ברית אברהם כד

עשיתי ומדוע דבר ה' בזיתי ואחרי שרירות לבי פניתי: והמחשבה זו מועלת שיעזוב החוטא החטא ויסירנה ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד כי התעוררות החרטה הוא כלל גדול בתשובה כאמור בפרק ו' וכל אותו היום ישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אשר עשה מיום היותו על אדמתו עד היום הזה וישימם לנגד עיניו ולנוכח פניו כמ"ש דוד המלך ע"ה וחטאתי לנגדי תמיד ואם יזכרם מעצמו מוטב ואם לא יזכרם יקרא באשמנו שלי הכתוב בפרק אחרון ומתוך כך יזכור הנשכחות כמ"ש בפתיחתי ויכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשל בהם והמצות אשר קצר בקיומם יחפוש דרכיו ויועיל לשלשה דברים האחד למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם על כולם ויתחרט בהם כי הוידוי הוא מעיקרי הכפרה כנזכר למעלה הב' למען ידעו כמה עונות וחטאות ויוסיף להכנע: הג' כי אעפ"י שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא צריך שידע הדברים שחטא עליהם כדי לעשות בהם גדרים ולהשמר מאד נפשו ממארב היצר כי נפשו עלולה בהם אחרי אשר נקלו בעיניו ושליט יצרו בהם ולעת ערב קודם בין השמשות יטביל א"ע במים לשם תשובה ובא השמש וטהר ונ"ל סעד לטבילה זו ממ"ש רז"ל בתלמוד ירושלמי מעשה בריבה שנשבית לבין העכו"ם וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין ע"כ הא קמ"ל דאפי' מי שנאנס לעשות איסור צריך טבילה ק"ו מי שיעשה איסור ברצון: וקודם הטבילה יתקן המעוות כאשר יוכל לתקן כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס לא יתכפר עונם בתענית ובצדקה גם כי ירבה תפילה לא ישמע אל עד אשר ישיב את הגזילה כי אין תשובה וי"כ מכפרים אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר איסור או בעל בעילת איסור או שאר עבירות הרעים וחטאים לה' אבל שבין אדם לחבירו כגון חובל בחבירו או קללו או גזלו וכיוצא בהם אינו נמחל לו לעולם עד שישלם לו מה שחייב לו וגם צריך שירצהו וישאל ממנו מחילה ואפילו לא הקנטו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו כמ"ש בפוסקים הראשונים והאחרונים וראוי לבעל תשובה לעשות כן קודם הטבילה והוידוי כדי שיתרצה בוידוי ואחר הטבילה מיד יבא לביתו ויתבודד עם עצמו גם אנשי ביתו אל יראה אותו במקומו ויותר הוא לבדו ויכרע על ברכיו וכפיו פרושות השמימה ויתודה ויבקש רחמים