ברית אברהם כא

בב"מ אעפ"י ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו וכפי גודל המרירות ועוצם היגון היא גדולה התשוב' שנאמ' לב נשבר ונדכה אלהי' לא תבזה. ואפשר דלזה כיונו רז"ל שתקנו בנוסח הוידוי אבל אנחנו חטאנו כי מלת אבל האמור כאן הוא מלשון אבילות ור"ל שיתאבל האדם בשעת אמירת הוידוי ואבל יחיד יעשה לו בבכי ובמספד תמרורים וידמע בלב ועין: וקינה מבעי' ליה כאלו מתו מוטל לפניו כי מתוך מרירות הבכי יתחרט על מעשיו הרעים ויאמר בלבו זה עשיתי איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני ואיך החלפתי עולם עובר בעולם עומד לעד לעולם איך נמשלתי כבהמות נדמיתי והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל וזאת המחשבה והדומה לה מועלת לעזוב החוטא מהחטא ושיסירנה מן מחשבתו ויגמור בלבו שלא יזיד עוד. הכלל ד' שיקבל עליו השב קבלה קיימת לבל ישוב לעשותו עוד כל ימי חייו כמש"ה ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו: וכ"כ הסמ"ג בהל' תשובה סי' ט"ו ז"ל כיצד מתוודה אומר אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וכן הוא במיימוני בהלכות תשובה בפרק א': הכלל ה' הבושה שצריך האדם להתבייש מחטאיו וצריך להתבייש מאלהיו ולשאת עיניו אליו בזכרו טינוף מעשיו ומזימותיו ותועבותיו ושיהי' בעיניו שפל מאד נכנע ומתבייש כמש"ה בושתי ונכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי וארז"ל בפ"ק דברכות העושה דבר עבירה ומתבייש ממנה מוחלין לו כל עונותיו למדו זה משאול שלא הזכיר אורים ותומים וכו' ובראו' החוטא שהש"י מעביר על עונו ומאריך לו ולא כחטאיו עשה לו ולא כעונותיו גמל עליו יוסיף בושה בלבו ויחשב הלא החוטא למלך ב"ו ובגד בו והוא מכפר לו יבוש ממנו ק"ו לממ"ה הקב"ה וכן כתוב למען תזכרי ובושת מכל עלילותיך בכפרי לך את כל אשר עשית ויש לאדם מדריגת הבושה בהתבודד לחשוב בגדולות הש"י וכמה רבה רעת הממר' את פיו ונזכרו תמיד כי הש"י רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו הלא יבוש האדם ויכלם ונקוט בפניו מעל מעלו: ושב ורפא לו ובירך ה' את חילו

פרק שביעי

צריך הבעל תשובה שיחקור וידע ויכיר לכל אחד מעונותיו