ברית יעקב חלק א י

קמא. דהא אין חילוק בין כזית בתרא לכזית קמא ע"כ אמרינן מגו. אבל בנשאר פחות מכזית דלא הוי רק איסורא בעלמא כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ג) ואינו דומה האי איסור פחות מכזית לכזיתים הראשונים שאכל שחייב עליהן בלאו. לא אמרינן מגו דמהני שאלה לפחות מכזית בתרא מהני לכזית קמא דפחות מכזית לגבי כזית קמא כמאן דאכלה כולה דמי. דאין נשאל עליו עוד. אע"ג דעדיין נשאר איסור שבועתו על האי פחות מכזית מ"מ לא אמרינן מגו רק מה דדמי חדא לחברי' כנלע"ד

גם יש לספק לפמ"ש הר"ן דהא דילפינן דחצי שיעור אסור בשארי איסורי מאכל. אע"ג דקרא גבי חלב כתיב כל לרבות חצי שיעור. היינו משום דאיכא סברא דחזי לאצטרופי אמרינן דהיינו טעמא דקרא גבי חלב. ע"כ אין חילוק בין חלב לשארי איסורים כיון דחזי לאצטרופי. אם לא שייך טעמא דחזי לאצטרופי אם אוכל חמץ בסוף יום האחרון או אוכל פחות מכשיעור סוף יוה"כ. דתו ליכא לאצטרופי עם עוד פחות מכשיעור שיאכל אח"כ דאח"כ עבר הזמן איסורו לא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת. או בנשבע על ככר שלא יאכלנה ונאבד הככר ונשאר רק פחות מכזית אם הפחות מכזית אסור משום ח"ש דהכא לא חזי לאצטרופי. שאם ישבע על ככר אחר ויאכל ג"כ מזה פחות מכשיעור וישלים השיעור אינו מצטרף כדאיתא בשבועות (דף כ"ב) דשני שבועות אינו מצטרפות. ולשיטת התוס' ביומא כמ"ש לעיל. דהא דאמרינן דחצי שיעור אסור בשארי איסורי מאכל לאו מטעם סברא דחזי לאצטרופי. דלא סגי לאסור בשביל זה רק מטעם קרא דכל חלב כמ"ש. א"כ לא תלי' העיקר משום דחזי לאצטרופי א"כ אפי' כה"ג דאוכל חמץ סוף יום האחרון אפ"ה אסור לאכול הח"ש אך לדעת הר"ן אפשר דכה"ג לא הוי איסור תורה כיון דלא חזי לאצטרופי

וראיתי בתשו' נודע ביהודא מ"ב חלק או"ח (סי' נ"ג) דכתב ליישב דברי הרמב"ם (בפ"א מה' חמץ ה' ז') שכתב האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא ה"ז אסור מה"ת שנאמר לא יאכל. ותמה הכ"מ ל"ל קרא לאסור כל שהוא גבי חמץ הא קיי"ל בכל האיסורין כרבי יוחנן דח"ש אסור מה"ת. לזה כתב הנו"ב משום כיון דטעמא דח"ש הוא מחמת דחזי לאצטרופי. א"כ באיסור התלוי בזמן כמו חמץ בפסח אם אכל חצי שיעור בסוף יום ז' של פסח. דלא חזי לאצטרופי שאין פנאי לאכול יותר א"כ אינו אסור משום חצי שיעור. ע"כ יליף הרמב"ם מקרא דלא יאכל לאסור ח"ש אפי' בכה"ג בסוף יום האחרון דלא חזי לאצטרופי. אבל באוכל סוף יוה"כ ח"ש דלא חזי לאצטרופי אינו אסור מה"ת ע"ש. ולענ"ד צ"ע בזה טובא דלא מבעי' לשיטת התוס' דחצי שיעור דאסור מדאורייתא לאו משום דחזי לאצטרופי לחודי רק משום קרא דכל חלב. א"כ אין לחלק כלל דלעולם אסור משום ח"ש. אלא אפי' לדעת הר"ן דהא דאסור ח"ש בשארי איסורין לבד מחלב הוא מטעם דחזי לאצטרופי ג"כ אפשר לומר כיון דהאי ח"ש נאסר מקודם והי' אז חזי לאצטרופי לא פקע איסורא דהי' רכיב עלי' כל זמן דנמשך זמן איסורו. גם יש להביא ראי' מנדרים (דף ס"ח) איבעי' להו בעל מיגז גייז או מקלש קליש. היכא קא מיבעי לן כגון דנדרה משני זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכליתינהון אם אמרינן מיגז גייז לקייא אי אמרינן מקלש קליש איסורא בעלמא הוא. אמאי לא אמרינן נ"מ בכזית אחד. בנדרה או נשבעה על כזית. אי אמרינן מיגז גייז. א"כ חצי זית שנשאר מאיסור נדר או שבועה מותרת לאכול משום דהאי חצי שיעור לא חזי לאצטרופי לנדר אחר כדאמרינן בשבועות (דף כ"ג) ב' שבועות אינו מצטרפות גם ב' קונמות אם אמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו טלי קונם. ואי אמרינן מקלש קליש א"כ כל הכזית הוי איסור ואסורה לאכול אפי' כ"ש. וע"כ דגם ח"ש דלא חזי לאצטרופי אסור. א"כ אפילו דבעל מיגז גייז אסור לאכול הכזית משום חצי זית האסור משום חלקו דאב. ע"כ נראה דגם בזה דלא חזי לאצטרופי יש בו איסור דאורייתא משום חצי שיעור

וראיתי במל"מ שם. שהביא מתשו' מוהר"ל בן חביב שכתב ליישב דברי הרמב"ם משום דאיסור דחמץ לא דמי לחלב דמשם למדו דחצי שיעור אסור. משום דחלב אסור לעולם. ולא הי' לו שעת היתר משא"כ בחמץ שמותר קודם הפסח לכן הוצרך פסוק בפ"ע לאסור חצי שיעור וע"כ חמץ בע"פ משש ולמעלה לא הוי חצי שיעור חן התורה עי"ש. ודבריו אינו נראין כלל דאי נימא לחלק בין חלב לשארי איסורין א"כ מנ"ל חצי שיעור ביה"כ דאמרינן ביומא (דף ע"ד) דלרבי יוחנן אסור מן התורה. דיותר יש לחלק איסור יוה"כ מאיסור חלב משנחלק איסור חמץ מחלב. דביוה"כ האיסור אינו חל על המאכל. רק יומא קגריס. דמחמתו נאסר בכל המאכלים. אבל חמץ אע"ג דזמן קגריס שהיום נאסר בחמץ ח"ח חל יותר האיסור על המאכל מאיסור יוה"כ. דגם הנאה אסור לו ממאכל חמץ. ודמי יותר לחלב דאיסור חל על עצם המאכל החלב. ואע"ג דאיסור יו"כ אין לו היתר מקודם ודמי לאיסור חלב. דהא מ"מ איסור היום הוא ואינו חל האיסור על המאכל כמו בחלב. ועוד דא"כ בתרומה דהוי איסורו בכזית מניין דאסור משום חצי שיעור דאינו דוחה לחלב דאינו איסורו שוה בכל דמותר לכהנים. ועוד דאיסור לאו שאין בו כרת. וגם באיסור נבילה דהוי רק לאו בעלמא מנין דח"ש אסור חן התורה וע"כ משום סברא דחזי לאצטרופי לא מחלקינן בין חלב לשארי איסורין כמ"ש לעיל. א"כ לא בעי קרא לזה]. ולענ"ד נראה מה שכתב הרמב"ם דאוכל חמץ בפסח כל שהוא דאסור מן התורה שנאמר לא יאכל, היינו כמ"ש (בה' ב') החמץ בפסח אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה א"כ כיון שאסור בהנאה ע"כ אפילו כל שהוא אסור מן התורה. דהא מ"מ הנאה הוא בכל שהוא. וכן אמרו בירושלמי דתרומות (פ"ו ה' א'). ומודה ריש לקיש באיסורי הנאה דחצי שיעור אסור מן התורה. והא דהביא הרמב"ם הא דכ"ש נאסר מן התורה משום שנאמר לא יאכל. דתיפוק לי' בלא"ה חצי שיעור אסור מן התורה די"ל כמ"ש לעיל דנ"מ כמ"ש המהר"ל בן חביב והביא הש"ך (ביו"ד סי' רל"ח) דעל חצי שיעור שאינו מפורש בתורה חל עליו איסור שבועה דהוא אתי מרבוי דכל חלב. אבל חצי שיעור חמץ דנלמד מקרא דלא יאכל אינו חל עליו איסור שביעה כמ"ש לעיל (סי' א') עי"ש

סימן ד

עוד יש לברר אם יש במצות עשה ג"כ דין דחצי שיעור הוי דאורייתא. כגון גבי עשה דמצה דמחיייב לאכול בלילה ראשונה. ואין לו רק פחות מכזית. או בחולה שאינו יכול לאכול כזית מצה רק פחות מכזית. אי אמרינן דחצי שיעור דמצה ג"כ מדאורייתא ומחוייב לאכול פחות מכזית. כמו חצי שיעור באיסורין דהוי מן התורה. גם הכא הוא חזי לאצטרופי. ואע"ג דעיקר החיוב בכזית. מ"מ פחות מכזית הוי ג"כ מצוה דאורייתא דאע"ג דכתיב אכילה. בערב תאכלו מצות ואכילה בכזית הוא דווקא לעיקר החיוב. מצות עשה דאם יש לו לאכול וגם הוא יכול לאכול. ואכל רק פחות מכזית עדיין לא קיים המצוה וכופין אותו לקיים המצוה אבל אם אין לו כזית או דאינו יכול לאכול כזית רק פחות מכשיעור. אפשר דגם חצי שיעור הוא מן המצוה דאורייתא. ומחוייב לאכול מן התורה הפחות מכזית

וראיתי שנדפס תשו' מהרב הגאון מליסא בעל חות דעת. שנתוכח עם חכם אחד בזה. והעלה דאין בו שום מצוה דחצי שיעור לאכול הפחות מכזית. אך הראיות שהביא שם תמוהים. ראי' א' הביא מב"ק (דף ק"ה). גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת. אעפ"י שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן. אלמא דאין בו מצוה. משום חצי שיעור מדאורייתא. והוא תמוה דהא לפי הרמ"א והרא"ש והטור בחו"מ (סי' ש"ס) הא דאמרינן מצית השבה אין כאן. היינו דאין הב"ד יורדין לנכסיו. אבל מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות עשה דהשבה. והיכי דהוא יכול לאכול כזית. ואכל רק חצי זית דלא עשה עדין המצוה מכין וכופין אותו לקיים המצוה דהוי כמו שלא אכל עדיין. וה"נ בגזל שני אגודות אע"ג דהחזיר אחת חצי שיעור דמצוה. מ"מ כיון שיכול לקיים המצוה בשלימות להחזיר השני' כופין איתו לקיים. אלא שאין הב"ד יורדין לנכסיו בפחות מש"פ. א"כ אינו דומה כלל להא דאם אינו יכול לאכול כזית מצה. או דאין לו רק פחות מכזית אם הוא מחוייב לאכול הפחות מכשיעור משום מצוה דח"ש. גם לפי' הבעה"מ והתוס' והב"י בדברי הרמב"ם. דגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן. דאינו מחוייב כלל להחזיר אגודה השני' פחות