ברית יעקב חלק א קכב

אותו בלח מספר עד שמפרישין אותו מאיסורא או עד שיקבל שלא לעשות כמו על מצות עשה

וא"כ כיון דפריעת בעל חוב הוי משום איסור ל"ת דלא תעשוק ע"כ אמרו יתמי דלאו בני מעבד מצוה נינהו ואינן נזקקין לנכסי יתומים קטנים בערכין (דף כ"ב). וכן בב"ב דההוא ערבא דפרע למלוה מקמי' דלודעינהו ליתמי דפריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו. משום דקיי"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו כדאמרינן ביבמות (דף קי"ד) ובגיטין (דף נ"ה) כמבואר באו"ח (סי' שמ"ג). ע"כ לא מצינן לירד לנכסי יתומים לגבות מהן. אבל ריבית קצוצה דהוי מצות עשה וחי אחיך עמך והוא דבר שיש לו קצבה ע"כ אפי' ביתומים כופין אותן להחזיר והאפוטרופוס מחוייב להחזיר כדאמרינן בגיטין (דף נ"ב) דכל מצות עשה עושין להן מנכסי יתומים ואפילו מצוה של דבריהם כמו מגילה כדי לחנכן. ועי' תוס' בנזיר (דף כ"ח) ד"ה בנו אין בתו לא. דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים המצוה. אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך ע"כ אמרינן קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו. והא דאמרינן ביומא (דף פ"ב) דמחנכין הקטנים ביו"כ הוא משום מצ"ע דועניתם ע"ש. וכ"כ הנימוקי יוסף ביבמות (דף קי"ד) דלא אמרו מחנכין אלא למצות עשה אבל למצות ל"ת לא ע"ש. א"כ א"ש דעת הרשב"א והפוסקים דס"ל אפילו ביתומים שלקחו ריבית קצוצה יוצא בדיינים. כיון דהוי מצוה עוברת דהלוה תובע הריבית מחוייב להחזיר דכל שעתא ושעתא קאי בעשה. ע"כ מחוייבים היתומים להחזיר הריבית כיון מדרבנן הלוואתן הלוואה והוי ריבית קצוצה דכה"ג הוי איסור דאורייתא ע"כ החמירו חכמים אפילו אם כבר נתן הריבית יוצא בדיינים כמו בגדול שלקח ריבית קצוצה. אבל אכתי אפשר לומר דמן התורה מותר ללוות מהקטן בריבית קצוצה וליכא איסור תורה כמ"ש

אד אפשר לומר כיון דהשתא תקינו רבנן בקטנים דהוי ממכרן ממכר ומתנתם מתנה. א"כ הוי הלוואתן הלואה מהני לומר אפילו מדאורייתא הוי ריבית קצוצה כיון דהלוואתם מהני מדרבנן. וכה"ג מצינו טובי דמהני מידי דרבנן לדאורייתא. וכן כתב הר"ן בסוכה (דף מ"ו) בהא דאמר רבי זירא לא לקני אינש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מאי טעמא דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. דמיירי בתינוק שלא הגיע לעונות הפעוטות דזוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים דאי בשהגיע לעונות הפעוטות כבן שש או כבן שבע אקנויי נמי מקנה. דהא קיי"ל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ומסקינן נמי בגיטין (דף נ"ט) דמתנתן מתנה עכ"ל. ואע"ג דהא דמצי להקנות הוא רק מתקנתא דרבנן ומדאורייתא אינו יכול להקנות שאינו יכול למכור וליתן עד שיגדל א"כ היאך יוצא בלולב ביו"ט ראשון דבעינן מן התורה שלכם. וע"כ כיון דתקינו רבנן דממכרן ממכר ומתנתן מתנה הוי כקנין דאורייתא ויוצא בו אפי' מן התורה ביו"ט א' בלולב כזה. וכה"ג כתבו התוס' בסוכה (דף ל"א) דסוכה גזולה פסולה מדאורייתא ואפ"ה אם גזל עצים וסיכך בהן דהוי שינוי החוזר לברייתו דמדאורייתא לא קני רק מדרבנן קני משום תקנת מירש אם גזל מירש ובנאו דא"צ לסתור רק יחזיר הדמים יוצא בזה ידי סוכה עי' שם ברש"י ותוס'. א"כ מהני תקנת חכמים לדאורייתא. וכן כתב הבית יוסף באע"ז (סי' כ"ח) במה שכתב רבינו ירוחם אם קדשה במעמד שלשתן מקודשת היינו מדרבנן כיון דמעמד שלשתן תקנתא דרבנן היא עכ"ל, ואינו מוכרח דהא איכא למימר כיון דתקינו רבנן דנקנה לה המעות וכיון שנקנה לה הוי כאלו נתן לה כסף והוי מקודשת דאורייתא. ועי' בב"ש באע"ז (סי' כ"ח ס"ק ל"ה) א"כ ה"נ כיון דרבנן תקינו דהלוואת קטן הוי הלוואה א"כ מה שנותן לו הלוה ריבית הוי ריבית קצוצה דאורייתא ועובר הלוה משום לא תאכילום דמוזהרים גדולים על הקטנים דלא לספי ליה איסורא

אבל צ"ע ביסוד זה כי מהרבה מקומות בש"ס ומדברי התוס' נראה דלא מהני מידי דרבנן לדאורייתא. וכן כתבו התוס' בסוכה (דף למ"ד) ד"ה שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. אע"ג דקני מדרבנן כדאיתא בב"ק (דף צ"ג) בגוזל עצים משופין כגון נסרים ועשאן כלים כיון מדאורייתא לא קני לא נפיק הכא. ומיהו מההיא סבתא (לקמן דף ל"א) משמע גבי סוכה דנפיק אע"ג דלא קני מטעם מריש. אלא יש לתרץ התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקל להתירו אגודו עכ"ל. וכן נראה מדברי תוס' ב"ק (דף ק"ד) ד"ה אגב אסיפא דביתא. שכתבו דמהני אודיתא אע"ג שידוע שאין לו קרקע יכול להקנות בהודאתו מעות אגב קרקע. והקשו מב"מ (דף מ''ו) גבי הי' עומד בגורן דפריך ולקני ליה אגב ארעא ומשני דלית לי' ארעא. דקשה הי' יכול להקנות באודיתא דיש לו קרקע ולהקנות המעות אגב ארעא. ותי' משום דהתם מדאורייתא בעינן דאית לי' ארעא. דאי לית ליה ארעא לא הוי קרוי מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני ע"ש. א"כ ס"ל דקנין אודיתא אע"ג דמהני מדרבנן לא מהני לדאורייתא לפדות בהן פירות מעשר שני. ועי' תוס' ב"ק (דף ע"ז) ד"ה אומר הי' רבי שמעון. שכתבו דזה דוחק לומר אע"ג מדאורייתא בת פדיה היא כיון מדרבנן לאו בת פדיה היא לא חשיב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ע"ש. ובתוס' פסחים (דף ל"ח) ד"ה אבל חלתו. אי נמי כיון מדרבנן אינו נפדה לא חשיב נאכל בכל מושבות. ובתוס' סוכה (דף ג') ד"ה דאמר לך מני ב"ש דהיכי דפסול בסוכה מדרבנן אפי' מדאורייתא לא יצא ע"ש. א"כ תמצא מילי דרבנן דלא מהני לדאורייתא אפי' מן התורה אינו יוצא. [עי' בסוכה (דף כ"ג) בעושה סוכה ע"ג בהמה. ובשבועות (דף ל"א) אי קרבן שבועות העדות נוהג בפסולי דרבנן ועי' בתשו' תכ"צ (סי, ק"נ) ועי' בחולין (דף קל"ה) דאמר קרא צאנך ולא של הקדש. ומוקי לה בקדשי ב"ה סד"א כיון מדאורייתא בני גיזה נינהו היכי דגזיז ליתב לי' ע"ש. ובמנחות (דף ע"ב) דקוצרין לפני העומר מפני בית האבל ומפני ביטול בית המדרש מאי טעמא קצירכם ולא קציר מצוה. ועי' בסנהדרין (דף ע') אכל דבר שהוא מצוה ודבר עבירה דבר מצוה תנחומי אבילים דבר עבירה תענית ציבור. וטעמא אמר קרא איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום. ועי' סוטה (דף מ"ד) שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמאן כרבי יוסי הגלילי הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו. (וצ"ע לי שם דקאמר לרבי יוסי וריה"ג איכא בינייהו עבירה דרבנן דלרבי יוסי בעי דוקא איסור תורה א"כ אמאי נקט רבי יוסי חלוצה לכהן הדיוט דהא חלוצה הוי רק איסור מדרבנן) ועי' ברמב"ם (פ"א מה' נערה ה' ה') גבי אנוסה אפי' היא שני' דרבנן לא ישאנה ועי' שם בכ"מ. ועי' במס' פרה (פ"ו מ' ד') דנתן האפר ע"ג אוכלין ומשקין וכתבי הקודש חכמים מטמאין ועי' ברמב"ם (פי"ד מה' פרה אדומה ה' א'). ועי' ברמב"ם ה' סוטה (פ"ב ה' ח') אפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנאמ' ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה תשא את עונה. ועי' במל"מ (פ"ז מה' תרומות) דכהן טמא שאכל תרומה טמאה רק טומאה מדרבנן ממעטינן לה מקרא ומחו בו כי יחללוהו פרט לזה שמחוללת ועומדת ע"ש. ועי' פר"ח ביו"ד (סי' ס"א ס"ק י"א) שכתב אפי' בהמה שמטריפין מחמת חומרות האחרונים דמדאורייתא כשרה אעפ"כ מפטר ממתנות משום דבעינן מאת זובחי הזבח הראוי לאכילה לכהן ע"ש. ועי' בתוס' ע"ז (דף ס"ג) ד"ה והא מחסרא משיכה. כתבו אפילו לרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות הכא גבי אחנן לא קנו כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמי אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל. משמע מכל הני דמהני מילי דרבנן למילי דאורייתא. ועי' בנדה (דף מ"ו) אלא אי אמרת מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי נישואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא. וכן (דף מ"ז) אלא אי אמרת חלה דאורייתא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא. ובב"מ (דף צ') פרות הדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום בל תחסום. ופריך מהא דתניא הדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום. לא קשי' כאן בתרומה וכאן בגידולי תרומה דגידולי תרומה הוי רק מדרבנן ע"כ עובר בבל תחסום. משמע דלא מהני מידי דרבנן לדאורייתא. ועי' בר"ן בגיטין (דף ס"ה) וקצת יש לחלק באיזה מקומות. והדברים ארוכים וצ"ע]

סימן נב

אמנם להלות לקטן בריבית זה ברור דהמלוה מוזהר מן התורה משום אל תקח מאתו ריבית וחי אחיך עמך. אע"ג דהלוה הקטן אינו מוזהר דהא ההלואה מועיל מן התורה דהקטן זוכה לעצמו ביש דעת אחרת מקנה כמבואר בחו"מ (סי'