ברית יעקב חלק א קטז

כמ"ש הח"מ וב"ש דע"כ חיישינן במקדש על מנת שאני צדיק ונמצא רשע דלמא הרהר תשובה עי"ש (והא דאמרינן מינים ומומרים לעכו"ם כו'. אמאי לא חיישינן שהא הרהר תשובה בלבו בשעת מעשה שאני התם משום ובערת הרע מקרבך ומצוה לבער רשעים מן העולם וכמ"ש רש"י בחולין (דף ק"ב). הני דעבידי להכעיס ואנס מיתתו לכל אדם כדי שלא יתחלל ש"ש בפרהסיא והוי כחייבי מיתות ב"ד. ע"כ לא חיישינן שמא הרהר תשובה כלבו]. א"כ לפמ"ש לדעת הי"א שבתשו' הרא"ש דלא מחלקים כהח"מ וב"ש דדוקא היכא דיש קצת ראיה לדבר חיישינן דלמא הרהר תשובה כמו במקדש על מנת שאני צדיק. רק לעולם יש לחוש להרהור תשובה בלבו. א"כ לעולם יש למנוע לשחוט אחר שחיטת מומר. [אך מדברי הפוסקים ביו"ד (סי' ב') משמע דשחיטתו כעכו"ם ממש הוי מומר להכעיס. ואפי' שוחט לעצמו ואחרים ראו שחיטתו אפ"ה שחיטתו נבלה. דלא אמרינן כיון ששוחט לעצמו א"כ כוונתו שלא לאכול נבלה והוי רגלים לדבר כמ"ש התב"ש דחיישינן להרהר תשובה בזה]

לכן נראה דהאי חששא דחיישינן במקדש על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו. הוי רק חששא דרבנן דעפ"י רוב כל כמה דאינו רואין שעשה תשובה אינו מהרהר בלבו לעשות תשובה. ואוקמינן בחזקת קמא דהוא רשע ודאי רק מדרבנן חששו למיעוטא וחששא בעלמא. ודמי למיעוט מקדשי והדר מסבלי והוא שלח לסבלונות דחיישינן שמא נתקדשה וצריכה גט מספק דהוי רק חששא דרבנן לחוש לכתחילה. אבל אם נשאת לא תצא. כמ"ש המוהרי"ק בתשו' והרמ"א באע"ז (סי' מ"ה) ועי' בחמ"ח (ס"ק ז') ובב"ש (ס"ק י"א). ואע"ג דהטור (בסי' ל"ח) ובש"ע (שם סעי' ל"א) כתבו בהא דהמקדש על מנת שאני צדיק ונמצא רשע הרי זה מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו. אפ"ה יש לומר דלא הוי רק חששא דרבנן דגם בהאי דסבלונות (בסי' מ"ה) כתבו דחיישינן שמא נתקדשה וצריכה גט מספק. וכן (בסי' ל"א סעי' ג') בקדשה פחות משוה פרוטה ואפ"ה כתבו הרא"ש והראשונים דהוי רק קידושין דרבנן כמ"ש הב"ש שם (ס"ק ו') עי"ש. א"כ לפ"ז א"ש דבכולי דוכתי קיי"ל דהולכין בתר רוב לא חיישינן למיעוטא וחששא דלמא הרהר תשובה בלבו אם לא בהוכחה ברורה. רק באשת איש חיישינן למיעוטא דמיעוטא כמו בנטבע במים שאין להם סוף דחיישינן למיעוטא דניצולין. וכן חיישינן גבי סבלונות למיעוטא אע"ג דהוי חזקת פנוי' ורובא מסבלי והדר מקדשי אפ"ה חיישינן לחומר א"א למיעוטא. כמ"ש התוס' בקידושין (דף נ'). ע"כ חששו גם בזה שמא הרהר תשובה בלבו. וכן גבי אנס דיש אומרים בתשו' הרא"ש דאסור להורגו שלא בשעת מעשה אפילו ע"י עכו"ם דלמא הרהר תשובה בלבו. משום דגם גבי פיקוח נפש קיי"ל דאין הולכין אחרי הרוב כמבואר ביומא (דף פ"ד) ובאו"ח (סי' שכ"ט) כמו גבי איסור אשת איש וחומר קידושין. ע"כ חששו גם בזה שמא הרהר תשובה בלבו. הארכנו לבאר כי דברי הש"ך יש לו מקום דכותים עשו אותם כעכו"ם גמורים אפילו לקולא הוא אתיא לכ"ע. גם הטור והגאונים בא"ע (סי' מ"ד) שהצריכו גט בכותי שמקדש אשה מודו בזה. ע"כ יש היתר ללות מהן בריבית. גם הבעה"ת הביא ברייתא ממס' קטנות כותים מלוין ולוין מהם בריבית וע"כ אחרי גזרה ועי' מל"מ (פ"ד מה' מלוה ולוה) עי"ש

סימן מח

הנה יש לעיין בתינוק הנמצא בעיר שמחצה עכו"ם ומחצה ישראל. ולא טבל ולא הטבילוהו ב"ד ועכשיו הוא גדול. לדעת הרמב"ם (בפט"ו מה' איסורי ביאה ה' כ"ו) מצווין להחיותו כישראל. ולדעת רש"י ותוס' בכתובות (דף ט"ו) אינו מצווין להחיותו אלא ברוב ישראל. אבל מחצה על מחצה אינו מצוין להחיותו כמבואר כל זה בב"י באע"ז (סי' ד' סעי' ל"ד) וברמ"א מהו דינו לענין ריבית

לכאורה להתוס' והפוסקים דכתבו דעכו"ם ומומר לעכו"ם מותר להלוותן בריבית מטעמא דריבית כתיב וחי אחיך עמך וכיון שאין אתה מצווה להחיותו מותר להלוותו בריבית א"כ ה"נ כיון דאין אנו מצווין להחיותו דהוא ספק עכו"ם מותר להלותו בריבית. ואע"ג דהוא שומר מצות ולא גרע מגר תושב דמצווין עליו להחיותו. מכל מקום לענין ריבית לגר תושב מותר להלות אותו בריבית אע"ג דמצוין עליו להחיותו כמ"ש הטעם בט"ז (ס"ק א') דלענין שאר חיותא כללה התורה גר תושב וחי אחיך עמך. ובקרא דכתיב אל תקח מאתו נשך וגו' וחי אחיך עמך דתלתה התורה לקיחת ריבית בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עכו"ם וגר תושב. א"כ רק בישראל תלתה תורה בריבית במי שמצווין להחיותו. א"כ בהאי תינוק שנמצא בעיר מחצה על מחצה דמצד אחיך אינו מצווין להחיותו. כיון דהוא ספק עכו"ם רק מצד דשומר מצוה לא גרע מגר תושב דמצוין להחיותו. א"כ מותר להלוותו בריבית לדעת הטור והתוס' דבמחצה ע"מ אינו מצווין להחיותו. וכן כה"ג היכי דנתערב ולד עכו"ם בולד ישראל דכתב הרמב"ם (ובאע"ז סי' ט"ז סעי' ו') דמטבילין שניהם לשם גירות וכל אחד מהן ספק גר. וקודם שהטבילום לשם גירות ודאי דהוי כספק עכו"ם. ודמי להא דמבואר (בסי' ד') בתינוק הנמצא בעיר מחצה על מחצה. דתליא במחלוקת הרמב"ם והפוסקים אם מצווין להחיותו. א"כ בריבית יש להתיר להלות להן להתוס' ורמ"א דס"ל דאינו מצווין להחיותו בספק עכו"ם. ואך אפשר בזה דנתערב ולד עכו"ם בולד ישראל כ"ע מודו להרמב"ם דמצווין להחיותו כיון דאיכא ודאי ישראל

ולכאורה קשיא היכי משכחת האי דינא בתינוק דנמצא במחצה עכו"ם ומחצה ישראל דאינו מצווין להחיותו לדעת התוס' ורש"י. דהא מוכח דהגמ' מיירי אפילו עכשיו גדול. מדקאמר אבל ליוחסין לא ומחזירין לו אבידתו. א"כ ממ"נ אי שומר מצות א"כ לא גרע מגר תושב דמצווין להחיותו. ואם אינו שומר מצות א"כ אפילו ברוב ישראל אינו מצווין להחיוחו. דהא מומר לתיאבון כתב הטור ור"א ממיץ דאינו מצוה להחיותו כמבואר ביו"ד (סי' רנ"א). אך אפשר לומר דאפי' שומר מצוה לא הוי גר תושב. כל כמה דלא קיבל עלי' שבע מצות בב"ד של שלשה. רק שומר מדעת עצמו לא הוי בכלל גר חושב כמ"ש הרמב"ם (בפ"ח מה' מלכים ה' ו' י"א) ועי' ברמב"ם (פי"ד מה' א"ב ה' ח') דאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וכתב הראב"ד בזה"ז אין אנו מצווין להחיות הגר תושב עי"ש. (ועי' בחו"מ סי' רס"ט בסמ"ע שם)

גם אפשר לומר גם להתוס' והטור דתלי טעמא דריבית וחי אחיך עמך הוא במצווין להחיותו. אבל במומר דאין אנו מצווין להחיותו מותר להלוותו בריבית. מודים כה"ג מי שנמצא במחצה עכו"ם ומחצה ישראל אע"ג דאינו מצווין להחיותו אסור להלוותו בריבית. דיש לחלק בין ספק לודאי. דהא דאין אנו מצווין להחיותו שמא עכו"ם הוא אבל להלוותו בריבית אסור שמא ישראל הוא. ואע"ג דלא שייך ביה אהדרי כהיכי דניחי דמספק אין אנו מצווין להחיותו מ"מ לא דמי למי שאין אנו מצווין להחיותו בודאי וצ"ע

ואם כבר לקח הריבית מזה התינוק הנמצא במחצה עכו"ם ומחצה ישראל אח"כ שנעשה גדול ולא טבל והטבילו ב"ד. לכאורה הוא פשוט דא"צ להחזיר הריבית משום דאמר ליה אייתי ראי' דישראל אח. ואפילו בנמצא ברוב עיר ישראל דהוי ישראל להחיותו ולהחזיר לו אבידתו. מכל מקום לענין ממון אם נגח תורא דישראל לתורא דידי' אינו חייב הישראל לשלם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב

אבל יש לומר דתליא בפלוגתא במחלוקת שהביא הש"ך ביו"ד (סי' קע"ז ס"ק ס"ח) אם הוי ספיקא דדינא או מחלוקת הפוסקים אי הוי ריבית קצוצה או אבק ריבית. אי אמרינן בזה ספיקא דאורייתא לחומרא וחייב להחזירו או דאמרינן ספיקא דממונא לקולא ע"ש. א"כ ה"נ בספק מחצה על מחצה וכ"ש ברוב ישראל דהוי רובא לאיסורא יש לומר דהוי ספק איסורא דאורייתא וחייב להחזיר הריבית. אך הש"ך מכריע דהוי ספק ממונא לקולא ע"ש

ולפמ"ש לעיל בשם התוס' דב"מ בחד תירוצא דעכו"ם מוזהרין זע"ז בריבית. א"כ איכא נפקא מינה גם בזה אם נמצא תינוק בעיר מחצה עכו"ם ומחצה ישראל וקודם שהטבילוהו לשם גירות דהוי ספק עכו"ם וספק ישראל. או היכי דנתערב ולד עכו"ם בולד ישראל דהוי ספק עכו"ם וספק ישראל. דאסורים להלות לעכו"ם בריבית שמא עכו"ם הוא ועכו"ם מוזהרין