ברית יעקב חלק א קיד

האידנא כל עד כותי פסול בין גיטי נשים ושחרור עבדים אינו מוכח דאפילו לקולא הוי כעכו"ם

ראיתי בחות דעת תמה על הש"ך בזה כיון מדאורייתא יש להכותים דין מומרים דכפרו בדברי חז"ל וישראל מעליא הוי וקידושיו קידושין ולכל מילי מומר דין ישראל יש לו א"כ אף דחכמים עשאום כעכו"ם מכל מקום וכי יש כח ביד חכמים לעקר דבר מן התורה בקום ועשה כמבואר בכמה דוכתי דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה רק בשב ואל תעשה. אלא ודאי דרק מדרבנן הם כעכו"ם ולחומרא ולא לקולא עכ"ד. והנם כבר כתבנו דהרמב"ם אבי ההוראה ס"ל בהדיא כדעת הש"ך ונעלם ממנו כל מה שכתבנו. ועוד אני תמה עליו כי נעלם ממנו גמרא ערוכה ביבמות (דף ט"ז) עכו"ם שקידש לא חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא אפילו בדוכתי דקביעי דלא זזו משם עד שעשאום כעכו"ם גמורים דקידושיו אינו כלום. א"כ חזינן דחכמים עשו כה"ג אפילו בקידושין לעקר בקום ועשה. אך בזה יש לומר כדקאמרינן בכמה דוכתי דאפקועי רבנן לקידושין מיניה ושויא בעילתו בעילת זנות ועי' בב"ש באע"ז (סי' מ"ד ס"ק י"ג). וא"כ גם בריבית יש לומר הא דמותר ללות מהן כיון דהוי דבר שבממון הוי הפקר ב"ד מעות הלוואה כמ"ש בחו"ט (סי' רפ"ג). וכיון דאם ירצה לא יחזיר כלל א"כ לא הוי אגר נטר. וכה"ג כתב בתשו' מיימוני (סי' ל"ו) בהיתר הלואה למומר משום הפקר ב"ד ע"ש. גם קושיתו לא קשה כלל דהתוס' ביבמות (דף פ"ח) ד"ה מתוך ובנזיר (דף מ"ג) בד"ה והאי מת מצוה היא. כתבו ואף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה במקום שיש פנים וטעם בדבר לכ"ע יש כח לעקור עכ"ל ע"ש. ועוד אפשר לומר דהא דעשו חכמים אותם כעכו"ם גמורים הוי למגדר מלתא דקנסו אותם ומשום למגדר מלתא יכולין חכמים לעקור אפילו בקום ועשה כמבואר ביבמות (דף צ'). וכה"ג כתב הב"י באו"ח (סי' תי"ח) והביאו הש"ך ביו"ד (סי' רט"ו ס"ק י"א)

ועוד נראה לי לומר מדקדוק דברי הרמב"ם בפי' המשניות בברכות. אפילו למ"ד דכותים גרי אמת הן. (דלמ"ד כותים גרי אריות הן. ודאי הוי כעכו"ם גמורים כדמוכח בש"ס בכמה דוכתי כמ"ש התוס' ביבמות (דף כ"ה) ובחולין (דף ג') ובב"ק (דף ל"ח). היינו דהחכמים ראו אותן באורך הימים שמחזיקים בדתינו ומיחדים. ומצוה שהחזיקו מקפידים מאד. החזיקו אותן כגרים עד שחקרו עליהם ומצאו אותם בהר גריזים דמות יונה. אזי נתבטלה חזקתם שהחזיקו אותם כגרים. והדרא לדמעיקרא שהיו בתורת עכו"ם. ולא דאמרינן דחכמים גזרו עליהן וקנסו אותם שיהיו בעכו"ם גמורים. אלא אחר החקירה שמצאו דמות יונה עשו אותן כעכו"ם משום דהוי חזקתן שהחזיקו כגרים גמורים לא הוי חזקה גמורה דהשתא אתגלי בהתייהו. כי אפשר גם מתחילה הי' להם דמות יונה ולא נודע מזה ע"כ סברי דהמה גרים גמורין והשתא בטלה חזקתן. א"כ לא קשה כלל היאך יכולין חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. משום דהכא שאני דהשתא שמצאו דמות יונה החזיקו אותם חכמים למפרע דעכו"ם הוו ובטעות החזיקו אותן לגרים. משום דאתגלי בהתייהו. ואע"ג שראו אותן עושין מצות הרבה כדתינו. מכל מקום אולי מתחילה לא קבלו עליהם כל המצות וגר שמל וטבל ולא קיבל עליו כל המצות אפילו רק מצוה אחת אין מקבלין אותו כדאמרינן בבכורות (דף למ"ד). ולא ידעינן שקבלו כל המצות בפני שלשה שמעכב לכ"ע כמבואר ביו"ד (סי' רס"ח סעי' ג'). ע"כ אינו דומין לגר שמל וטבל וקיבל עליו כל המצות בפני שלשה ואח"כ חזר לסורו דהוי כישראל מומר. וכה"ג כתב הרמב"ם (פי"ג מה' איסורי ביאה ה' ח'). וביו"ד (סי' רס"ח סעי' יו"ד). עכו"ם שאומר נתגיירתי וראינו נוהג בדרכי ישראל ועושים כל המצות הרי אלו בחזקת גר צדק. אעפ"י שאין שני עדים לפנינו לפני מי נתגיירו. ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן. עד שיביאו עדים או יטבילו לפנינו הואיל שהוחזקו עכו"ם. כה"ג היו כותים קודם גזירה. אבל אחר החקירה שנתבררו שעוברים על מצות ומצאו להם דמות יונה נתבטלה חזקתם. דהרי גם בשעה שהיו מחזיקים בדתינו היו מכבדים הר גריזים. עד שמצאו שם דמות יונה נתבטלה חזקתם ואהדרי למעיקרא דהוי עכו"ם. כיון דלא ידעינן אותם שנתגיירו בפני שלשה וקיבלו עליהם כל המצות כדין גר כנלע"ד בפי' הרמב"ם: ולפ"ז יש לומר דשחיטת כותים אחר שבדקום ומצאו להם דמות יונה שחיטתן אסורה מדאורייתא כמו שחיטת עכו"ם דהוי נבלה ולא כמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ב' ס"ק ג') דשחיטת כותי שאינו עובד עכו"ם אינו רק מדרבנן משום שגזרו עליהם כשמצאו להם דמות יונה עי"ש. אך מדברי הראשונים לא משמע הכי ובנ"י פרק איזהו נשך עי"ש]

ולכאורה קשה לי לפמ"ש החות דעת דכותים אפילו קודם גזרה הוי עלייהו דין מומרים. כמ"ש הרמב"ם בה' עבדים (פ"ו ה' ו') והמחבר ביו"ד (סי' רס"ז סעי' מ"ז) שהצדוקים בזה"ז הוו ככותים קודם גזרה. א"כ הוי פסולי עדות מן התורה דחשידי אעדות שקר. רק בחתם ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוא לא הוי מחתם מקמי' ובמומר בקבלת דברי חברות סגי. מתוס' דגיטין (דף יו"ד) ד"ה אי לאו דכותי חבר הוא. תימא א"כ כולי שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתם לבסוף ויש לומר דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגרי אמת הן עכ"ל. דמאי מהני הא דגרי אמת הן מכל מקום דין מומרים אית להו וחשידי אעדות שקר. כיון שפקרו בדברי חז"ל והוי פסולי דאורייתא. א"כ אכתי מתקיים הך שטרא אפומא דחד ישראל שחתם לבסוף. ואפשר לומר בזה דהתוס' קאי לשיטתייהו בכתובות (דף כ"ב). דעד דהוי ספק פסול מוקמינן אחזקת דכשרות עי"ש. ועי' בש"ך בחו"מ (סי' מ"ו ס"ק ס"ו) א"כ אנן דלא ידעינן לי' בהאי כותי אי חבר הוא או לא כיון דגרי אמת הן. כשר הוא מדאורייתא ורבנן פסלו אותן עד שנדע בבירור דהוא חבר. ע"כ אם חתם ישראל לבסוף דהוי הוכחה דחבר הוא כשר. לא אכפת לן בדרבנן הא דמתקיים כולי שטרא אפומא דחד. [וצ"ע בזה דאפשר גם קודם גזרה כיון דרובם פקרו והוי דין מומרים עלייהו. תו ליכא חזקת כשרות אכל אחד מהן. עד שיעידו שני עדים דהוא חבר וכשר]

והנה קשה לי בדברי הרמב"ם ה' נדרים (פרק ט' ה' כ') נדר משובתי שבח אסור בישראל ובכותים והוא מהמשנה דנדרים (דף ל"א). נדר משובתי שבת אסור בישראל וכותים. וקאמר בגמ' מצוה ועושה קתני ישראל וכותים מצוין ועושין. עכו"ם ההוא דעבדי עושין ואינם מצווין. דהא זהו רק לזמן המשנה קודם שגזרו עליהן. אבל האידנא אחר גזירה שעשו אותן כעכו"ם א"כ מותר בכותים אף דעבדי אינם מצווין דכותים דהאידנא בעינן גירות דוקא. ומה ששומר שבת הוי כעכו"ם ששומר שבת דאינו אסור בו. והא הרמב"ם בכל מקום כתב (בפ"ו מה' עבדים) דבזה"ז גט שיש עליו עד כותי דינו כעכו"ם. (ובפ"ח מה' עבדים) מוכר עבדו לכותים דיני כמוכר לעכו"ם. א"כ ה"נ אמאי לא השמיט האי דינא. או לכתוב דכותים דינו כעכו"ם. ולא שייך לומר בזה בנדרים הולכין אחרי לשון בני אדם. דשובתי שבת הוי ישראל וכותים דזהו מסור לחכמים ועי' בש"ך ביו"ד (סי' רי"ז ס"ק א'). וגם בלשון בני אדם אם עכו"ם שובתי שבת ג"כ קורין אותן כן. וכן ביו"ד (סי' רי"ז סעי' ל"ח) כתב ג"כ דברי רמב"ם אלו ולא הערו האחרונים בזה דהאידנא ליכא האי דינא. וליכא למימר כמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' רס"ז ס"ק ק"ו) שסמכו אמקומות אחרים דעשו אותן כעכו"ם גמורים לכל דבריהם. דהא (בה' איסורי ביאה) השמיט הרמב"ם בהאי דינא דספיקות אסורים זה בזה. כותי משום דהאידנא דינן כעכו"ם. וכן (בפ"ג מה' מעשי הקרבנות) השמיט הרמב"ם מה דאיתא בפ"ק דשקלים אין מקבלין מן הכותים קיני זבות כו' חטאות ואשמות. כמ"ש בפי' המשניות שם דהיום דכותי דינו כעכו"ם לא נפריש בין עכו"ם לכותי. א"כ גם הכא הי' להרמב"ם להשמיט האי דינא. ולא לכתוב דינא דמתניתין מה דליכא האידנא וצ"ע

שוב ראיתי כי יש לומר דכ"ע ס"ל דהאידנא עשו כותים כעכו"ם לכ"ע אפי' לקולא. והטור באע"ז אינו חולק על הרמב"ם. ופי' הב"י אינו מוכרח. דיש לומר הא דכתב הטור באע"ז (סי' ד') הספיקות אסורות זה כזה שתוקי ואסופי וכותי. כתב לדינא דש"ס ואגב נקטי' משום אחריני כמ"ש הש"כ ביו"ד (סי' רס"ז ס"ק ק"ו). וסמך על הא דאמרו דהאידנא כעכו"ם לכל דבר. וכן מה שכתב הטור בשם הגאונים באע"ז (בסי' מ"ד) כותי שקידש צריכה גט. לא הוי פי' כמ"ש הב"י משום דס"ל דלא עשו אותן כעכו"ם רק להחמיר ולא להקל. דא"כ להב"י הוי מקודשת דאורייתא רק צריכה גט משום חומרא. וכן משמע