בנפש דוד רס

המתים לא עולם הנפשות והיא הכת השלישית שהביא הרמב"ם בפירוש המשניות בפרק חלק עש"ב ועיין זבחים פרק י"ד דף קי"ח ע"ב סברת רבי עש"ב

רנ"ח. הנה חכמי הש"ס משתמשים בבת קול בהאי לישנא קלילא בכמה דוכתי עי' עבודה זרה דף נ"ח ע"ב ובגליון הש"ס שם משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ע"כ. והנה לא ידעתי דבר אי האי דאמר לך לך ר"ל לך לשון הליכה כמו לך לך מארצך. וכמו לך מעמנו או כמו לך אמר לבי וכמו לך ה' הצדקה וכופלים לו לך לך כדי לזרזו. ונראה לי להכריח כלישנא בתרא והוא משום כל כהאי לישנא שנאמר עליו הוא נאמר בלשון תרגום אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. וא"כ למה לא אמרו ג"כ ההליכה בלשון תרגום זיל זיל אמרינן נזירא וכו' ולמה פלגינן דיבוריה פלג בלשון הקדש ופלג בלשון תרגום. אלא ודאי דלך לך הוא דבור לנוכח כלומר עמך עמך דלשון הקדש ולשון תרגום חד הוא והכל לשון תרגום מתחלה ועד סוף. ועי' בספרי קרן לדוד בחידושי למסכת ע"ז דף י"ז ולא כמו שראיתי בספר אחד בתקוני הזוהר המנוקד בנקודות שנקדו לך לך בנקודת צירי

רנ"ט. אמר חז"ל טחול שוחק מדברי תקוני הזוהר תקונא חד ועשרין. יום י"ב לקריאת דף מ"ז ע"ב משמע שהשין שמאלית מלשון שחוק וקלות ראש

ר"ס. בתקונא חד ועשרין דף נ"א ע"א איתא דהכי אוקמוה קדמאין לעולם לא חזא חמה פגימותא דסיהרא דבזמנא דחמה נפקא ממזרח סיהרא הדרת אנפהא מינה כגוונא דא ובגין דא וכו' ובזמנא דדחקין לה לאסתכלא בה אתכסיא מכל וכל. ואימתי בירחא שביעאה. הה"ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו וכו'. משמע שבחדש זה אינה נראית כלל בסוף החדש

רס"א. תהילים ט"ל פסוק י"ג שמעה תפילתי ה' ושועתי וכו' כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי קרי ליה גר וקרי ליה תושב עי' מה שפירש מצודת דוד ונ"ל לפרש ע"פ מה שאמר המגיד למר"ן ב"י כי הנשמה באה להע"ז משום מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה וכו' ואחר כך נהנית בזרוע. והיינו דקאמר כי גר אנכי עמך מקודם כשהייתי עמך דרך גרות. דאכיל דלאו דיליה. אבל אחר כך תושב ככל אבותי ונהנית בזרוע

רס"ב. במלכים א' ד' כתוב וכלכלו את המלך ואת ביתו חדש בשנה וכו' ותרגם יב"ע זיע"א ומסוברין ית מלכא וכו' והנה בנוסח הכתובה דידן כתוב לאמר אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי יתיכי וכו' נ"ל דכתבו שניהם ואכלכל ואסובר כדי לפרסם הדבר שנא' הדבר בכל לשון ששומע ולא מהני טענתיה שלא ידע

רס"ג. כתיב יחיינו מיומים ביום הג' יקמנו ונחיה לפניו. נ"ל דהכתוב בא לרמוז על הגלות הזה הארוך שגלינו מעל אדמתינו משנת תתכ"ח לאלף הד' שנשאר בשנות עולם ב' אלפים קע"ב שנים. ועל זמן זה בא לרמוז הכתוב והנביא מתפלל בעד ישראל ואמר יחיינו מיומים שהם שני אלפים שיומו של הקב"ה אלף שנה כדכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכו' וביום השלישי יקימנו שהוא אלף השלישי שנשאר בעולם קע"ב באלף הששי יקמנו ונחיה לפניו אמן

רס"ד. בתפלה ברבונו של עולם וכו' ותתנהג עמנו במדת החסד ובמדת הרחמים. ותכנס לנו לפנים משורת הדין וכו'. צריך להתבונן ולשום שכל מאי ותכנס לנו הול"ל ותכניס לנו וכו' ונ"ל שיש בבית דין של מעלה מקומות ובתי דינים מחולקים בבתי דינן. יש בתי דינים שדנים שם דין תורה. הדין יקוב את ההר ואין מרחמין בדין ויש בית דין שדנים לכף זכות מטין כלפי חסד. ויש בית דין שדנים שם לפנים משורת הדין. הכל כפי מדותיו של אדם מדה כנגד מדה. ולכן אנחנו מבקשים ממנו יתברך כשיגיע דיננו תכנס לנו ר"ל בשבילנו לבית דין הנקרא לפנים משורת הדין ושם תדבר עמנו ותשפוט אותנו כדכתיב בישעיה כ"ו כ"א כי הנה ה' יוצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ עליו וכו' ופירש רש"י יוצא ממקומו ממדת הרחמים למדת הדין ע"כ ואנחנו מתפללים שיוצא ממדת הדין ויכנס בשבילנו למדת הרחמים

רס"ה. ראיתי בהרב כף החיים סי' ל"א אות מ"ה שכתב משם פרקי ר"א פרק כ' וז"ל אם אין לו לאדם אש פושט ידו לאור הכוכבים ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך מאורי האש עש"ב מה שעיין לספרים ספרי דבי רב והוא פלא בעיני

רס"ו. שבת אמרו שינה בשבת תענוג וראיתי להרב הנז' בספרו הנז' סי' נ"ט אות ט' שהביא משם ילקוט הראובני פר' ואתחנן דכתב וז"ל דבשבת טרודים השרים לקבל מזונות כל אחד לאומה שלו ואין קטרוג למעלה ולכך שינה בשבת תענוג דאין שטן ואין פגע רע יעו"ש מה שסיים דגם בשלש ראשונות מותר לישן. אפילו בשבת תשובה או בר"ה)

רס"ז. רז"ל אמרו על פסוק כפלח הרמון רקתיך. אפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון ע"ע. ונ"ל שלכך דמה אותם לרמון מפני שאמרו רז"ל הרמון יש בו תרי"ג גרעינין (עי' המלבי"ם ע"ה בפרשת תצוה ברמזי בגדי הקדש שמות כ"ח ע"ש) כנגד תרי"ג מצות. לכך דמה אותם לרמון

רס"ח. כתב הרב חיד"א בספרו קשר גודל בחתימת הספר אות כ"א וז"ל טוב לומר ג' פסוקים ה' צבאות עמנו וכו' ג"פ וינצל