ברית יעקב חלק א קח

ובפ"ג מה' חו"מ בלח"מ) אלא במקדש בביאה מנגדינן עלה דהוי פריצותא טובא ונאסר בכולל בכל מידי דפריצותא. (ולא דמי להא דחתן הדר בבית חמיו דכתבו התוס' דסומכים האידנא על נהרדעי דהתם לא הוי אלא חששא למיחש שמא יכשל בחמותו)

אך בתוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה אמר רב יוסף נחזי אנן. כתבו כהיכי דמנגיד על דמקדש בשוקא או בביאה אע"ג דליכא איסורא עכ"ל הוא תמוה. אי לא הוי איסורא לא הוי מנגיד רב וע"כ דהוי פריצותא או גדר ערוה. ונהרדעי לא ס"ל דמנגדינן רק קדיש בביאה דהוי פריצותא טובא אבל איסורא איכא לכ"ע אפי' בפריצותא בעלמא. שוב ראיתי בביאורי הגאון בא"ע (סי' כ"ו ס"ק י"ד) תמה על התוס' דקידושין שכתבו דעל נהרדעי סמכינן בחתן כו' דנהרדעי לא פליגי באיסורא דהא כולהו ודאי איסורא ולא פליגי אלא במלקות בכולהו עי"ש. (ולפמ"ש א"ש דחתן הדר כו' הוי רק משום חששא), ובלא"ה כבר כתבתי דהט"ז ע"כ לא ס"ל זה דאכתי למה לא נאסר בחלב דמפורש בקרא איסור סחורה בכולל. והט"ז כתב בחו"מ (סי' ב') משא"כ גבי חלב דמפורש בפסוק להיתר בזה אין כח ביד חכמים לאסור עי"ש

ומה שהקשה על הע"ז מהא דכתב הרמב"ם (פ"ה מה' מלוה ולוה ה' א') מצ"ע להלות לעכו"ם בריבית שנאמר לנכרי תשיך ואעפ"כ אסרו חכמים בריבית דעכו"ם א"כ אפי' במפורש בתורה יש כח ביד חכמים לאוסרו. דבר זה כבר השיב בתשו' חות יאיר (סי' קמ"ב) על הט"ז. ונראה דלא קשי' מזה דהוי כדי חייו מותר אפי' מדרבנן. ועוד דהא אם אינו רוצה להלות כלל ליכא מצוה להלות דוקא בריבית רק התורה אמרה אם תרצה להלוות לעכו"ם תלוה אותו בריבית ולא בחנם. א"כ יכולים חכמים לאסור שלא להלות לעכו"ם כלל בריבית דהוי כמי שאינו רוצה להלות כלל מעותיו. וגם בחנם הוי משום לא תחנם דהרחבת הזמן פרעון הוי כמו מתנה. וכיון דכדי חייו מותר וגם רשות בידו שלא להלות כלל לא מקרי לעבור על דברי תורה

ומש"כ ליישב קושית החות יאיר דהיכי ילפינן בנבילות וטריפות משרצים שהן לא הי' להם שעת הכושר. משא"כ נבילות וטריפות. לפמ"ש הר"ן בשבועות דחצי שיעור אסור בשבועה. אע"ג דרבוי דחצי שיעור לא כתיב אלא גבי חלב אפ"ה ילפינן לכל איסורין משום דפשיטא לן דלא אסרה רחמנא אלא משום דחזיא לאצטרופי ולמה לא יהא דין שבועות כדין שאר איסורין ה"נ כיון דפשיטא לן דאיסור סחורה בשרצים משום שמא יבוא לאכול מהן. ה"נ בנבילות וטריפות אסור בו איסור סחורה מהאי טעמא אע"ג דלא דרשינן טעמא דקרא היינו לקולא אבל לחומרא דרשינן עכ"ד. אינו נראה לי דלא דמי לחצי שיעור דאסור בכל איסורין דע"כ צ"ל להר"ן דאי לאו דמצינו רבוי דכל חלב לרבות חצי שיעור משום הך סברא דחזי לאצטרופי לא הוי ידעינן דח"ש אסור משום הך סברא דחזי לאצטרופי. דאל"כ למה לי קרא כמו בכולי דוכתי פריך הא למה לי קרא סברא הוא. וע"כ כמ"ש בתשו' דאחרי דמצינו דהתורה אסרה חצי שיעור אמרינן משום הך סברא דלא לחלק בין חלב לשארי איסורין (ועי' לעיל מש"כ סי' ב') אבל הכא בלא עסק סחורה שרינן להשהות גבי' דברי איסור. ולא חיישינן שמא יבא למיכל מיני'. רק סחורה אסור בדברי איסורין א"כ מנין לנו לומר טעמא דקרא שמא יאכל מהן. וא"כ מנין. ללמוד בנבלות וטריפות משרצים דלא הי' להן שעת הכושר לאסור גם בזה איסור סחורה

ומה שכ' ראי' מהא דמבואר ביו"ד (סי' רט"ו וסי' רל"ט). בנודר מאיסורין של תורה אין שבועה חל עליו. דאי נימא דבנדרים ושבועות אסור בהן איסור סחורה א"כ אם נדר ונשבע על חלב יהי' שבועה חל עליו מטעם איסור מוסיף או איסור חמור כמ"ש הרשב"א במבשל בשר נבלה בחלב הביאו הכרו"פ (סי' פ"ז) ה"נ יהי' באיסור שבועה ע"כ דבאיסור נדר ושבועה מותר לעשות בו סחורה וזה ראי' ברורה לענ"ד עכ"ד, זה אינו כאשר אבאר דלא שייך איסור מוסיף רק היכי דעל כרחך נתוסף בו איסור כמו דאמרינן בכריתות (דף י"ג) אקדשה מגו דאיתוסף בו איסור הנאה איתוסף נמי איסור אכילה או בחולין (דף ק') גבי גיד הנשה של שור הנסקל כיון דנסקל השור ע"כ נאסר בהנאה חל נמי איסור אכילה דגיד הנשה. או אם בישל בשר נבלה בחלב להרשב"א כיון דנבלע חלב בבשר והוי איסור הנאה א"כ כיון דאיתוסף איסור הנאה אסור נמי באכילה משום בב"ח. כיון דהאיסור שניתוסף לא נוכל לומר שאינו חל איסור הנאה דבזה ליכא מידי לעכובי דלא חל. כיון דאקדשי' נאסר בהנאה או כיון שנסקל השור או דבישל בשר נבלה בחלב דנתבשל ונאסר בהנאה אע"ג דנימא דלא חל איסור אכילה משום בשר בחלב או משום אכילת נבילה על גיד הנשה. ע"כ אמרינן מגו דאיתוסף בי' איסור הנאה חל נמי איסור זה על אכילה. אבל הכא בנשבע שלא לאכול חלב דאיסור סחורה לא הוי רק משום איסור שבועה. ואם איסור שבועה אינו חל על החלב היכי נאסר בו איסור סחורה משום איסור שבועה. א"כ לא נוכל לומר מגו דחל עליו איסור סחורה חל עליו איסור שבועה לגבי אכילה דכל כמה דלא חל איסור שבועה ליכא איסור סחורה כלל. דאיסור סחורה בא רק אם הי' חייל איסור שבועה. (ולא דמי למש"כ בדברי הרמב"ם (פ"ה מה' מ"א) בתשו' ליישב מה שהקשה הרלב"ח עליו, משום כיון דתלש חלב מן החי ומן הטרפה ע"כ הוי אבמ"ה)

גם מה שרצה לפשוט גוף הספק אם נאסור איסור סחורה באיסור נדר ושבועה מדברי הר"ן בשבועות (פרק ג') שהביא דברי יש אומרים בשבועה שלא יאכל אינו אסור בחצי שיעור דדוקא באיסור תורה אסור לרבי יוחנן חצי שיעור מן התורה ולריש לקיש אסור מדרבנן. אבל הכא דאיסור הבא מעצמו הוא וכיון שלא נתכוין אלא לכזית פחות מכזית היתר גמור. הרי להדיא דאיסור מחמת עצמו לא חשיב כאיסור תורה. אע"ג דזה תלוי בזה דכל דבר האסור באכילה אסור אף בחצי שיעור ממנו. אפ"ה אזלינן בתר משמעות הנודר. וכיון דמשמעות לשונו הוי שיעור שלם ולא חצי שיעור ע"כ מותר בחצי שיעור. ה"נ דכוותי' כיון דלשונו אכילה ולא סחורה משמע ע"כ בודאי מותר לעשות בזה סחורה. ואפי' להר"ן שחלק עליהן והודה לדברי הרמב"ם דכיון דכל דבר האסור באכילה אסור גם חצי שיעור משום דחצי לאצטרופי. ה"ה בשבועות אע"ג דמשמעות לשונו דוקא בכשיעור ה"מ למלקות ולקרבן אבל פחות מכשיעור איסורא איכא כיון דחזי לאצטרופי. שאני התם דאין כח ביד חכמים לחלק בזה דגם באיסורא דרבנן אסור חצי שיעור כמ"ש הט"ז (ביו"ד סי' צ"ח) כדאמרינן בחולין (דף צ"ו) לא תזלזל בשיעורא דרבנן משא"כ הכא עכ"ד. תמה אני עליו שאינו נוגע כלל לנידון זה דלא מבעיא לדברי הפוסקים דאיסור סחורה הוי רק מדרבנן. דחיישינן שמא יבוא לאכול מהן. או משום חששא שמא יאמרו כמו שסוחרן לצורך אכילה כך הוא אוכל מהן כמ"ש הש"ך. א"כ אע"ג דהוא לא אסר עצמו רק באיסור אכילה אפ"ה יש לחוש אם עושה סחורה בזה שמא יבוא לאכול מהן כמו בכל איסורין ואף להסוברים דאיסור סחורה הוי דאורייתא דילפינן משרצים ודוקא בדברים שעומדים לאכילה. א"כ גם באיסור נדר ושבועה הוי איסור סחורה משום שמא יבוא לאכול מהן. כמ"ש דטעמא דקרא הוי משום שמא יבוא לאכלו. ואפי' לא נדרוש טעמא דקרא אינו דומה כלל לדעת י"א דבשבועה אינו אסור חצי שיעור כיון דהוא נתכוין לכזית ופחות מכזית לא קיבל עליו לאסור מצד עצמו ליכא למילף איסור שבועה מאיסור חלב ושארי איסורין דהוי איסור תורה דאסורין ממילא. משא"כ הכא דאיסור סחורה הוי מגזה"כ א"כ ממילא גם באיסור שבועה דהוי איסור תורה אסור בו איסור סחורה. וכן מוכח מהא דריש לקיש דס"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן בכל איסורין. אפ"ה ס"ל לי"א דבאיסור שבועה אפי' איסור דרבנן ליכא. וע"כ דס"ל דריש לקיש סובר דלא גזרו איסורא דרבנן רק באיסורין הבאין מאליו. דהוי שם איסור על המאכל אם יאכל חצי שיעור יבוא לאכול גם שיעור שלם. אבל היכי שאיסור הבא מעצמו שקיבל עליו באיסור שבועה והמאכל היתר גמור והוא לא קיבל עליו רק שיעור שלם לא אסור חצי שיעור ולא גזרו דלמא יאכל שיעור שלם. דבאיסורא מזדהרי אינשי. משא"כ באיסור סחורה כיון דרבנן חששו שמא יבוא לאכול מחמת דעוסק בהן תמיד לסוחרן א"כ אפי' באיסור נדר ושבועה שייך הך טעמא כיון דהוי איסור תורה. וביותר לטעם הש''ך דהוי חשש שהרואה יחשב כשם שסוחרן לצורך אכילה יאכל גם מהן. ה"נ באיסור נדר ושבועה יש לגזור כן. וכבר