ברית יעקב חלק א קיז

על ריבית זה מזה ואיכא נפקותא בין שני תירוצי תוס' דב"מ גם בזה. ועי' מש"כ לעיל (סי' מ"ה)

וראיתי להעיר אם עכו"ם וישראל הלוו לישראל בשותפות בריבית קצוצה ונתן להם הישראל הריבית. וריבית קצוצה קיי"ל דיוצאה בדיינים אם יכול ישראל הלוה אח"כ להוציא כל הריבית מיד הישראל. לפי מאי דקיי"ל כרבי נתן בב"ק (דף נ"ג) דכל היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי א"כ ה"נ מחויב הישראל להחזיר כל הריבית. ויש לדמות להא שכתב הרש"ל ביש"ש בב"ק אם עכו"ם וישראל אינו לישראל אחר. ובדין עכו"ם אינו יכול לתבוע אונאתו וליכא לאשתלומי מעכו"ם כלל. צריך הישראל להחזיר כל אונאתו. דקיי"ל כרבי נתן היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. הביאו הש"ך בחו"מ (סי' רכ"ז ס"ק י"ד)

אך לענ"ד נראה דלא דמי להא דקיי"ל כרבי נתן דוקא היכי דגרמו לו היזק דיש לומר האי כולה הזיקא עביד כדאמרינן בב"ק שם. אבל הכא דהלוה נותן לו מדעתו וקנה הישראל הריבית קנין גמור. רק רחמנא אזהריה דלהדרי כהיכי דניחי אחיך עמך. א"כ אינו מחוייב לשלם אלא לפי חלקו שבא לידו ולא יותר. וכן בשני שותפים ישראל שהלוו לאחד בריבית קצוצה ואין לאחד לשלם הריבית או ברח דהוי מחלוקת הפוסקים בחו"מ (סי' ת"י סעי' ל"ז) בשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא ואין לאחד לשלם או ברח אם חברו מחוייב לפרוע הכל משלו. דהכא כולי עלמא מודה דאין לשלם הריבית רק מה שבא לחלקו ולא בשביל חברו. כיון דאינו מחוייב להחזיר לריבית אלא משום עשה וחי אחיך עמך. אבל המלוה קנה הריבית דהוי כדידי' רק דכופין אותו לקיים מצ"ע ואין יורדין לנכסיו כמ"ש ביו"ד (סי' קס"א סעי' ה'). א"כ לא שייך בזה כל היכי דלא מצי לאשתלומי מהאי משתלם מהאי

והנה לפמ"ש אפשר לומר ה"ה שנים שגזלו נמי האי דינא דאם אין לאחד לשלם ודאי תליא במחלוקת הפוסקים בחו"מ (סי' ת"י). לדעת הרמ"ה דס"ל בשנים שהזיקו דאם אין לאחד לשלם משתלם מהאי. מכל מקום היכי דהי' שינוי מעשה או שינוי השם ויאוש שמהני בגזילה דא"צ להחזיר רק דמים כמבואר בחו"מ (סי' ש"ס ושס"א) ולא הוי רק מצ"ע דהשבה. א"כ דמי לריבית. בכה"ג א"צ האחד לשלם בעד חברו כיון דאין חיוב השבה רק משום מצ"ע דרמי על הגזלן להחזיר הדמים ואינו מחוייב להעמיד הגזילה לנגזל כיון שכבר קנה אותה בשינוי וליכא למימר בשנים שגזלו אפי' הטור ורבינו חזקי' בהג"א ובחו"מ (סי' ת"י) דאם אין לאחד לשלם א"צ חברו לשלם עבורו כיון דחברו מדינא בר תשלומין. מודים בגזילה שגזלו שנים דצריך לשלם עבור חברו. ודמי לשנים שלוו וקבלו פקדון ביחד דחייבים לשלם אם אין לאחד לשלם חלקו משום דהוו ערבים זה לזה כמבואר בחו"מ (סי' ע"ז). דזה אינו דערבות לא שייכי רק היכי דקבלו ממנו מדעתו. משום דאמרינן על דעת שניהם נתן. ומסתמא הי' דעתו אם לא יהי' לזה יגבה מזה כמ"ש הסמ"ע (סי' ע"ז ס"ק ב'). אבל היכי דהזיקו או גזלו שנים דלאו מדעתו לא שייכי בזה ערבאין זה לזה. שאם אין לאחד ישלם חברו עבורו. ע"כ לדעת הטור ורבינו חזקי' כיון דחברו בר תשלומין ובר חיובא אינו מחוייב לשלם הכל. [שוב מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"א (סי' קע"ח) שכתב בשנים שגנבו בשותפות אם אין לאחד לשלם מחוייב חברו לשלם הכל כיון שגנבו בשותפות והתעסקו בשותפות ודאי הוי אחראין וערבין זה לזה. ודמי לשנים שלוו וקבלו פקדון ביחד משא"כ בשנים שהזיקו שלא עשו להנאת עצמן לא הוו עריבים זה לזה ואם אין לאחד לשלם אינו מחוייב חברו לשלם הכל ע"ש ולענ"ד כמ"ש]

וא"כ היכי שקבלו שנים בפקדון ואח"כ כפרו שניהן בפקדון או שלחו בו יד דהוי כגזלן ואח"כ נשתנית הגזילה בשינוי השם או שינוי מעשה דנקנה הגזילה בהכי וא"צ להחזיר רק דמי הגזילה מהפקדון משום מצ"ע דהשבה ואין לאחד לשלם. לא אמרינן בזה דדמי לריבית דאם אין לאחד לשלם אינו מחוייב חברו לשלם הכל אפי' לדעת הרמ"ה והפוסקים דגם בשניהן בר חיובא אם אין לאחד לשלם שייך דינא דרבי נתן כל היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי כמ"ש משום דהוי רק מצ"ע. דהכא שאני דהוא נתחייב מדין ערב דהא על נאמנות שניהם נתן מעיקרא ואם אין לאחד לשלם מחוייב חברו לשלם כל הדמים כנלע"ד בזה

לא (ח"א) סימן מט

נסתפקתי אם הי' הלוה מומר לעכו"ם בשעת הלואה בריבית ואח"כ שב בתשובה אם יכול המלוה לגבות ממנו הריבית או לא

לכאורה יש לדמות להא דקיי"ל עכו"ם שלוה מישראל ואח"כ נתגייר גובה ממנו הקרן והריבית משום שלא יאמרו בשביל מעותיו חזר זה כמבואר בב"מ (דף ע"ב) וביו"ד (סי' קע"א) שגובה הישראל כל הריבית שנתחייב כשהי' עכו"ם א"כ ה"נ גבי מומר ששב בתשובה אחר ההלואה ג"כ גובה ממנו הקרן והריבית. אך לענ"ד נראה דדוקא גבי עכו"ם אמרינן הכי דעכו"ם לא קאי להתגייר נפשי' ולא עבידי לאתגייר. כדאמרינן בגיטין (דף פ"ה) עבד ועכו"ם לאו לאיגיורי קיימא וגירות לא שכיחא ע"ש. דלא רמיא עלי' מצוה לאיגיורי נפשי' שפיר חיישינן שלא יאמרו בשביל מעותיו חזר ונתגייר זה כיון דלא קאי להתגייר. אבל גבי מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וכל כמה דלא שב בתשובה עבירה הוא בידו רק יצרו אנסו. א"כ לא חיישינן שמא יאמרו בשביל זה חזר בו זה. אלא דיאמרו נשא לבו לשמים לשוב בתשובה א"כ אסור ליקח ממנו הריבית

ואין לדמות להא דאמרו בב"מ (דף פ"ה) איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זה חזר בו. א"כ אפי' בישראל מצינו חיישינן כדי שלא יאמרו בשביל זה חזר בו. דשאני התם דהתנה רבי מעיקרא עמו ע"ז אי הדרת בך יהיבנא לך ברתא שפיר יש לחוש שלא יאמרו בשביל זה חזר בו זה. אבל בסתם לא חיישינן שמא יאמרו בישראל. ועוד הא מצינו גבי ריש לקיש דקאמר לו רבי יוחנן אי הדרת יהיבנא לך אחותי וחזר ונסבה ולא חש לשמא יאמרו בשביל זו חזר בו כמ"ש התוס' שם (דף פ"ד) ד"ה אי הדרת בך. א"כ אפילו בהתנה עמו לשוב מחמת זה לא חיישינן. וכ"ש בסתם ששב בתשובה לא חיישינן שיאמרו בשביל מעותיו חזר בו. כמו דחיישינן בעכו"ם שנתגייר. ועוד יש לחלק דוקא בעכו"ם שנתגייר משום לכתחילה אין מקבלין גרים שבא להתגייר משום דבר אחד מעניני העולם כדאיתא ביבמות (דף נ"ד). וברמב"ם (פי"ג מה' איסורי ביאה) שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני ב"ד הדיוטות והב"ד הגדול חוששין להם ולא היו דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם עכ"ל. א"כ גם בדיעבד חוששין עד שיראה צדקתו. אבל גבי ישראל ששב בתשובה אפי' תשובה שלא לשמה מהני ומתוך שלא לשמה כו' לא חיישינן שמא יאמרו בשביל מעותיו חזר זה. ונראה דאין המומר נאמן לומר ששב בתשובה להפקיע הריבית מהישראל. וכה"נ כתב הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ד סעי' ח' ס"ק ט"ו) היכי דידוע שהי' מומר אינו נאמן לומר שנתגייר ושב בתשובה ועושה יי"נ במגעו ע"ש

אך אם קודם ששב המומר בתשובה זקפן עליו במלוה הקרן והריבית. לכאורה דמי לעכו"ם שלוה מן הישראל לת"ק דרבי יוסי דלא חייש בשביל מעותיו נתגייר זה אם זקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר גובה קרן וריבית ה"נ במומר אזלינן בתר זקיפה ואם קודם ששב בתשובה זקפן עליו במלוה גובה קרן וריבית. ולענ"ד גם בזה יש לחלק דלא שייך לדמויי לעכו"ם דהא שכתב דעכו"ם מותר להלוותו מטעם דאין מצווין להחיותו הוא לרווחא דמלתא. דאפי' בגר תושב שמצווין להחיותו אפ"ה שרי להלוותו בריבית דכתיב אל תקח מאתו מישראל כדאמרינן בב"מ (דף ע"א). גם כתיב לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. ע"כ דוקא בעכו"ם דמהדין שרי להלוותו בריבית ע"כ אזלינן בתר זקיפה דהוי כגבוי. כיון דמהדין שרי לגמרי לגבות הריבית שעלה עד שנתגייר ע"כ תקנו חכמים כמ"ש הה"מ (פ"ה מה' מלוה ולוה ה' ו') אם זקפן שרי לגבותן. אבל גבי מומר דמהדין אעפ"י שחטא ישראל הוא ולכל איסורין אסור להכשילו. אלא בריבית דתלי רחמנא וחי אחיך עמך משום שמצווין להחיותו אהדרי לי' כהיכי דניחי. וכיון דמומר אין אנו מצווין להחיותו שרי להלוותו בריבית. וכיון דבשעה שלוקח הריבית אין אנו מצווין להחיותו ע"כ שרי לכתחילה להלוותו בריבית, אבל אם אח"כ שב בתשובה דהוי ישראל מעליא שמצווין עליו להחיותו. א"כ היכי נימא שיש לו היתר ליקח הריבית שקצץ עמו משום דאזלינן בתר לקיחת