ברית יעקב חלק א קיב

אך לבי אומר לי דיש לדחות מה שכתב' לומר דלתי' הראשון של התוס' דעכו"ם מוזהרין על ריבית ואונאה זה מזה א"כ

גר שנתגייר אסור להלות לעכו"ם בריבית משום שמא יאמרו כמו דגזרו מטעם זה. באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. עריות שאר האם בגרים. וכמ"ש הרמב"ם גבי גר שאסור לקלל אביו העכו"ם מחמת שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. משום דיש לומר דזהו דוקא היכי שהדבר אסור לישראל ג"כ. כמו גבי עריות דאסרו בגרים או כיבוד אב שלמד הרמב"ם שגר אסור לקלל אביו. דאעפ"י שגר שנתגייר בקטן שנולד דמי. מכל מקום משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אסורים כמו ישראל שאסור בשאר האם. ומצווה על כיבוד אב. אבל היכי דלישראל שרי כמו אונאות עכו"ם או ריבית עכו"ם. לא שייכי לאסור גבי גר טפי מישראל מעליא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דמי איכא מידי באיסורין דלישראל שרי ובגר אסור

אולם מדברי הריטב"א והנימוקי יוסף ביבמות פרק נושאין על האנוסה (דף צ"ז) מוכח דלא אמרינן בזה מי איכא מידי דלישראל שרי ובגר אסור. שכתבו ומיהו עכו"ם שנתגיירו איש ואשתו. אם רצה מקיימה ואם רצה פטרה. ואפילו מחיים של גר מותרת לאחרים. דאע"ג דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. משום דאותו אישות אין לו עיקר דכשנתגייר פקע דאל"כ אפילו בגט לא משתרי לעלמא. דאינהו לאו בני גט נינהו בכותיותם. וא"כ יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה אסורה לישראל עולמית. אלא ודאי ליתא דכל זמן שלא ידעה לאחר שנתגייר ההוא אישות דהוי ליה בכותיותו פקע מיניה כשנתגייר וכ"ע ידעי הכי וכן דעת גדולי הפוסקים עכ"ל. וכן הוא בריטב"א ביבמות (דף צ"ח) עי"ש. ומדהוכיח דאל"כ אפילו בגט לא משתרי לעלמא מדאינהו לאו בני גיטא בכותיותן. וא"כ יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה אסורה לישראל עולמית ע"כ דלא ס"ל לחלק דשאני התם דהא דמשתרי בגט משום כיון דגם בישראל מהני דמגרש אשתו בגט ומי איכא מידי דלישראל שרי ולגר אסור. ע"כ גם בגר מהני גט ולא חיישינן בזה משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה

אך קשה לי על הנ"י וריטב"א מהא דירושלמי בקידושין ריש פרקין דקאמר שם. עכו"ם אין להם קידושין מהו שיהיה להם גירושין. רבי יודא בן פזי ורבי חנין בשם רבי חינא רובא דציפורן או שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה. רבי יוחנן דציפורן כו' בישראל נתתי גירושין ולא בעכו"ם. אם כן לא בעי גט והפרשה בעלמא סגי שהיא יכולה ג"כ לגרש אותו. א"כ לדידיה אפי' נימא דעכו"ם שנתגייר איש ואשתו תבעי גט ליכא בזה משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה מה דסגי בגט. כיון דלדידהו אפי' גט לא בעי דגם הפרשה מביתו סגי. וליכא למימר דעכו"ם אין להם גירושין ולא מהני הפרשה כלל ולעולם לא מצי לפטור מבעלה. דהא בירושלמי מסיק מלתא דרבי חייא רבא אמרה עכו"ם אין להם גירושין דתני רבי חייא עכו"ם שגירש את אשתו והלכה ונשאת לאחר וגירשה ואח"כ נתגיירו שניהן. אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אם כן מוכח דאין להם גירושין היינו הפרשה)

שוב מצאתי ביש"ש ביבמות פרק נושאין על האנוסה שהביא דברי הנימוקי יוסף וכתב ע"ז וז"ל ואני אומר גדולי הפוסקים לא ראיתי ואם קבלה בידו לא אחלק על קבלתו. (לא ראה דברי הריטב"א והוא לשון הריטב"א וע"ש). אכן אם לסברא בא לדון נידון כנגדו כי נראה דודאי שייך לומר באנו מקדושה חמורה. ומה שהוא אומר א"כ אפילו בגט זה נמי. מאחר שישראל פוטר בגט לא שייך לומר באנו מקדושה חמורה דלא עדיף מישראל וכל היכי דאמרינן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' היינו בדבר שאף הישראל אסור כו' אבל במה שישראל נוהג היתר פשיטא דליכא למימר שמא יאמרו. וגם לא מסתברא שיכול לפוטרה בכדי א"כ עניה זו לשוא שומרה ויאמרו כך עושים לגרים עכ"ל. והוא כדברי והנאני שכוונתי לדבריו. (אך מירושלמי דקידושין משמע דלא בעינן כלל גירושין דבהפרשה סגי)

ולכאורה יש להוכיח דע"כ היכי דמותר לישראל לא אמרינן לגר אסור משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה דאל"כ נימא למ"ד בחולין (דף ל"ג) דעכו"ם אסורין בבני מעים ובשר הנחתך בעודו מפרכסת משום דעכו"ם במיתה תליא מלתא הני כאבר מן החי דמי. וא"כ יהיה גר אסור בזה משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וע"כ כיון דלישראל דבר זה מותר גם לגר מותר. אך יש לדחות דשאני התם כיון דהגר נכנס בשמירת המצות ולישראל בשחיטה תליא מלתא והגייר מחוייב במצות שחיטה ע"כ הותרה לו כישראל ולא דמי לעכו"ם דבנחירה תליא מלתא. וכיון דאיכא מצוה שאני כמו עכו"ם ששבת חייב מיתה כדאמרינן בסנהדרין (דף נ"ח) והגר מחוייב במצות שבת דמצוה שאני כמ"ש כה"ג התוס' בסנהדרין (דף נ"ט) ד"ה ליכא מדעם דעכו"ם ששבת חייב מיתה אע"ג דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור משום דמצוה שאני

והא דמשמע מתוס' אי אין העכו"ם מצוין על ריבית גם על האונאה אינן מצוין. הוא כדעת הרמב"ם (פ"ט מה' מלכים ה' י"א). אבל לדעת הרמב"ן בפירוש התורה פ' וישלח כתב דעכו"ם מצוין על הדינין היינו דיני גניבה ואונאה כדין ישראל והביאו הכ"מ שם. אבל ריבית י"ל גם להרמב"ן לא הוי בכלל דינים

סימן מז

הנה התוס' והרא"ש בע"ז (דף נ"ו) הביאו ירושלמי דע"ז (פרק ה' ה' ד') רבי יעקב בר אחא בשם רבו חנינא כותאי דקסרין מותר להלוותן בריבית. (לפי שקלקלו מעשיהם כדאמר שם בירושלמי כותאי דקסרין בעי מיניה מרבי אבוהו אבותיהם היו מסתפקים משלנו אתם אין אתם מסתפקים משלנו אמר להן אבותיהם לא קלקלו מעשיכם אתם קלקלתם מעשיכם) דיש להם דין מומר לעבודת כוכבים, וכך כתב בשולחן ערוך יורה דעה (סימן קנ"ט סעי' ג') כותים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים וגבי מומר לעבודת כוכבים כתב (בסעי' ב') מומר לעבודת כוכבים מותר להלוות לו בריבית אבל אסור ללות ממנו בריבית אם כן גם כותים אסור ללות מהן בריבית. והש"ך ביו"ד (ס"ק ה') חולק בזה דמותר ללות מן הכותים דקיימא לן בכמה דוכתי דכותים כעובדי כוכבים גמורים אחרי גזירה כמבואר בחולין (דף ו') דלא זזו משם עד שעשאום כעובדי כוכבים גמורים דשחיטתן אסורים וליי"נ ולבטל רשות. ודוחק לומר דוקא להחמיר עשאום כעובדי כוכבים לשחיטה וליי"נ ולא להקל. כיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע לגמרי עשאום כעובדי כוכבים. וגם להחמיר אתי לידי קולא ממקום אחר ע"ש

ואנכי הרואה כי הוא זה מחלוקת גדולי הפוסקים בזה אי אמרינן דכותים אחרי גזירה שעשאום כעובדי כוכבים אפילו לקולא או לא. ואשתמיט כל זה להש"ך. ותמה אני עליו שלא הרגיש בזה

הרמב"ם בפי' המשנה בברכות (פ"ח) אין עונין אמן אחרי כותי המברך. כתב בכאן אפרש לך ענין הכותים העם שהביא סנחריב מכוחה והושיבם בערי שומרון העיד הכתוב את ד' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מלכים ב' י"ז) אבל באורך הימים למדו הכותים תורה וקבלוה על פשוטה. והמצוה אשר החזיקו בה היו מקפידים עליהם. וישימו לבם אליהם מאוד. והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו עבודת כוכבים עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאו מכבדים הרי גריזים ומצאו להם דמות יונה וידעו שהם עובדים עבודת כוכבים אזי החזיקום בחזקת עובדי כוכבים גמורים לכל