאי קשיא ליה דאם נתפרקה מצד שהי' דבוקה אטו מוכרח להיות נשאר שורש הסרכה אולי נתפרקה לגמרי כמו מיעוך. ועוד דאכתי תקשי קושית הב"י להסוברים דאפילו חוט דקה מן הדקה הוי סרכה כמ"ש הרמב"ם דאין ממעכין כלל. ולא ס"ל כהפוסקים דסרכה גמורה אם ימעך אדם כל היום הולכת ומתחזקת וע"כ דאם אזלא במיעוך ע"כ הוי ריר בעלמא והפשטת ליחה. ואפ"ה ס"ל דסרכה תלויה מתכשרה ע"י בדיקה כמ"ש הרמב"ם ניחוש שמא הי' דבוקה ונתפרקה ואפילו כחוט השערה הוי סרכה ולא נשאר שורש כלל בצדה השניה שהיה דבוקה. ועי' במעדני יו"ט ברא"ש (אות ב') שהקשה דא"כ בדיקה לבעי דלמא במקום שהיתה סרוכה יש נקב ואין אנו מכירין לדעת המקום. וע"כ דקושייתו הוא להרא"ש דלא בעי בדיקה כלל אפי' נפיחה. א"כ אינו מספיק להרא"ש תי' הב"י בזה. אך בלא"ה לא קשי' קושית הב"י דלא חיישינן לזה מטעם דנשחטה הותרה כמו בנסתפק אם הסרכה בגב או בחיתוך כמבואר בסי' ל"ט (סעי' ה') וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א (סי' קמ"ג) בזה אשר לא חיישינן מטעם זה דלמא נפסקה ע"ש. ועי' בתב"ש (סי' ל"ט ס"ק מ"ו) מה שדחק בזה ע"ש

וע"ד שאלתו בהדרא דכנתא שהיו נסרכין זה לזה. ומחמת הסרכה היו קצת הדקין נכפלים למעלה על שומן הכנתא וכאשר קלפו הסרכות חזרו הדקין למקומן אי הוי בכלל נהפכו הדקין. לכאורה הדבר ברור להתיר. דכה"ג לא מקרי מהופכין אלא כמ"ש רש"י בחולין (דף נ"ו) ד"ה היפך בהן כשהכניסן לתוכו היפך עליונו לתחתיתו או עגולות זו למעלה מכמו שהיתה שהחליף זו למעלה וזו למטה עכ"ל. א"כ דוקא שהיפך עליונו לתחתיתו או מה שלמעלה היפך למטה. אבל בשביל שהוגבה הדקין למעלה לא מקרי מהופכין. וכ"כ הב"ח ביו"ד (סי' מ"ו) מיהו לא נקראו מהופכין אלא כשנהפך עליון לתחתון כפרש"י והר"ן. ומ"ה בנמצאו בין עור לבשר קיי"ל דכשר אם לא נהפכו