ברית אברהם ה

יזעקו זעקה גדולה ומרה, עליך נאמר קרא. לא יועיל הון ביום עברה

היום הזה נהייתה שממה אין מותר לאדם מן הבהמה, מרבה בשר מרבה רימה

לכן אמרנו וענינו. אין כחינו אלא בפינו, זה היום שקוינו

וטרם כלו לדבר עמו, יאכלו חלב זבחימו, ושותים ומוצצים את דמו

יחד על משכב מנוחתו באו. ע"פ יצאו וע"פ יבואו, וכל העם ישמעו ויראו

זאת התורה אדם כי ימות, כליון הגוף ורקב עצמו', ברוך המחזיר נשמות

למה יתגאה אנוש, סופו ענש יענש, רמה ותולעה ירבה ויכוש

הלא לא יזכור האדם ימי הבלו, ואל יצטער על עולם שאינו שלו. והמת יהיה לו

רב לו בלחם חקו, יודה לה' וישמח בחלקו, ויעסו' בתעניתו ושקו. יזכור לעולם בריתו. תצא רוחו ישוב לאדמתו. והבור מתמלא מחולייתו

וי לן דמיתנן אבילות ישינה דשנינן. תורה ומצות עלן מגינן

יתמו חטאים מן הארץ. נמשלו כבהמות, יחתו ארץ גוף ונפש יחד כלה ונחרץ

צדיק מצרה נחלץ אשר לא הלך אחרי לץ, לכן תגיל נפשי בה' ועלץ: **(צרת מחר שמא מחר בא ואיננו נמצא מצטער על עולם שאינו שלו, והבור כו' פי' מעפרות של אדם לשון הגמ' הוא בברכות, נמשלו כבהמות ר"ל כי נפשות הרשעים נפסדות בהפסד גוף כנפש שאר בעלי חיים אבל נפשות הצדיקים תשובנה אל האלהים צהלה ושמחה לכן מצינו הרבה צדיקים שהיו ששים ושמחים אל יום המיתה וע"ז סיים ואמר תגל נפשי בה' ועלץ. הנה כתבתי לך זאת השירה למען תזכור יום המיתה ויום הקבורה ותהיה יראת ההעדר על פניך תמיד: ובעסקי המני' וקניני' המדומי' לא תחמוד כי אין תחת השמש יתרון כי אם חסרון מלבד ליראת ה' הנכבד והנורא שהוא משגב לעתות בצרה ע"כ עשיתי אלה החרוזים, שמי ושם אבי בהם רמוזים: בעבור תהיה לי לעדה שלא יבא א' מן העדה ויאמר אני חברתיו לכן בראשם שמי ושם אבי חברתיו ורמזתיו:)**