ברית יעקב חלק א קי

מפני מראית העין. אבל היכי דהוא מפורסם לרבים מותר לכתחילה להלות לישראל בריבית. וכן היכי דעשה עכו"ם לישראל סנטר ואפוטרופוס על נכסיו מותר לכתחילה הישראל להלות לישראל בריבית. כיון דהמעות באחריות העכו"ם הוא הוי כמו העכו"ם מלוה בעצמו ע"ש. א"כ לתי' הראשון שבתוס' דעכו"ם מוזהרין על הריבית זה מזה אסור ישראל האפוטרופוס להלות לעכו"ם בריבית דהוי כמו שהעכו"ם בעל המעות מלוה לעכו"ם חברו. וא"כ הישראל עובר בלפני עור. ואע"ג דבלאו האי ישראל הי' העכו"ם הבעל מעות מלוה לעכו"ם. ולפני עור אינו עובר רק בקאי בתרי עברי דנהרא כמבואר בע"ז (דף ו'). מכל מקום איסורא דרבנן איכא אפילו היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרי כמ"ש התוס' בשבת (דף ג'). וכ"כ הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"א סעי' א') בשם התוס' דאסור לישראל למכור לעבודתם הדברים השייכים להם. אפילו היכי דיכולין לקנות במקום אחר. מ"מ הוי איסור דרבנן ודלא כמ"ש התוספת בקידושין (דף כ"ו) ד"ה אבל ע"ש. ועי' בביאורי הגאון שהכריע כדיעה זו. ואין לחלק כמ"ש הש"ך שם בין ישראל לעכו"ם דבישראל איכא איסורא דרבנן אפילו היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא דמצוה להפרישו. אבל בעכו"ם היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסור דרבנן ע"ש. דבנדרים (דף ס"ב) רב אשי זבין אבא לבי נורא ופריך והא איכא לפני עור לא משמע כן דפשיטא היו יכולין לקנות עצים במקום אחר. וע"כ דאיסור דרבנן איכא אפילו בעכו"ם ולא קאי בתרי עברי דנהרא. והא דאמרינן בע"ז דף ו') שם דאם אית לי' בהמה שרי. תיפוק לי' דמ"מ הוי איסורא דרבנן משום דלפני אידיהן הוי, רק גזרה דרבנן כיון שאינו ידוע שקונה לע"ז ובכולי האי לא גזרו כמ"ש בביאורי הגאון ע"ש. ולתי' שני שבתוס' דעכו"ם אינן מוזהרין על הריבית א"כ מותר האפוטרופוס הישראל על נכסי העכו"ם להלוות המעות בין לישראל ובין לעכו"ם בריבית

ואין להקשות בזה כיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ אמאי מותר ישראל הנפקד או האפוטרופוס להלות לישראל בריבית כיון דאין שליחות לעכו"ם הוי כמו ישראל מלוה ממון שלו בריבית. דכבר כתב הריב"ש בתשו' (סי' ש"ה) בטעם הדבר. אע"ג שאין שליחות לעכו"ם מ"מ אינו זוכה במעות המופקדות אצלו. והישראל מעשה קוף בעלמא עביד. ע"כ אם ישראל הוא פקד ממעות העכו"ם או אפוטרופוס שלו מותר להלות בריבית לישראל. והיכי שהעכו"ם הוא אפוטרופוס של ישראל הוי ריבית קצוצה מה שהלוה העכו"ם. ולא אמרינן כיון דאין שליחות לעכו"ם והישראל לא קצץ עם ישראל חברו בשעת הלוואה לא הוי ריבית קצוצה. משום כיון דהעכו"ם קצץ בעדו ובעד באי כחו הוי כאלו קצץ הישראל הלוה עם הישראל בעל המעות, ודוקא היכי שכבר לוה העכו"ם מעות מישראל וביקש ליתנם לישראל אחר בשליחות ישראל ראשון בזה פליגי רש"י ור"ת בתוס' ב"מ (דף ע"ב]. אי אמרינן דיש שליחות לעכו"ם לחומרא הוי רק אבק ריבית. לר"ת מותר לגמרי משום כיון דלא יצא המעות מרשות העכו"ם והוא שלו לגמרי דעדיין לא זכה בהן הישראל מהעכו"ם ע"כ הישראל לוה רק מן העכו"ם אי אמרינן דאין שליחות לעכו"ם. ולרש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא הוי רק אבק ריבית. משא"כ במעות של ישראל המופקדים ביד עכו"ם והוי העכו"ם רק אפוטרופוס דהעכו"ם לא זכה כלל במעות ישראל אע"ג דאין שליחות לעכו"ם הוי ריבית קצוצה. וה"ה איפכא היכי דמעות עכו"ם הוי בפקדון גבי ישראל והאחריות על העכו"ם מותר מדינא להלות לישראל בריבית אע"ג דאין שליחות לעכו"ם דישראל מעשה קוף בעלמא עביד. וא"כ לתי' ראשון של תוס' דעכו"ם מוזהרין זע"ז בריבית אסור הישראל האפוטרופוס של עכו"ם להלות לעכו"ם בריבית

ולכאורה לפ"ז יהי' אסור לישראל ללות ע"י עכו"ם מעכו"ם בריבית. כיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ הלוואה שלקח העכו"ם הוי כמו העכו"ם הלוה א"כ ישראל עובר בלפני עור. דהוא גורם שיעבור העכו"ם דלוקח ריבית מעכו"ם חברו. דזה אינו. כיון דהישראל נותן הריבית מממונו כה"ג אפילו בישראל מותר דלא אסרה תורה ריבית אלא הבאה מיד לוה למלוה כדאיתא בב"מ (דף ס"ט) וביו"ד (סי' ק"ס סעי' י"ג וסעי' י"ו)

עוד יש להעיר לכאורה נפקא מינה אי עכו"ם מוזהרין על ריבית זה מזה לפי מאי דקיי"ל דגר שנתגייר אסור ליקח שאר אמו ואחותו מאמו מדרבנן. אע"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום אסרו חכמים בזה משום כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דהא גם בעודו עכו"ם הי' מוזהר על העריות כדאיתא ביבמות (דף כ"ב) וביו"ד (סי' רס"ט סעי' א'). א"כ אם עכו"ם מוזהרין על האונאה וריבית א"כ גר שנתגייר יהי' אסור באונאת עכו"ם וריבית עכו''ם ואפי' כדי חייו יהי' אסור להלוות לעכו"ם בריבית. דכה"ג שרי לישראל להלות לעכו"ם דלא אתי למסרך אבל בגר שנתגייר אסור גם בכה"ג כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דהא גם בעודו עכו"ם הי' אסור באונאה וריבית מעכו"ם. ואפילו היכי דהלוה לעכו"ם מכבר בריבית ואח"כ נתגייר אסור ליקח מן העכו"ם הריבית. כמו בהי' נשוי אמו או אחות אמו מפרישין אותן כשנתגיירו משום כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כמבואר ביו"ד (סי' רס"ט סעי' ב'). ועוד דעיקר איסור ריבית בעכו"ם משום דדמי לגזל. א"כ כל כמה דלא לקח ממנו הריבית אכתי ליכא איסורא גביה א"כ אע"ג דעשה הלוואה בעודו עכו"ם בריבית ואח"כ נתגייר אסור ליקח הריבית אחר שנתגייר כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולתי' שני שבתוס' דאין העכו"ם מוזהרין על ריבית ואונאה מותר לגר להלות לעכו"ם כמו ישראל בכדי חייו. דכיון דגם בעודו עכו"ם היה ג"כ מותר בריבית

אך יש לומר בזה דדיקא בעריות דמיירי ששניהם נתגיירו הוא ואמו או אחותו מאמו. בזה שייך לאסור משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. כיון דהיו שניהם בגיותן היו אסורין זה בזה והשתא שנתגיירו שניהם באו לקדושה קלה שיהיו מותרים זה בזה. אבל כה"ג באונאה וריבית עכו"ם דבגירותן הוי ישראל מעליא. א"כ אינו דומה לעכו"ם שאינו רעהו שרי בריבית ואונאת עכו"ם כמו ישראל דמותר באונאה וריבית עכו"ם. ולא שייך למימר שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. דאדרבא השתא שנתקדש ונכנס בדת ישראל אינו נחשב העכו"ם נגדו ולא הוי רעהו. ע"כ שרי באונאה וריבית עכו"ם כמו ישראל דשרי בהני גבי עכו"ם

אבל אכתי איכא נ"מ בריבית היכי דעכו"ם הלוה לעכו"ם אחר בריבית ואח"כ נתגיירו שניהם המלוה והלוה. אי עכו"ם מוזהרין זע"ז בריבית א"כ אסור גר המלוה ליקח ריבית מגר הלוה. כיון דגם בעודו עכו"ם הי' להם איסור זה אטו אחר שנתגיירו עדיפא דהא גם השתא משנתגיירו אסור להלות מן התורה זה לזה בריבית. ולתי' שני דאין העכו"ם מוזהרין על ריבית א"כ היכי דהמלוה נתגייר מקודם אחר ההלואה ואח"כ נתגייר העכו"ם הלוה. א"כ דמי להא דאמרינן בב"מ (דף ע"ב) עכו"ם שלוה מעות מן ישראל בריבית ואח"כ נתגייר גובה הישראל הריבית אחר שנתגייר. משום כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה ומבואר הוא ביו"ד (סי' קע"א). א"כ ה"נ מותר הגר המלוה לגבות הריבית מן הגר הלוה אחר שנתגייר כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה. דהוי כמו ישראל המלוה. אבל אם הלוה העכו"ם נתגייר מקודם שנתגייר העכו"ם המלוה דליכא בזה חשש שמא יאמרו בשביל מעותיו חזר זה אפי' לתי' שני דהתוס' דעכו"ם אינן מוזהרין על הריבית אסור הגר המלוה לגבות הריבית מהגר שנתגייר מקודם דהוי דינו כמו עכו"ם שהלוה לישראל ונתגייר שאסור ליקח הריבית מישראל אם לא זקף עליו במלוה הריבית מקודם שנתגייר כמבואר (ביו"ד שם). אך אפי' לתי' קמא דעכו"ם מוזהרין בריבית ונתגיירו המלוה והלוה שאסור ליקח הריבית מהלוה הגר. מכל מקום לא הוי ריבית קצוצה כה"ג דיוצאה בדיינים. משום דגבי עכו"ם ליכא איסור בשעת קציצה. רק בשעת לקיחת הריבית דדמי לגזל. א"כ בהיתר קצץ ע"כ אינו יוצא בדיינים מה שלקח אח"כ שנתגייר דהוי רק אבק ריבית

שבתי וראיתי דיש לדחות מה שכתבתי לחלק דלא שייך שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה רק היכי שנתגיירו שניהם ולא בנתגייר אחד מהן מהא דכתב הרמב"ם