ברית יעקב חלק א קכג

רמ"ג סעי' ט"ו) ועי' בש"ך שם. ולענ"ד אפשר לומר אפילו ריבית דרבנן דאינו יוצא בדיינים מכל מקום בקטן כה"ג צריך להחזיר ויורדין לנכסיו דהא הקטן אינו יכול להקנות לאחרים מדאורייתא. א"כ לא קנה כלל המלוה הריבית דנתן לו הקטן. ודמי כמו שהוציא המלוה בע"כ של לוה האבק ריבית דלא מהני ויוצא בדיינים כמבואר ביו"ד (סי' קס"א סעי' ד'). דדמי לגזל אע"ג דהשתא דתקינו רבנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ומתנתן קיימת. אפ"ה יש לומר במקום איסורא לא תקינו רבנן. ודמי להא דמבואר בחו"מ (סי' רל"ה סעי' א') אם הקטן מכר בנכסים מועטים שזכו בהן הבנות דלא עשה כלום כיון דלא הוי רק מתקנת חכמים. א"כ במקום שלא עשה כהוגן לא תקינו רבנן. א"כ ה"נ בזה כיון דאיסורא הוי האבק ריבית שלוקח המלוה. אמרינן דבזה לא תקינו רבנן במקום דלא הוי כהוגן ואיסורא איכא. ואע"ג דהתם הקטן שמכר בנכסים מועטים שלא עשה כהוגן אמרינן דלא מהני מכירתו הוי לגריעותא לקטן דנתבטל מכירתו והבנות יזונו. משא"כ הכא דעביד איסורא אם נימא דלא מהני מתנתו בריבית זה לטובתו דהקטן. מכל מקום שפיר טפי לומר לגרוע להמלוה דעביד איסורא דלא מהני מעשי הקטן דנתינתו לאו כלום דהקטן לאו בר אזהורי מאיסורא הוא

אך אם אין לקטן מעות ירושה או שכר מלאכה או מה שהקנו לו בדעת אחרת. דהוי ממון גמור שזוכה בו מדאורייתא. אלא דיש לקטן מעות מציאה דאין בהן גזל אלא מפני דרכי שלום כמבואר בחו"מ (סי' ר"ע). והקטן נתן ריבית מהני זוזי דלא קני רק מפני דרכי שלום. לכאורה נראה אפי' למ"ש דאפילו ריבית דרבנן גבי קטן יוצאה בדיינים. מ"מ היכי שלא נתן רק הני זוזי או חפץ דלא קני רק מפני דרכי שלום אינו יוצא בדיינים אפי' בריבית קצוצה. דהא בלא"ה אם הי' תופס משל הקטן מהני מעות אינו מוציאין מידו בדיינים כמבואר בחו"מ (סי' ר"ע). א"כ כ"ש אם הקטן נתן לו בריבית מהני זוזי דלא קני רק מפני ד"ש אינו מוציאין בדיינים מן המלוה. ואפשר אפי' דבריבית דרבנן חייב לצי"ש כמ"ש ביו"ד (סי' קס"א סעי' ב'). מכל מקום כה"ג דהוי תרתי דרבנן חדא דהוי ריבית דרבנן גם גוף הממון הוי רק מפני ד"ש קילי טובא ודמי לריבית מאוחרת דאינו מחוייב אפי' לצאת ידי שמים

אולם אפשר לומר אע"ג דהוי ממון דרבנן ומפני ד"ש אפ"ה כיון שאסור לגזול ממנו והוא קצץ בהלוואה ע"ז הוי ריבית קצוצה. דהא כתבתי לעיל אפי' באומר אלווך מנה ע"מ שתגביה עבורי מן ההפקר הוי ריבית קצוצה א"כ כ"ש כה"ג הוי ריבית קצוצה. וכ"ש לדעת הפוסקים דס"ל דממון מדרבנן מהני לדאורייתא. אע"ג דהכא לא הוי ממון גמור רק מפני ד"ש ואינו מוציאין ממי שתפס מכל מקום מקרי ריבית קצוצה וא"כ כיון דהוי ריבית קצוצה יש לומר דמוציאין הדיינים כמו כל ריבית קצוצה. ואע"ג דמעות מציאה של קטן אינו יוצאה בדיינים היינו דאין הב"ד יורדין לנכסיו כמו על ממון גמור אבל בריבית אפי' בממון גמור אין הב"ד יורדין לנכסיו. כמ"ש ביו"ד (סי' קס"א) רק כופין אותו לקיים מצ"ע. א"כ גם כה"ג דלקח בריבית מעות מציאה של קטן כייפינן לי' כמו בכל ריבית קצוצה דאינו יורדין לנכסיו. ואע"ג דהוי רק מדרבנן מפני ד''ש מכל מקום כיון דהוי קצוצה דהוי איסורא דאורייתא כייפינן להחזיר ומצינו כפיה אפי' בדרבנן כמ"ש התוס' בכתובות (דף פ"ו) כנלע"ד בזה

ראיתי להתוס דעת (סי' קנ"ט ס"ק ב') העיר לומר לעבד כנעני אסור להלוות בריבית דבכלל אחיך הוא דגמר לה לה מאשה גם מצוה להחיותו כמבואר ברמב"ם ה' עבדים (פ"ט ה' ז'). והנה זה דכר פשוט דעבד כנעני שחייב במצות עשה כאשה ובכל מצות ל"ת ודאי שהוא אחיך במצות ובכלל וחי אחיך עמך. ובלא"ה לא בעי לאשמעינן דין זה אלא להדרישה והש"ך ביו"ד (סי' רס"ז סעי' כ"ב) דכתבו אם נתנו לעבד מעות על מנת שאין לרבו רשות אלא שיהא אוכל ולובש בהם לא זכה בהן האדון כמו בנותן מעות לבתו ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אלא שתהא אוכלת ולובשת כמבואר ביו"ד (סי' רכ"ב) ולהרמב"ם אפי' באומר לכתו ע"מ שאין לבעלך רשות אלא מה שפרצי תעשי ג"כ לא זכה הבעל ה"נ בעבד מהני באומר ע"מ שאין לרבו רשות אלא מה שתרצה עשה. דמשכחת דיש להעבד ממון בלא רבו. דבלא זה ודאי אסור להלוות לעבד כנעני בריבית ולא מטעם דעבד ג"כ אחיך דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו וכל מה שהלוה לעבד ליקח ממנו ריבית כמו שלקט מרבו ישראל. אבל הט"ז ביו"ד (סי' רס"ז ס"ק יוד) כתב לחלק אע"ג דבנותן מעות לבתו ע"מ שאין לבעל רשות בהן אלא מה שאתה אוכל ולובש או להרמב"ם מה שתרצי תעשי מהני דלא קנה הבעל. מכל מקום בעבד לא מהני אלא באומר ע"מ שתצא בו לחירות. משום דעבר אין לו יד כלל בלא האדון לא בקרן ולא בפירות. ותיכף שאמר לעבד הריני נותן לך מתנה הוי כמו דאומר לרבו עצמו לא מהני אח"כ מה שאומר שתהא נותן לפיך או שתהא לובש או מה שתרצה. רק אם אומר ע"מ שתצא בו לחירות דאינו רוצה שיהי' הכסף של העבד רק להאדון אלא שיוציאנו בשביל זה לחירות. אבל באשה שיש לה יד דאם נותן לה מתנה קנתה הגוף והבעל אוכל פירות ע"כ מהני באומר שתהא נותן לפיך או שתהא לובשת או מה שתרצי עשי ע"ש. א"כ להט"ז לא משכחת כלל שיהיה להעבד מעות בלא רבו. א"כ הלוקח ממנו הריבית הוי כמו שלוקח מישראל. דהלוואה שעשה העבד והריבית שנותן הוא הכל עבור רבו. וזה מבואר בתוס' ב"ק (דף פ"ח) ד"ה דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו. שכתבו גבי עבד אפי' לרבי יהודא דאמר דעבד לא מקרי אחיו בריבית ואונאה אסור דאין קנין לעבד בלא רבו ע"ש

אך נפלאתי על הט"ז בזה דאשתמיט לי' דברי הרמב"ם (פ"ג מה' זכיה ומתנה ה' י"ג) נתן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה ולעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך וכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל. כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ע"מ שתלבשי בהן או ע"מ שתשתי בהן ותעשי מה שתרצי בלא רשות הבעל לא קנה הבעל. וכן אם אמר לעבד ע"מ שתאכל בהן ותשתה בהן ע"מ שתצא בהן לחירות או ע"מ שתעשה בהן כל מה שתרצה בלא רשות אדון שלך לא קנה האדון וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. (וגם מהפרישה והש"ך נראה דנעלם מהם דברי רמב"ם אלו דלמדו רק מסברת עצמם)

ונראה דאם אין להעבד מעות רק מה ששייך לאדון. והעבד הלוה מאחד ונתן לו ריבית. אין העבד עובר רק בלפני עור דכיון דהכל לרבו א"כ הוי העבד רק כמו סרסור דאינו עובר רק בלפני עור. ואפשר דעובר ג"כ בבל תשימון כמו העדים דעדיפא מסרסור בעלמא דהוא עשה עיקר הלואה. והריבית שנתן העבד יכיל הרב להוציא מן המלוה בע"כ ויורדין לנכסיו. דעדיף מכל ריבית קצוצה דעלמא שנתן מדעתו ולא בעי לאהדורי רק משום מצ"ע וחי אחיך עמך. אבל בעבד קיי"ל אם נתן מתנה לאחד אם האדון רוצה לבטל המתנה יכול לבטל כמבואר בחו"מ (סי' רל"ה סעי' כ"ד)

ולכאורה נראה דעבד שלוה בריבית או הלוה בריבית ליכא על האדון אפי' שגגת עבירה ודמי לעבד שגנב שאין הבעלים חייבין כלום והרב לא עשה שום מעשה כלל. וא"כ הא דאינו מתירין ללות מעבד בריבית כמו דמתירין להלוות למומר. משום האי טעמא כיון דהמלוה אינו עובר גם הלוה אינו מוזהר. אבל זה אינו דמ"מ הלוה מהני להמלוה משום הלוואתו. דהא הכל של הרב העבד והמעות הלואה הכל לרב דכל מה שקנה עבד קנה רבו. הוי גם הרב באיסור שוגג דאי הוי ידע הוי מוזהר והי' מחוייב להזהיר לומר ללוה שלא יתן הריבית א"כ הוי ריבית קצוצה אע"ג שרבו לא קצץ בזה דהוי כמו שקצץ ולקח ריבית בשוגג דסבר שאינו איסור ואומר מותר שוגג הוי פשיטא דאפ"ה צריך להחזיר הריבית ויוצא בדיינים. ה"נ הכא אע"ג דהרב לא קצץ מ"מ בא לנכסיו בקציצה שעשה העבד והוא הכל של הרב. ואפילו אם יקח אחד מעות של מלוה שלא בפניו וקצץ בפני אחרים ואח"כ נודע לבעל המעות מזה הוי ריבית קצוצה א"כ ה"ה הכא בעבד כנלע"ד בזה: