ברית יעקב חלק א קיא

(בפ"ה מה' ממרים ה' י"א) הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה את אביו. וכתב הכ"מ טעמו דהרמב"ם למד מיבמות (דף כ"ב) שאסרו ערוה לגר משום האי טעמא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכ"כ הב"י ביו"ד (סי' רס"א) ע"ש. וא"כ מוכח דאין לחלק בין עריות לשארי דברים. ואפילו הוא לבדו נתגייר ואביו עכו"ם אפ"ה אסור להכותו משום כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ולא כמ"ש לחלק בזה

אמנם דברי הרמב"ם וכ"מ צ"ע טובא דהיכי מצינו דעכו"ם מוזהרין בכיבוד אב ואם. ובהדיא איתא בקידושין (דף ל"א) גבי דמא בן נתינה ומה מי שאינו מצוה ועושה. וכן בנזיר (דף ס"א) דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב יצא כותי שאין לו אב למאי הלכתא כו' אלא במי שמוזהר על כבוד אביו. א"כ אינו שייך בזה לומר שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דדוקא בעריות שהיו מוזהרין בעודו עכו"ם בזה חיישינן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכ"כ הריטב"א ביבמות (דף כ"ב) דאמרינן אחין מן האם שנתגיירו מעידין זה לזה. ולא דמי לעריות דעדות לב"ד מסורה. וידוע דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וכתב הריטב"א והא דשרינן בעדות היינו אפילו במה שנוהגין שפוסלין להעיד בעכו"מתן דלגבי הא מלתא ליכא למיחש שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ובאיסור עריות הוא דאיכא למימר הכי. ושורת הדין דבעכו"מתן כשרין להעיד דבר תורה כדאמרינן בסנהדרין (דף נ"ז) בן נח נהרג מפי קרוב וכ"ש בממונו וכיון שכן אין לחוש בזה לעכו"מתן כשנתגיירו עכ"ל. א"כ אעפ"י שנוהגין מעצמם בחוקותיהן לא חיישינן בזה לשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכ"כ הריטב"א והנימוקי יוסף ביבמות (דף צ"ז). שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה זה נאמר בכל איסורי ערוה שיש להם בעודם כותים. ממה שאסר הכתוב לבני נח כמפורש בסנהדרין (דף נ"ז). דאלו במה שלא נאסר להם מן התורה אלא שהוא מחוקותיהם. אינו חשוב אפילו קדושה קלה ואין חוששין לו כלל ונפקא מיניה לעכו"ם שנתגייר עכ"ל

ועל כרחך צריך לומר בדברי הרמב"ם דס"ל דמצות כבוד אב אשר הוא מהדברים שהשכל מחייב אותן וגם החזיקו בה. אע"ג שאינן מוזהרין העכו"ם ע"ז מכל מקום כיון שהעכו"ם שומרים זאת למצוה יש לחוש כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה . [ואין לומר ולדחוק דהרמב"ם מיירי ג"כ דאביו העכו"ם נתגייר אחר כך ג"כ ולא דאביו עודו עכו"ם. דכה"ג לא שייך משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ויש קצת סמך לזה ממה שכתב הרמב"ם (שם) אבל העבד אין לו יחוס אלא הרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר אעפ"י שנשתחררו עכ"ל. דכתב שנשתחררו לשון רבים דמשמע דשניהם נשתחררו האב והבן ודכוותיה בגר גם כן מיירי שנתגיירו שניהם אסור להכות ולקלל אביו. אם כן אכתי אינו נדחה מה שכתבתי לחלק דלא שייך שמא יאמרו רק באם נתגיירו שניהם ולא בנתגייר אחד מהן. דזה אינו דע"כ מיירי הרמב"ם דאביו של הגר שהוא עודו עכו"ם. דאם האב ג"כ נתגייר אח"כ הא בלא"ה אסור להכותו ולקללו כמו שארי ישראל. והרמב"ם כתב דגר אסור לקלל אביו העכו"ם משום איסור דרבנן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ואם אביו נתגייר ג"כ הוי ישראל מעליא איסור תורה וחייב על קללתו. וגם בעבד שאביו נשתחרר אח"כ חייב על קללתו כמו על כל ישראל]

ואיכא למידק על דברי הכ"מ דכתב דהרמב"ם למד דינו מיבמות דאסרו עריות שאר האם גבי גר כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דהא אמרינן בסנהדרין (דף נ"ח). עבד מותר באמו ובתו דיוצא מכלל בן נח ולכלל ישראל לא בא. אם כן לא גזרו בעבדים העריות האסורות על הגרים. וכ"כ הרמב"ם (פי"ד מה' איסורי ביאה ה' י"ז). א"כ גם אחר שנשתחרר העבד לא שייך גבי' לאסור עריות האסורות על הגרים משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דהא גם בהיותו עבד הי' מותר באמו ובעריות שאר האם. וכיון דכל עיקר חילא דהרמב"ם דהגר אסור לקלל אביו העכו"ם הוא משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כמו דגזרו משום האי טעמא בעריות. א"כ גבי עבד דלא גזרו עליו משום האי טעמא עריות האסורות בגרים. א"כ למה להרמב"ם לומר טעמא דעבד מותר לקלל אביו העבד משום דאין לו יחוס ואביו הרי הוא כמי שאינו אביו. ונראה דלא קשיא מידי דהא באמת גם עבד אחר שנשתחרר אסור בשאר האם. כמ"ש הרמב"ם (פי"ד מה' איסורי ביאה ה' י"ט) עבדים שנשתחררו הרי הן כגרים. כל שאסור לגרים אסור להן וכל שמותר לגרים מותר להן. וכתב הכ"מ בזה מתבאר מיבמות (דף צ"ז) בני יודן אמתא דאשתחרר. אעפ"י דגבי עבד שנשתחרר ליכא משום יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דהא גם בהיותו עבד דהוי בכלל קצת ישראל דחייב במצות כאשה אפ"ה היה מותר באמו ובאחותו. והטעם דכיון דגזרו בגרים משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וע"כ גזרו בשאר האם אפי' באותן קרובות שהיו מותרות בגיותן ואסורות בגירותן כגון אחות אמו ואשת אחיו מאמו שמותרות לבני נח ואסורות לגרים ומשום דאתי לאחלופי בישראל כמ"ש הב"י ביו"ד (סי' רס"ט) לדברי הרמב"ם עי"ש. ע"כ גזרו גם בעבדים שנשתחררו דדמי לגרים שאסורים בשאר האם משום אחלופי אע"ג דלא שייך בזה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל בהיותו עבד דעדיין לא בא לכלל ישראל אעפ"י דנתקדש מעט במצות לא אכפת לן בזה שמא יאמרו באנו מקדושה כו'

ובזה א"ש דברי הרמב"ם שכתב גבי עבד אין לו יחוס אלא הרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר אעפ"י שנשתחררו. דקשה לכאורה מאי לשון אעפ"י שנשתחררו דאשמועינן רבותא בזה. הא בעכו"ם ס"ל לריש לקיש ביבמות (דף ס"ב) דבהיותו עכו"ם יש לו חייס. ואחר שנתגייר אין לו חייס. וגבי עבד אפילו בהיותו עבד שאין לו חייס. א"כ כ"ש אחר שנשתחרר א"כ למה כתב הרמב"ם אעפ"י שנשתחררו. דכשנשתחרר הוי כל שכן דאין לו חייס ולא רבותא דאעפ"י. וליכא למימר הא דכתב הרמב"ם אעפ"י שנשתחררו. הוא משום אע"ג שנתקדש במצות כישראל אפ"ה ליכא איסורא גבי' לקלל אביו. דהא אי שייך איסור זה גבי עבד אפילו בהיותו עבד הי' אסור. דעבד דמי לאשה דגם אשה חייבת במורא אב. ולפמ"ש יש לומר דכוונת הרמב"ם בזה. דאם לא נשתחרר העבד הוא פשיטא דליכא איסורא לקלל את אביו. דעיקר הטעם דגר אסור לקלל ולהכות את אביו. היא משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כמו דגזרו עריות דגרים מטעם שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל גבי עבד דגם בעריות שהיה אסור בעודו עכו"ם מותר בעבד ולא שייך בזה משום יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כמ"ש הרמב"ם (פי"ד מה' אי"ב ה' י"ז). א"כ ליכא ג"כ איסור מטעם זה לקלל אביו. אלא אפילו אחר שנשתחרר העבד דאז אסור העבד שנשתחרר בעריות האסורות על הגרים. דחיישינן שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אפ"ה ליכא איסורא גבי עבד להכות ולקלל את אביו. משום דאין לו יחוס ואביו הרי כאינו אביו לכל דבר

ומזה יש ללמוד גבי עבד דאם יש לו ממון בפני עצמו שרי להלות לעכו"ם בריבית. אף על גב לתי' ראשון שבתוס' דעכו"ם מוזהרין על הריבית זה מזה אסור לעכו"ם שנתגייר להלות לעכו"ם בריבית כמ"ש משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. מכל מקום גבי עבד דלא שייך שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. כיון דיצא מכלל בני נח ולכלל ישראל לא בא. ואפילו עריות האסורות על הגרים לא גזרו בעבד משום האי טעמא כדאיתא בסנהדרין (דף נ"ח). אלא אחר שנשתחרר העבד דומה לשארי גרים כמ"ש הרמב"ם אסור ג"כ להלות לעכו"ם בריבית לתי' ראשון שבתוס' כמו שארי גרים: