ברית אברהם ד

הקדמה

אנכי עפר ואפר, צלפחד בן חפר, הוה נפסד והיפר

בין המצרים הייתי, עולם הפוך ראיתי יגעתי, בריש עקביא ומצאתי

רע יאמר, על שוכני בתי חומר, וכן הוא אומר

הלא המה בעב"ר היום כאן ומחר בקבר, הגוף כלה ומחוסר אבר

מי מנה עפר יעקב, משנתו נקי וקב, כי הוא יגיד עקב

בהבל בא בחשך, ילך עשיר ורש אביון ומלך, בני הסתכל בסדר כי תלך

ראה תראה וגם תבין, רגלוהי דאינש אינון ערבין, ושלא מדעתו אותו תבין

באשר הוא סוף כל האדם, פתע פתאום יבא אידם המקום אנה לידם

ישאוהו במוט בשנים, להורידו אל ארץ מצרים, אמינא כי שכיב וניים

שמוהו ביגון שאולה, עפר למטה ועפר למעלה, עד כי יבא שילה

בור ריק אין בו, ציה וצלמות בקרבו, תוהו ובוהו סביבו

תם ונשלם שלומתו וטובתו, וישאר אך נח בתיבתו, רמה ותולעה בעדו ובעד ביתו

**(אנכי פסוק זה אאע"ה אמר צלפחד מלה זו נחלקה לשני' צ"ל פח"ד צ"ל רומז על האד' שהוא כצל עובר פח"ד שהוא מפחד תמיד פן ימות: בן חפר מלשון חופר גומא כי סוף אדם למות ולקבור כמש"ה וישוב אל העפר כשהיה: עולם וכו' לשון הש"ס פ' השותפין עקביא שהוא אותיות יעקב שאמר ולאן אתה הולך אל מקום עפר וכו' מי מנה מי יוכל לספר צער חיבוט הקבר שהזכיר עקב לשון סוף כלו' סוף האדם. בהבל בא נגד מ"ש עקביא מאין באת, ילך נגד מ"ש ולאן אתה הולך, עשיר כו' נגד מ"ש ולפני מי אתה עתיד ליתן דין כו' כי לא ניכר שוע לפני דל ביום הדין: תלך ר"ל כשילך האדם לבית עולמו: רגלוהו דאינש פירש"י פ' החליל שמשלימין ערבותם להוליכו למקום שמתבקשות שם: המקום אנה ליבם ר"ל כשיבא ליום המית' מזמן להם הקב"ה אותו המקום עצמו ששם נגזר עליהם שימותו כמ"ש בגמ' לאתרא דמתבעי לתמן מובילין יתיה כמו שסיפר שם מהנהו תרי כושאי דהוי קימי קמי' שלמה: עפר למטה כו' לשון הגמרא פ' כסוי הדם: נח בתיבתו לשון נח נפשי' יצטער בש"ס פ' הבא אל יבמתו וז"ל אל תצטער)**