ברית אברהם י

להבנ' המדרש הזה: הקודם הוא מבואר כי התכלית הוא יותר נכבד ויותר משובח ממה שקודם התכלית כמ"ש חכמי המחקר תחילת מחשבה סוף המעשה: וכ"כ הבחיי בתחלת פרש' תזריע ז"ל ולא היה אדם אחרון לנבראי' לחסרון כ"א לגדולה ומעלה שהרי הדברי' האחרונים במעשה היו ראשונים במחשבה וע"כ הדברי' המועילים תמצאם אחרוני' כי אדם שהוא תכלית הכוונ' בבריאת העול' להכיר בוראו ולעבדו היה אחרון לכל הנבראי' ומבחר מכולן וכן יום השבת וכו' האריך שם בזה לקצר אני צריך ובכלל זה הוא ג"כ אם נמצאים הרבה תכלית במקום א' כמו שהם נמצאי' כאן זא"ז שהאחרון אחרון הוא חביב ויותר תכלית מן הקודם לו

השנית הוא מה שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמת סדר זרעים וז"ל כל דבר נמצא יצטרך עכ"פ להיות לו תכלית אשר בשבילו היתה מציאותו וכו' עד אמרו אך על דרך כלל יש לדעת שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאים בשבי' האדם לבדו וכו' עד וכאשר מצאו שתכלית כל הענינים הוא למציאת האדם הוצרכו לחקור כמו כן למה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו וכאשר האריכו לחקור בענין הזה מצאנו לאדם פעלים רבים משתנים זה מזה וחקרו על כל פעולותיו אשר פעל לדעת תכלית בריאה מאלה הפעלים ומצאו כי תכלית פועל א' לבד ובשבילו נבראו שאר פעליו הם לקיים עמידתו כדי שישלים לו הפועל הא' ההוא והפועל הזה הוא השגת המושכלות שהדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה ולבעילה או לבנות עיר או להיו' מלך וכו'. והאריך בזה יותר

השלישית ביארו חכמי המשנה ע"ה באמרם במסכת אבות לא המדרש עיקר אלא מעשה ר"ל מעשה המצות ויראת שמים כמ"ש רז"ל בהדיא במס' שבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' ע"ש עד והיה אמונת עתך חוסן אמונת זה סדר זרעים. עתך זה סדר מועד עד ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו ופרש"י היא העיקר והחשוב בעיני ה' לאוצר יותר מכל ת"ת. ואחר שהצעתי לפניך כל זה אבוא לבאר דברי המאמר הנז' ואז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא: